מה נשתנה כל לילה, כמו שעון מעורר שתקתוקו מרגיע ומרדים מה נשתנה, הכל ישתנה

עלון פסיכולוגיה עברית | 22/4/2024 | הרשמו כמנויים

הערב יתכנסו רבים מאיתנו סביב שולחנות הסדר, בידיעה עמוקה, שלשאלה מה נשתנה יש השנה תשובות רבות וכואבות. הרבה מדי השתנה. בבתים רבים מנשוא ישבו משפחות חסרות, שאיבדו את יקיריהן בתופת השביעי באוקטובר, או בחודשי הלחימה האחרונים. בבתים אחרים יחכו לבני ובנות המשפחה החטופים, בכאב עצום ורב, עם סדר או בלעדיו. כמה מורכבת הכניסה לחג, שהמטאפורות היפות שלו, הפכו השנה לממשות, למציאות קרובה - הקריאה 'שלח את עמי' מהדהדת בחלל העולם, ההמתנה המבוהלת, הדרוכה, לחציית ים סוף ולמעבר בננו ובנותינו בין קירות הים, בתוך החרבה והזעקה לגאולה שמבוששת. קשה שלא לחשוב על הרלוונטיות של ההזמנה הנפשית ההגדתית - 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' – הזמנה שמשרטטת את קווי המתאר של האמפתיה ושל ההזדהות – לא רק אחורה, אל אבותנו, אלא גם לצדדים, אל אחינו ואחיותנו – אל מי שמייחל להצלה, שזקוק למאבק שלנו, ששרוי במצר, עכשיו, בגופו ובנפשו ממש – וצריך שנחשוב אותו, ושנפעל עבורו, שנצעק.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מחדשי מחשבה שרלוונטיים לעבודה בשטח, ועוד טורים והרהורים:

מאמרו של דני שראל 'הדרכה במרחב הבית ספרי - איך נהפוך supervision ל super-vision', עוסק באופן בו בהדרכת צוותים חינוכיים נכון, לעיתים, לפנות את הממד ההיררכי, הסמכותי והמפקח של ההדרכה, supervision, לטובת ראיית על וחזון על, super-vision. הכוונה לאיכות שנוצרת על ידי התבוננות בבית הספר כמרחב אינטרסובייקטיבי, ועל ידי תנועת הזדהויות צולבות ומבט אמפתי ביחס לכל הדמויות שמעורבות ביחסי ההדרכה – המודרך, הקליינטים שלו, המדריך וגורמים שלכאורה אינם חלק מההדרכה, אך משפיעים עליה. חזון העל מתגלם בשאיפה לטפח את ההדרכה כמרחב פוטנציאלי המתאפיין בהדדיות, פתיחות, משחקיות ויצירתיות. התקווה היא שהתכוונות למרחב הדרכה שכזה תחלחל מטה למודרכים, לצוות החינוכי, וממנו עד לקשר מורה-ילד. לאחר הצגת עמדת המחבר בחלק הראשון, החלק השני של המאמר מציג דוגמה מהדרכת מורים שתתאר את מורכבות הניסיון ליישם את העמדה הזו.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מאמרה של אפרת ליה שחף 'עבודת הצל, כתיבה אקספרסיבית ואינטגרציה', מבקש ליצור אחידות בשפה הפסיכולוגית באמצעות שימוש בחלוקה של ניטשה את הנפש ליסוד האפוליני וליסוד הדיוניסי. האינטגרציה תומשג על בסיס ההבנה של חלקי הנפש השונים, כתהליך הנמצא בתנועה מתמדת, מחושך לאור. יודגש שהשפה הפסיכולוגית מטעה משום שהיא מתייחסת באופן מקובע ומתייג לאובייקטים שהם מטבעם נזילים ומשתנים. תיאור מקרה של מטופלת שהשפה שלה שונה עד מאד מזו של המטפלת, והחיבוק שלא קיבלה, הדוחפים אותה לכתיבה עצמאית, משמשים במאמר זה להדגשת הריפוי שבכתיבה אקספרסיבית, ובהתייחסות לדימיון שבין סוג הכתיבה הזה לסוג הקשב האסוציאטיבי המתבקש בפסיכואנליזה. דיון מעמיק בדיס-אינטגרציה, רגרסיה נרקיסיסטית, יחסי אובייקט פרימיטיביים ומסלול הנפילה של מנהיגי כתות - משמש על מנת לתאר את מצבי דיס-אינטגרציה ודרכים להתגבר עליהם. בהקשר זה נדון מושג האלוהים של יונג והרצון הטוב של קאנט ופרום. אינטגרציה בתנועה תומשג באמצעות מסע הגיבור ותכלית החלום. ולאחר מכן תוצג תיאוריה פילוסופית של "שפה בתנועה" ולוגיקה של הרחבת מושגים. לבסוף, דיון בהבדלים שבין שפה ממיתה לבין שפה מחייה בהקשר של הפסיכולוגיה הקלינית בישראל.

מאמרה של שרון דרייפוס-חנן '"לעבור את הגדר" - שאלה של התמקמות: הפסיכולוגיה החינוכית במרחב הקהילתי', מציג את 'תוכנית שלבים' שהגה השרות הפסיכולוגי-חינוכי במועצה אזורית יואב. התכנית מהווה דוגמה למרחב פעילות משמעותי עבור פסיכולוגים חינוכיים, הבוחרים לצעוד "מעבר לגדר" ולפעול במסגרת החינוך הבלתי פורמלי בקהילה. המאמר מתאר את תהליך רקימת התוכנית, עקרונות המודל שלה ויישומו לדרכי עבודה בקהילות המועצה. התובנות המוצגות במאמר מבוססות על סדרת ראיונות, שנערכו לאורך שנתיים עם מגוון דמויות שיזמו וחלמו את התוכנית, ודייקו אותה תוך כדי תנועה במשותף עם צוותי החינוך הבלתי-פורמלי בקהילות השונות. יש בתוכנית זו מענה גמיש וייחודי לעיתות משבר בהן אנו מתבקשים לפגוש מציאות מאתגרת ולהתמקם בתוכה מחדש.

ובפסיכובלוגיה -

תורי גולדשטיין בדיון העוסק בתהליכים שעלינו לעבור על מנת לצאת מעבדות לחירות, כפי שעולה מתוך ההגדה.

"סיפור יציאת מצרים מתאר את האתגרים בעריכת שינוי שעובר גם השליט וגם העם הנשלט. הסיפור מדגים שהקושי בעריכת שינוי קשה גם למי שסובל במקום בו הוא נמצא. הסבל והכאב לא בהכרח יהוו קטליזטור ליצירת שינוי. בניגוד למכות שנחתו על פרעה, והוציאו אותו מנקודת שיווי המשקל ומנקודת הנוחות, בני ישראל היו רגילים לחיים נטולי נוחות ומרובי סבל, ולא בקלות התפתו להאמין ששינוי ייטיב עימם".

נעמה גולדמן קוראת בספר השירה של הפסיכולוגית הקלינית נוגה ספיר שצברג 'משחק הכסאות', ומהרהרת בשירתן של מטפלות כותבות –

"ספר השירה החדש של הפסיכולוגית הקלינית נוגה ספיר שצברג "משחק הכיסאות", שיצא בהוצאת "עיתון 77" מצטרף לקהל מתרבה של נשות טיפול ה"חוטאות" בכתיבת שירה ולמיליה מקצועי טיפולי רחב יותר של מטפלים הכותבים שירה ופרוזה בארץ ובעולם. ספיר שצברג עוסקת בכובעים השונים שלראשה בזירות חייה המגוונות, ושמו של הספר "משחק הכיסאות", מציב את הסוגייה הזו בקדמת הבמה בעת הקריאה באסופת שירייה. מה הם היחסים האפשריים בין עמדה טיפולית לבין כתיבה ספרותית? כיצד באים יחסים אלה לידי ביטוי בשיריה? מה ניתן לומר על יחסים אלה ועד כמה ניתן ללכוד אמירה כזו בשירים השונים שבספר?"

ורות נצר עורכת לנו הכרות עם ספרה של מיה הוד רן ' חוצה ים ומדבר - מסע הגיבורה שאני' שהוא מעין ספרון הנחיה-הדרכה-ליווי לנשים במסע חייהן, שנכתב בהשראת ספרה של נצר עצמה 'מסע הגיבורה', ומדגימה לנו מה אפשר ללמוד, למשל, מבת פרעה.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

Photo by Lisa Emanuel on Unsplash