לייק לשמורה הבוערת בצפון

עלון פסיכולוגיה עברית | 25/8/2024 | הרשמו כמנויים

בוקר של מטחים על הצפון וישיבה במקלטים באזורים נרחבים. בוקר מסוכן ומפחיד מאד עבור רבים, ומבלבל עבור כולנו – מה עכשיו? חוזרים ל'מלחמת השגרה'? נגמרה הציפייה? התחילה ציפייה למשהו אחר? אנחנו בתוך האירוע? אחריו? לפניו? די-אוריינטציה הוא שמה השני של העת הזו – האסון הופך שגרה, וכבר קשה להבחין מה חורג מ'השגרה', ומהם הסימנים החיצוניים (וגם הפנימיים, הסומטיים) לדריכות או להפך – לרגיעה.

השבוע באתרנו מאמרים וספרים נפלאים שעוסקים בנשיות ועוד:

מאמרה המרתק של יעל פילובסקי בנקירר הוא ההקדמה לספר 'מילים ומילות: מסע מגדרי בעקבות ברית המילה בכתבי פרויד' שיראה אור בחודשים הקרובים בהוצאת רסלינג, וכן באנגלית בהוצאת Routledge. הספר מתחקה אחר דימוי ברית המילה בכתבי פרויד כסימבול לרגע שבו מתכוננת תרבות גברית מתוך היעדרה של האם. דימוי ברית המילה מותיר אחריו שובל של עדויות בטקסטים השונים, סדקים וחריצים, אשר מובילים אל מחיקת האחרות האימהית. פתיחה של השאלות העולות אל מול הממד האימהי, מתוך המחיקות בטקסטים, מחברת את הטקסט לעושר האפשרויות הטמונות בו ומאפשרת להתבונן באזורים הפצועים ובממדים שונים הנסגרים מבעד למשקפיים האדיפליים.

וספרה של אנה גלמן 'פסיכואנליזה מדוברת' לוקח את הקורא לשיטוט בסמטאות הרב-ממדיות של הפסיכואנליזה: בקליניקה, בחברה, ובתרבות; הוא נפגש עם הפסיכואנליטיקאי כאומן המילה, שכן כאשר כל כך הרבה שיחים של כוחנות ושלטון, כסף, נשק ובריאות ממסדיים מרדימים את הכלל, אזי השיח הפסיכואנליטי הוא הכרחי לטובת ראיה מפוקחת, מעוררת. פרק מהספר בשם 'בהופכי של השיח הפמיניסטי, יש אישה...' עוסק בקושי והצורך לנסח בצורה מדויקת את מושג המיניות הנשית, לא רק כאספקט מגדרי אלא כמרכיב אישי וייחודי לכל אישה. המיניות הנשית נתפסת לעיתים כמסתורית ומוגבלת למילים, ולעיתים מתפרשת רק כקרבן במקרה של התפרצות או צעקה. גלמן מדברת על הצורך לעסוק במיניות בצורה שמבוססת על הכרה פנימית והתבוננות מעמיקה, מעבר לתיאוריות ולמדע. היא מדגישה את הצורך לדבר את קול האישה כישות עצמאית, המרגישה חופש לבחור ולהביע את מיניותה בדרכה שלה, ובכך לשפר את ההבנה והכבוד כלפי המיניות הנשית והקיום הנשי באופן כללי.

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

מאמרה של רות נצר עוסק בייצוגם של מלאכים בתרבות ובנפשיות. העובדה שכמה תחומים שונים משתמשים במטפורת המלאכים מצביעה על הצורך להבין את הקשרים בין האדם למה שמעבר לו, בין הפיזי לרוחני. בסיפור בראשית, המלאך משמש כישות שמנחה אותנו להכרה ולמודעות, ולא כדמות מיתולוגית אלא כישות שמתווכת בין האדם לאלוהי. המלאך מייצג את מה שמעבר לתודעה ולמודעות הרגילה, ומשמש כגשר בין האדם לבלתי נודע. התפיסה המודרנית רואה במלאכיות תהליך דינמי של אינטראקציה בין חלקים שונים של המציאות, מה שמקביל לרעיונות בפיזיקה על יחסים. המלאכים, בהיותם כוח פנימי ואנרגטי, מספקים תיווך בין הארכיטיפים, היצרים והמאוויים שלנו לבין התודעה. השאלות הנשמעות הן האם המלאכים פועלים בעולם או בתוכנו, ואילו תפקידים הם ממלאים בתהליכים הבלתי נראים.

ובפסיכובלוגיה -

'וְאָמַרְתִּי לָעֶצֶב: הִנְּנִי' - ד"ר מרים אבנרי-כהן כותבת על הקשר בין הזכות להיות עצוב ליכולת להיות שמח, דרך תאור מקרה נוגע ללב.

"אני מבינה שירדן כבר פיתחה נוקשות גדולה בסיפור שהיא מספרת לעצמה על העדר השמחה, וחלק ממה שאני הולכת לנסות הוא לסדוק מעט את הסיפור ההדוק יתר על המידה הזה. להציע אפשרות לספר אותו מעט אחרת. קודם כל לנרמל לה את עצמה ואת הקושי שלה 'להרגיש', לעזור לה להסיר מעצמה את תחושת הפגימות, להבין את הנסיבות הטבעיות והנורמליות העומדות בבסיס הקושי הזה. לפגוש את הילדה היתומה שהייתה ואת המיצרים הרגשיים שדחקו אותה להיות שטוחה יותר בחוויית הרגש. אני מאמינה שכל אלו יתנו לירדן רשות פנימית להתחיל לחוות רגש באופן עמוק יותר".

בבלוג הכתיבה היוצרת שלנו, לוז מיטרה בשירה הנוגע 'דּוֹר שְׁלִישִׁי', על העברה בין דורית ו'האם המתה'. ואתי רוזנצוויג מציינת יומולדת עשרים לחטופה אגם ברגר ומבקשת שנתאמץ לא להוריד מסדר היום את שלומם של החטופים.

Photo by Avi Waxman on Unsplash