משהו על משיחיות והפקרה
ד"ר חנה דויד | 30/8/2024 | הרשמו כמנויים
רבות נכתב ודובר – ועוד ידובר – על הקשר בין משיחיות לבין הפקרות – פוליטית, חברתית, ובעיקר זו של חיי אדם. הליכה לקראת מלחמת גוג ומגוג, חזון התיישבות בעזה, יומרה לגירוש ערבים בדרכים אלימות ואף לפגיעה בהם, ללא פחד מעונש, הם צד אחד של המטבע. את צידו השני ניתן לראות בספר "מר הפקרה: מורשתו של נוטש החטופים", שהודפס במימון המונים, הצליח לגייס כשני מיליון שקלים תוך שבועות בודדים, וזה עתה יצאה לאור מהדורה נוספת, מורחבת, שלו. המהדורה הראשונה בת 50,000 העותקים נמכרה. להשוואה: "רב מכר" בישראל הוא ספר שבשנה הראשונה לאחר הוצאתו לאור נמכר ב-5000 עותקים, ובכל הזמנים – ב-10,000. עובדה זו גרמה לי להיזכר במשנה הבאה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר:
[...] בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר. וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. [...] (סוטה ט טו).
חלק המשנה שציטטתי מתאר אחד לאחד את הנעשה במקומותינו בימים אלה:
- חוצפה היא ביוש משפחות החטופים, השקרים שאנו קוראים ושומעים חדשים לבקרים, אי קבלת אחריות על המצב – שלא לומר הודאה באשמה. חוצפה היא הבטחות הסרק שניתנות לכולנו מזה קרוב לשנה – לגבי בטחוננו האישי, הבריאותי, החברתי, הכספי – ואיזה לא?
- האמרת יוקר המחיה היא לשון המעטה למצב בו אנו משלמים 19 שקל לק"ג עגבניות – אם ניקח רק דוגמה אחת, מהשבוע שעבר...
- הגפן אכן נותנת את פריה, אבל מחיר הענבים נע השבוע בין 25 ל-30 שקל הק"ג!
- אין לנו מלכות, אבל יש לנו מנהיגים שמתנהגים כאילו אנחנו נתיניהם. האם עלייה של מנהיגים להר הבית, בניגוד גמור לאיסור שאסרו זאת רוב פוסקי ההלכה, אינה "מינות" ? ומי מוכיח את העושים זאת?
- "בית ועד" במשמעות של ארגון גדול עשוי להיות כל ארגון שבו המלצה, קידום או תמיכה במועמדות נעשים בתמורה לטובות הנאה מיניות. הגבול הזה נחצה אצלנו מזה זמן רב.
- הגליל נחרב – כפשוטו.
- הגבלנים, אנשי הגבול, כבר לא מעבדים את אדמותיהם כבימים ימימה, ושממה שוררת באזורים נרחבים של הגליל.
- אנשי הגבול – עשרות אלפי המפונים מהצפון – נעים ונדים כחסרי בית. חלקם כבר חסרי בית: אלה שבתיהם כבר אינם ראויים למגורים. הם לא מקבלים חנינה על פשע שלא פשעו; אין עליהם רחמים.
- אין עוד מקום לחכמת סופרים. אין עוד בקרבנו סופרים, משוררים, מסאים או מחזאים שדבריהם נשמעים, אין מוכיחים בשער שמנהיגי האומה מייעצים אתם ושומעים לדבריהם.
- היראים מחטא נמאסו – הם לא "זורמים", הם חמוצים.
- וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת – כל מלה מיותרת.
