ישראלי בחו'ל כשמלחמה

ד"ר אורי הראל | 4/3/2024 | הרשמו כמנויים

לא כתבתי מאז השביעי באוקטובר

ועכשיו 162 לאוקטובר

העבודה האינטנסיבית - התחלת המחקר באוניברסיטה, הקליניקה ובמקביל שעות ארוכות של התנדבויות עם פגועי טראומה בארץ בזום - לא הותירו לי אוויר לנשימה. 

בכל זאת יש דבר אחד שאני חייבת לכתוב עליו - עם פרוץ המלחמה קראו לי להנחות קבוצה של מדענים ישראלים ששוהים בחו"ל. בכל שבוע מאז - נפגשנו אחת לשבוע. בכל שבוע הבאתי רעיון של הוגה דעות מעורר השראה מעולמות הפילוסופיה, היהדות, הבודהיזם והפסיכולוגיה. תירגלנו תרגילים שונים - טאי צ'י, צ'יקונג, ומדיטציות שונות, ושוחחנו על מקומינו בעולם. 

התחושה שעלתה באופן הכי בולט כחוט השני, היא התעצמות הזהות שלנו - פתאום כולנו עם שרשראות ותליונים של מגן דוד, הכיפה - שירדה בשבועות הראשונים למלחמה, חזרה בגאון, והתחושה החריפה של הרצון לברוח, התחלפה בידיעה הברורה שאנו נשוב. כל זה לצד מכאובים שרבים בקבוצה תיארו - ככאלו שאי אפשר לשוחח עליהם עם ישראלים, שזה לא יעבוד, לא יבינו אותנו. 

יכלנו גם לדבר על הרווחה הגדולה שבהיותינו רחוקים מהתופת, ועל ההתפקחות שבהתבוננות מרחוק - שמאפשרת ביקורתיות רבה או שונה יותר. בראיון עם הסופרת הגולה מארצה ברוסיה, אומרת דריה סרנקו (ישראל היום) "אני רוצה לחשוב שאני מחוסנת לתעמולה אבל אני לא יכולה להיות בטוחה. זה כמו טירוף שאתה לא יכול להיות בטוח שאתה לא לוקה בו... כי זה הרי ממש האוויר שאנחנו נושמים ואני בשר מבשרו של המרחב הזה". 

זה לא פוסט שמבקש להגיד - היי קשה גם להיות בחו'ל. עם התגברות האנטישמיות בעולם, עלה איזה קונצנזוס כזה שאין לנו שום מקום אחר, וכולם מבינים שקשה להיות חלק מעם שלוחם - בין אם אתה מטפל בזום בפגועי טראומה, או כואב על המשפחה שלך או מוריד את הכיפה בגלל אנטישמיות. להיפך, אני אומרת - יש לנו יותר רווחה, ויש לנו הזכות להינות ממנה. ויש לנו גם חובה מוסרית - אנו שבגולה - ולא נושמים את תרעלת התעמולה - החובה להגיד - רגע חבר'ה, מה זה אומר לנצח?!

קלינאי/ת תקשורת
אינדקס קלינאי תקשורת. קלינאית תקשורת מטפלת בלקויות בדיבור, בהגייה, בגמגום, בהבנה ובהבעה של שפה מדוברת

זה פוסט שמנבסה לשים עוד כמה מילים בתוך חוויית המורכבות הזו. והנה הוא יצא מבולבל ממש כמו המורכבות עצמה. 

אולי מה שאני באמת רוצה לומר -זה שזה מאוד מורכב להיות בחו'ל כשיש מלחמה בארץ, קשה לעזוב את הארץ, קשה לחזור אליה, קשה להיות בחו'ל - ואני רק מדמיינת כמה קשה עכשיו להיות בה. התחושה הכי חזקה היא ש"זר  לא יבין זאת". ולכן אני פותחת בחודש מרץ מרחב קטן - בימי חמישי בערב, בין 21:00-22:00 בזמן ישראל. בו אני אחלוק מהידע הקיים בספרות המקצועית על צדדים שונים של הרילוקיישן - ואאפשר דיון קטן. 

הלינק להרשמה פה:

 https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSc-OgJg80iVojuF_FlqAFo3I0vP1A9dommt0WOoXKJ3mGoqBA/viewform?usp=sf_link

ואני ממש מקווה לראותכם, להיפגש, ללמוד יחד, ולשוחח.