הֻתַּר לְפִרְסוּם כִּי לִבֵּנוּ נִשְׁבַּר

עלון פסיכולוגיה עברית | 3/12/2023 | הרשמו כמנויים

אחרי שבוע לופת בית חזה, בו עקבנו בדריכות אחר חזרתם של נשים וילדים שהיו בשבי שבועות ארוכים, תמה הפסקת האש והתחדשה הלחימה. מאז התפרסמו עוד ועוד ידיעות כואבות על חטופים שידוע כי נרצחו, או על חטופים מתוקים שלא ידוע מה עלה בגורלם. רכבת ההרים הרגשית בה כולנו נוסעים יחד בימים האלה, ממשיכה בדהרה, אל עבר הלופ הבא, אל עבר הבטן המתהפכת והפנים המחווירות אל מול אינסוף פיתולי עלילת האימה. אנחנו מצויים בעיצומו של מעבר – בין הפוגה ללחימה, בין הרפיית הגוף הלא מבוקרת לדריכות שבבת אחת מייצרת האזעקה, בין רגעי תקווה שלבשו פתאום פנים ספציפיות, אל תקווה ששוב מתפרקת לחלקיקים שמתפזרים ברחבי שדה הקרב הבלתי נודע. ובתוך כך, רבים כל כך עדיין עקורים מבתיהם, רבים אוספים את שברי חייהם, ואין מנוס מעבודת ריפוי איטית, צמודה ועדינה, שמתרחשת במקביל לסיפור העלילה שממשיך להכתב בדם, בדאגה, במשאלה.

השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים מעוררי מחשבה, בתחומים מגוונים, ועוד חומרים שממשיכים לעסוק בעבודה עם המפונים, ובמפגש בקליניקה בצוק העיתים:

האם להיות אח בכור זוהי ברכה או שמא מכה? מאמרה של ד"ר תורי גולדשטיין זה מפגיש תפיסות פסיכולוגיות מוכרות לגבי משמעותו הנפשית של סדר הלידה עם תפיסות העולות מסיפורי המקרא. התפיסה המקראית קושרת בין בכורה לבחירה וייעוד, ולא מייחסת את רק להורים את התחרות והקנאה בין האחים, כפי שמודגש בתיאוריות המודרניות. עם זאת, המאמר מראה כיצד גם בסיפורי האחים בספר בראשית באה לידי ביטוי השפעת ההתנהלות ההורית, המלמדת על אחריותם של ההורים להפחתת מצבי הפליה בין אחים.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

התיאוריה ההתפתחותית של סטרן מביאה מודל מרובד של התפתחות העצמי. סטרן מתאר ארבע תחושות עצמי שונות שמארגנות את עולמו החברתי של התינוק. כל אחת מתחושות העצמי מגדירה זירה שונה בחוויית העצמי ובקשר החברתי. ארבע תחושות אלה אינן שלבים עוקבים שמחליפים זה את זה, אלא כל תחושת עצמי, לאחר התגבשותה, ממשיכה בתפקוד מלא ופעילה במשך כל החיים. שירן עמוסי מבקש לסכם את ארבע תחושות העצמי - תחושת העצמי המנץ, תחושת העצמי הגרעיני, תחושת העצמי האינטר-סובייקטיבי ותחושת העצמי המילולי שמתגבשת מאוחר יותר, עם התפתחות השפה.

חרמות בגיל החביון הם תופעה שטורדת את מנוחתם של אנשי טיפול ומחנכים העובדים עם ילדים בגיל זה. הגישה הרווחת בספרות המקצועית היא שחרמות מעידים על כשל מוסרי של הילדים שדוחים חברתית ילדים אחרים ומחרימים אותם. גישה זו נמצאת בבסיסן של התפיסות הקולקטיביות של אנשי חינוך ושל אנשי טיפול, והיא משפיעה על הסיפורים הפנימיים שלהם בתחום זה. מאמרה של רינת חלאבי עוסק בהשפעתן של תפיסות קולקטיביות בנושא חרמות על הסיפורים הפנימיים. הוא מתאר תהליך אימון קבוצתי, שבו סטודנטיות להוראה עובדות עם הסיפורים הפנימיים שלהן בנוגע לחרמות, כדי ללמוד מהם ולהתפתח כמורות לעתיד. תיאור המקרה עוסק בשאלה מה קורה למשתתפות בתהליך האימון הקבוצתי כאשר תפיסותיהן הקולקטיביות בנושא חרמות בגיל החביון, פוגשות תפיסה חדשה ושונה בתחום זה.

ובפסיכובלוגיה –

ד"ר דן פולק היה חלק מקבוצת מטפלים מתנדבים בארגון עמותת נט"ל, במלונות המפונים בים המלח, ומביא משם רשמים חשובים מהעבודה עם שורדי השביעי באוקטובר.

"בין הפגישות הרבות, השיחות החטופות והשיחות העמוקות, בין הפחד, הכעס, הבילבול, העצב הגדול והבכי לפרקים, קורה שגם חיוך מתגנב ונושאי שיחה של פעם, מהזמנים שלפני התוהו, נשזרים בשיח על אירועי אוקטובר הנוראיים; ומותר, כן מותר, לדבר על הכל, על כל מה שמעסיק ומטריד, ומותר שימשיך להעסיק אותנו, בלי שנקטין ונגמד כל עניין מחמת הפרופורציות ההכרחיות; אז גם הזוגיות חשובה, למי שיש וגם למי שאין, ואהבה כמובן, ומיניות -כולן יכולות להיות, לחוד וביחד, גם משאבים משמעותיים לחיזוק הכוחות הנפשיים- ומותר, לגמרי מותר, ואף רצוי, שנשוחח על כך; על חיבוק מנחם, על מגע רועד, על צורך נואש בקרבה ובחום, על מה שהיה, מה שעכשיו ומה שיהיה"

גם אלכסנדר מנביץ ונדיה גולבץ-מנביץ מביאים את רשמיהם מהעבודה בים המלח עם שורדי בארי וכותבים על אדוות חיים בים המוות.

"זהו היום השביעי, או שמא השבוע או החודש השביעי מהרגע שכפות רגלינו דרכו כאן, במלון "דייויד" בים-המלח, בתור מתנדבים במערך הטיפולי-אזרחי עבור תושבי קיבוץ בארי שהפכו לפליטים בארצם. היות וכללי המשחק השתנו ללא היכר, אף שעון היד והיומן השבועי אינם מהווים עוד עוגנים מוכרים עליהם ניתן לסמוך ולהסתמך. יש האומרים, כי ביום השביעי כילה האלוהים מלאכתו אשר עשה בבריאת העולם. ביום השביעי, הלא הוא יום שבת ה-7 באוקטובר 2023 חג "שמחת תורה" - שוב התרחש כליון, אם כי בשונה לחלוטין מכוונתו המקורית של הטקסט המקראי. בתאריך זה נמנו אובדנים טראומטיים ברשימה אין-סופית שמיכל הנפש אינו יכול, וייתכן כי לא יוכל לעולם – להכיל ולעכל, אלא, כמו כמה לפלוט זאת כרעל מתוכו."

ד"ר ארנון רולניק כותב על הטיפול כחדר התאוששות, ועל עבודת המטפל כמלקט פירורי אופטימיות בימי צרה. לצורך כך, הוא משוחח עם פרופ' אורי בר יוסף, פרופסור אמריטוס במחלקה ליחסים בינלאומיים בבית הספר למדע המדינה באונ' חיפה.

"מאז השבת השחורה אין כמעט טיפול שהנושא לא עולה, והעננה של הפסימיות מאפיינת כמעט כל פגישה טיפולית. אם להודות על האמת לא קל לי לשמוע את התחזיות הפסימיות של רבים ממטופלי וכנראה הם מהדהדים איזה שהוא חלק שלי. אני שכבר עברתי עם מטופלי לא מעט מלחמות ומצבים בטחונים. אני שכבר חוויתי בעצמי את יום כיפור כקצין צעיר בראס סודר, אני שכבר ישבתי עם מטופלי בחדרים אטומים ומכיר בחווית האימה המשותפת - מרגיש שהפעם זה משהו שונה. משהו נותן להרגיש כי חיינו לא יהיו אותם חיים מאז המחדל של אוקטובר 2023. אז איך להגיב למטופל שמשתף בתחזיות הפסימיות שלו?"

---

- פרסומת -

קבוצת הדרכה למנחי קבוצות
ההדרכה מתקיימת בזום פעם בשבועיים. בימי שלישי 20:00-21:30

---

ושני מסמכים אקטואליים וחשובים מאד –

"הפחתת מצוקה ומניעת שחיקה במקצועות הטיפול - הנחיות להיגיינה של עבודה בדחק מתמשך", המסמך נאסף ונערך על ידי פרופ' אריק שלו, פרופ' מולי להד וד"ר עידו לוריא. "אנו מטפלים היום בהשלכות הנפשיות של אסון חסר תקדים במדינה, עם מספר גבוה של קורבנות - אזרחים ולוחמים, נעדרים וחטופים. יחידים ומשפחות מתמודדים עם שכול, חשיפה לרצח ברוטלי, חוסר ידיעה לגבי בני משפחה, פינוי ופגיעה במרקם החיים האישי והקהילתי. חלק מרכזי ביכולת הטיפולית שלנו הוא יצירת קשר רגשי עם מטופלים. רוח הדברים ושותפות הגורל לא מאפשרות להתרחק ולהפסיק, וכולנו מושפעים מהטיפול באנשים שעברו חוויות קשות. לפנינו עוד ימים רבים לסייע וחשוב שנישאר כשירים ובריאים."

"עקרונות לליווי משפחות וחטופים החוזרים הביתה מן השבי" – המועצה הלאומית למניעה וטיפול בפוסט טראומה, הקימה צוות לריכוז ידע קיים ולגיבוש המלצות להערכות: לפני (רק מול המשפחות), תוך כדי ולאחר הקליטה של החטופים. פרופ' איל פרוכטר, יו''ר המועצה הלאומית לפוסט טראומה מביא במסמך נקודות רלוונטיות לליווי משפחות וחטופים. "אירועי ה- 7 באוקטובר והלחימה בעקבותיהם, הביאו למספר גבוה של חטופים - אזרחים מכל הגילאים והמדינות, חיילים וחיילות. כולנו תקווה שיחזרו הביתה בשלום, אך יש כעת להיערך לכל מצב - חזרה מלאה של כלל החטופים, חזרה חלקית, חזרה לאחר פגיעות (פיזיות, מיניות ונפשיות), בכמות גדולה חד פעמית או ב"טפטוף" כמו עד כה".

ובבלוג כתיבה יוצרת, שירי כאב אקטואלי מאת אפרת בבקוף, וקובץ שירים שנכתבו בחודשיים האחרונים מאת שבתאי מג'ר.

Photo by The Cleveland Museum of Art