קריאה בשיר 'מן הטבע המעוּות' מאת סַלְוָטוֹרֶה קוָואזִימוֹדוֹ

גיא פרל | 17/11/2024 | הרשמו כמנויים

מתוך הספר "ולפתע כבר ערב" קשב לשירה 2024

מאיטלקית: דני כספי

מִן הַטֶּבַע הַמְּעֻוָּת

חוֹמֵק הֶעָלֶה הַמֻּשְׁלָם, הָעֹגֶן

אֵינוֹ אוֹחֵז בּוֹ עוֹד. כְּבָר חֹרֶף, לֹא חֹרֶף,

מְדוּרָה עֲשֵׁנָה לְצַד תְּעָלַת הַנָּוִילְיוֹ.

מִישֶׁה עָלוּל לִבְגֹּד

לְיַד מְדוּרַת הַלַּיְלָה הַזֹּאת, יָכֹל לְהִתְכַּחֵשׁ

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לָאֲדָמָה. מָה חֲזָקָה

הָאֲחִיזָה, אִם כָּאן כְּבָר שָׁנִים, וְאֵילוּ שָׁנִים, אַתָּה מִתְבּוֹנֵן

בַּכּוֹכָבִים הַמְּזֹהָמִים צָפִים בַּתְּעָלוֹת

בְּלֹא סְלִידָה, אִם אוֹהֵב אַתָּה מִישֶׁהוּ

עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, אִם

הָעֵץ הָרַעֲנָן מִתְבַּקֵּעַ וּשְׁלֵמוּת

הֶעָלֶה הַקָּמוּט מִתְלַקַּחַת בְּעוֹדוֹ מְחַמֵּם אֶת גּוּפְךָ.

כמה פעמים צריך לקרוא את השיר הזה כדי להבינו - פעמיים? שלוש פעמים? עשר פעמים? וכמה פעמים צריך לקרוא את השיר הזה כדי לא להבינו? כנראה שיש לקוראו שוב ושוב, שכן רצוי שלא להבינו מחדש מדי לילה, ממש לפני השינה. כמה פעמים צריך לקרוא את השיר הזה כדי להבין מה עלה בגורלו של העלה המושלם? האם הוא חומק מן הטבע המעוות כמתואר בשורות הפתיחה, או שבשורות הסיום הוא שב ונכבל אל העוגן? אנסה לומר משהו על כך, משהו שאני מקווה שעוד הלילה אשכח.

על פי הערת המתרגם, ההתכחשות המשולשת לאדמה המתוארת בשיר הנה הֶרְמֵז להתכחשותו של שמעון-פטרוס להיכרותו עם ישוע. כך מתוארים הדברים בבשורה על פי לוקס, פרק כ"ב:

"ויתפּשׂוּ אותו ויוליכוהו ויביאוהו בית הכוהן הגדול ופטרוֹס הולך אחריו מרחוק. ויהי כי ביערוּ אש בתוך החצר וישׁבוּ יחדיו וישׁב גם פּטרוֹס בתוכם. ותראהוּ שׁפחה אחת יושב נגד האוּר ותבּט בו ותאמר: 'גם זה היה עִמו'. ויכחש בו ויאמר: 'אשה, לא ידעתיו'. ועוד מעט ויראהוּ איש אחר ויאמר: 'גם אתה מהם', ויאמר פּטרוֹס: 'בן אדם, לא מהם אנוכי'. ואחרי עבור כשעה אחת טען איש אחר לאמור: 'אמנם גם זה היה עִמו כי גלילי גם הוא'. ויאמר פּטרוֹס: 'בן אדם, לא ידעתי מה אתה אומר', ועודנו מדבר והתרנגול קרא. וייפן האדון ויבּט אל פּטרוֹס, ויזכור פּטרוֹס את דבר האדון אשר דיבר אליו לאמור: 'בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלוש פעמים'. ויצא פּטרוֹס החוצה וימרר בבכי."

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

אחרי שלוש התכחשויות חוזר פטרוס בתשובה ומכיר עמוקות בהיכרותו עם ישו, הכרה אותה אני מפרש סימבולית כהכרה בנשגב שבתוכו ועלי אדמות.

השזירה בין הנשגב לארצי מרכזית גם בדמותו של פטרוס עצמו, ודי אם נזכיר ציטוט זה מדברי ישוע מתוך הבשורה על פי מתי, בה פטרוס שמשמעות שמו ביוונית היא סלע, מתואר גם כמי שמחזיק במפתחות השמיים: "כי אתה פטרוס ועל-הסלע הזה אבנה את-קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה: ואתן לך את-מפתחות מלכות השמים וכל-אשר תאסור על-הארץ אסור יהיה בשמים וכל-אשר תתיר על-הארץ מותר יהיה בשמים".

בשיר, קווזימודו יוצר הקבלה מרתקת בין ישוע לבין האדמה (ולא השמים), הקבלה שיש בה חיזוק נוסף בהכרה בעורקי הנשגב המסורגים בקיום הארצי.

הכחשה דומה לזו של פטרוס, כמעט ומתרחשת לצד המדורה שעל גדת תעלת הנביליו, אולם גם שם הדבר נמנע בשל מה שמתואר כאחיזה חזקה, אותה אני מפרש כאחיזה מקבילה לאחיזתו של פטרוס - אחיזה בנשגב השזור בארצי. הבנה לגבי מהות האחיזה הזו מאפשרים תיאוריה המופיעים בהמשך השיר - האדם נותר מחובר, ללא סלידה, לכוכבי השמים המשתקפים בזוהמת מי התעלה, וכמובן: "אִם אוֹהֵב אַתָּה מִישֶׁהוּ עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת", שורה קצרה ופשוטה לכאורה, שקריאתה בהקשרה הופכת אותה לשירה נשגבת בפני עצמה. יכולתנו לאהוב על פני האדמה הזו אינה מובנת מאליה, והיא דומה להתבוננות בהשתקפות הכוכבים בתעלת המים, היא צורה של התעלות.

חזרנו אל העלה שבתחילת השיר משתחרר מן הטבע המעוות. העוגן אינו אוחז בו עוד, ועתה הוא מתלקח באש המדורה שעל גדת הנביליו. אם השתחרר מן הטבע, מדוע הוא מתלקח? אינני יודע. הבוקר עולה בדעתי האפשרות הבאה וכאמור, אני מקווה שכבר הלילה שוב לא אדע. אולי, גוף העלה משתחרר מן הטבע, עתה שלמותו היא זו הבוערת וככזו יש ביכולתה לחמם את גופו של המתבונן בכוכבים, גופו של האוהב עלי אדמות, גופו של המסוגל להכיר בשלמות העלה ולהופכה לשירה.