על הרצף שבין פסיכוזה למשבר רוחני
ליאור שיינפלד | 7/9/2023 | הרשמו כמנויים
'משבר רוחני' או 'מצב חירום רוחני' הוא מושג שטבע ד"ר סטן גרוף למצב שבו עולים קשיים נפשיים עמוקים שתכליתם הוא התפתחות וגדילה רוחנית, כפי שמופיע במרבית התרבויות המסורתיות אצל שאמנים, מרפאות ומנהיגי שבטים (כולל במסורת היהודית-לדוגמא משה רבנו). גרוף מדבר על מגוון רחב של מצבי תודעה אחרים (אותם הוא מכנה הולוטרופיים- 'תנועה לעבר שלמות') אשר הינם בעלי פוטנציאל להתפתחות נפשית דרך הרחבת התודעה מעבר לגבולותיה 'הרגילים'- לפחות באופן שבו אנו תופסים אותה בחברה המערבית. להבנתו של גרוף, הפוטנציאל הגלום במשבר רוחני הוא פתיחת המודעות לחלקים נסתרים במציאות היומיומית, הגשמה מלאה יותר של ייעודנו הרוחני בעולם וחיבור לניצוץ האלוהי שקיים בכולנו -חיבור שנוכח באופן חזק יותר בחברות מסורתיות והתפוגג בחברה המערבית התעשייתית.
חלק מהמצבים ההולוטרופיים מתרחשים בעקבות שימוש בחומרים מרחיבי תודעה, אחרים בעקבות טכניקות נשימה, חלקם מתרחשים בחוויות סף מוות ויש כאלו שמגיעים באופן ספונטני, ללא הסבר ברור. את האחרונים מכנה גרוף מצב חירום רוחני. במצב זה החלק הלא מודע בנפש (הפרה נטלי, הביוגרפי והטרנספרונלי) הופך להיות חזק ונוכח יותר בחווייתו של האדם במהלך היומיום, מה שמתבטא בסימפטומים המזכירים מצבים נפשיים קיצוניים- הצפה רגשית אינטנסיבית, בלבול, חוויה שהעולם הפנימי משפיע בצורה חזקה על תפיסת המציאות, תחושת אחדות עם העולם, מצב תודעתי פתוח ורחב שמייצר קושי בתפקוד יומיומי, חוסר עניין בשינה ואכילה, חיבור רוחני חזק לכל הברואים ועוד. משברים רוחניים יכולים להתבטא בצורות שונות, כמו למשל חוויות סומטיות חזקות של זרמים אנרגטיים לאורך הגוף, זיכרונות שעולים מגלגולים קודמים ואף תקשור עם ישויות על טבעיות.
ניתן לראות שמדובר במגוון רחב של תופעות שנחשבות א- נורמליות בעולם המערבי ולכן, גם האבחנה בין מצב חירום רוחני לבין מצבים נפשיים קשים היא פעמים רבות מסובכת. לטענתו של גרוף, נטיית עולם הרפואה המערבי לאבחון ביולוגי, מהיר, חד ממדי וסימפטומטי (המתעלם מהחלק הרוחני באדם) גורם לכך שא.נשים רבים שנמצאים במשבר בעל פוטנציאל התפתחותי נעצרים במהלכו ולא משלימים את המהלך אליו נפשם/רוחם שואפת שכן הם מטופלים באופן כזה שמדכא את התהליך (תרופתית או נפשית).
לפני שניגע במצבי הקיצון, אבהיר את ההבדל בין תהליך של התפתחות רוחנית לבין משבר רוחני. התפתחות רוחנית יכולה להתפרס על פני שנים, לדוגמא כאשר אישה מתחילה לצעוד בדרך של מסורת רוחנית כלשהי המשלבת לימוד ותרגול אינטנסיבי שנועד לאמן את התודעה ולהרחיבה. לימוד קבלה, חשיפה לפילוסופיה הבודהיסטית, ריטריטים של ויפאסנה, לימוד מסורות שמאניות- כל אלו ועוד יכולים לגרום לה לטלטלות נפשיות ולעורר שאלות עמוקות על האופן שבו חיה עד לאותו הרגע. חלק מלימודים כאלו כולל יציאה מגבולות העצמי, הרחבת הזהות ושינוי תפיסת המציאות ולכן באופן טבעי במהלך הדרך יכולים להתעורר משברים, ספקות ופחדים- אך השינוי מתרחש בצורה הדרגתית, מחלחל פנימה ומשנה את המבנה הנפשי אך לא מפרק את התשתית עליה בנויה הנפש. בעצם, במסע של התפתחות רוחנית תהליכית יש יכולת לעשות אינטגרציה בין מי שהייתי לבין מי שאני הופכת להיות.
לעומת זאת, משבר רוחני הוא מצב שבו השינוי התודעתי שמתרחש הן באופן ספונטני והן באופן חד ועוצמתי עד שהאדם החווה מתקשה להכיל אותו- מה שיכול להוביל לחוויה של מצוקה, צמצום, הצפה רגשית וקשיי תפקוד (מה שנקרא בקבלה 'שבירת הכלים'- מצב בו האדם נחשף לעוצמות חזקות מדי של אור אשר הכלי הנפשי/רוחני שלו אינו יכול לשאת). כמובן שגם למשבר רוחני יש עוצמות שונות והוא לא חייב להגיע למצבי קיצון, אך כאשר המצב מגיע לקצוות ניתן בקלות להתבלבל בין משבר רוחני לפסיכוזה (או למצב מאני). אז איך מבדילים?
מדד ראשון שיכול לעזור להבחין בין השניים הוא חזרתיות- משבר רוחני הוא לרוב חד פעמי ואדם לא יחווה כמה משברים רוחניים בחייו. לכן אם אדם מדווח על מספר אפיזודות בעלות גוון כזה זה דורש בירור מעמיק של התכנים שצפים וצורך להבין האם מדובר במשבר מתמשך שלא באמת הסתיים (אז יש סיכוי שמדובר במשבר רוחני) או שמדובר במספר משברים (אז כנראה מדובר באפיזודות פסיכוטיות). מכאן ניתן לומר שכאשר ישנן אפיזודות חוזרות של יציאה ספונטנית של התודעה מגבולותיה הרגילים ללא סיבה חיצונית (כמו נטילת חומרים, תירגולים רוחניים וכו') מרבית הסיכויים שמדובר במשבר פסיכוטי. כמובן שאם מדובר במשבר פסיכוטי ראשון אי אפשר לדעת ויש צורך לבחון את הקריטריונים הנוספים.
לתוכן החוויה ישנה גם חשיבות רבה באבחנה בין השניים. ההמשגה של קליין על העמדה הסכיזו-פרנואידית יכולה לשפוך מעט אור על ההבדל בתחום זה. אדם במצב פסיכוטי יהיה שרוי עמוק בעמדה זו, המתאפיינת בפיצול מוחלט ובהשלכת התוקפנות החוצה על העולם ואז בחוויה שהעולם (בעצם התוקפנות שלו) תוקף אותו-מה שמייצר גוון פרנואידי עוצמתי. כך, מצב פסיכוטי יאופיין פעמים רבות בתכנים בעלי אופי כזה- פרנואידי (אדם עם מחשבות אובססיביות שהשב"כ רודף אחריו), תוקפני (אישה שמספרת שהכלבים הנובחים אומרים לה לפגוע בשכן שלה), גרנדיוזי (נער ששומע קול שאומר לו שהוא הנשמה התאומה של מסי)- כל אלו ועוד מסוגם אינם משברים רוחניים אלא מצבים פסיכוטיים. לעומת זאת, במשבר רוחני התכנים שיעלו הם תכנים המוכרים ממסורות רוחניות שונות- יהדות, בודהיזם, קבלה, סופיזם, שמאניזם ועוד. חוויות כמו חיבור לגלגולים קודמים, הרגשה של כל הצ'אקרות בגוף, חוויות על חושיות כמו יציאת הנשמה מהגוף יכולות לרמז על משבר רוחני אך אינן מספיקות כדי להגדיר כזה. כך לדוגמא- אם ביהדות קיים הקונספט של משיח זה לא אומר שכל מי ששומע קול שהוא המשיח חווה משבר רוחני, או שכל מי שמספרת שהיא רואה הילות ומדברת עם נשמות נמצאת בתהליך של צמיחה רוחנית. אולם, ניתן להשתמש בתוכן החוויה כדי לפסול על הסף את האפשרות של משבר רוחני אצל מי שהתכנים שהוא חווה אינם מתחום זה.
עוד מדד חשוב שמתכתב עם החלק הפרנואידי בהמשגתה של קליין שיכול לעזור באבחנה בין השניים הוא מידת האחריות שהאדם לוקח/נמנע מלקחת על חוויתו. אם יש נטייה של שימת האחריות למצב על העולם החיצוני (שמו לי סמים בכוס, בגלל ההורים שלי אני במצב הזה, החברים שלי רוצים לפגוע בי) אז יש צורך בהתערבות רפואית וכנראה מדובר במצב נפשי עם איכות פסיכוטית. לעומת זאת, במצבים בהם נחווה התהליך כמשהו פנימי שמתרחש (התעוררות של רגשות עוצמתיים שמציפים, זיכרונות טראומטיים שעולים על לפני השטח, חוויה של גדילה רוחנית) אז הסיכוי שמדובר בתהליך התפתחותי גדול יותר.
מדד נוסף המהווה אבחנה בין משבר רוחני למצב פסיכוטי הוא הפתיחות של האישה החווה לחוויה המתרחשת בתוכה במהלך המשבר. כאן אנסה להביא מעט ממחשבותיו של ביון על מצבים פסיכוטיים כדי להבהיר את ההבדל. ביון הרחיב את הרעיון של מלאני קליין על הזדהות השלכתית והבין מנגנון זה כתהליך תקשורתי ובינאישי שבעזרתו התינוק מפתח יכולת הכלה לחרדותיו, תוקפנותו, רגשותיו הקשים. הוא עושה זאת על ידי השלכת תכנים אלו (רכיבי ביתא) אותם איננו מסוגל לשאת על הדמות המשמעותית המגדלת אותו, אשר במצב אופטימלי מקבלת ומעכלת בתוכה תכנים אלו ומשיבה לו אותם בצורה של תכנים בעלי משמעות נפשית (רכיבי אלפא). אולם, במצב פסיכוטי עוצמות החרדה הן כה גבוהות ומביאות למצב שבו הנפש משתמשת באופן פתולוגי בהזדהות השלכתית על מנת 'לרוקן' את הנפש מתכנים בלתי נסבלים. לכן, גם האופן שבו חוויית האישה משתקפת במציאות היא כזו- חרדתית, פרנואידית, חסרת מנוח, מבולבלת ותלווה לרוב בהסתרה, הכחשה, חשדות לגבי הסביבה הקרובה וחוויה של סכנה מיידית. להבדיל, אמנם החוויה של משבר רוחני יכולה להיות מעוררת חרדה אך לרוב היא תלווה גם בפתיחות גבוהה לחוויה הפנימית- סקרנות, עניין, התרגשות, הרגשה של תהליך פנימי שמתרחש. הפתיחות לחוויה מתבטאת גם ביכולת לתקשר את החוויה באופן פתוח וחשוף עם הסביבה הקרובה- להתייעץ, להביע מצוקה באופן ישיר, לדבר את החשש באופן כן וגלוי.
מכאן, כדאי גם לבחון את היכולת של האישה לשמור על קשר טיפולי במהלך המשבר. מדובר בקריטריון חשוב ומשמעותי לאבחנה, שכן נשים במצב מאני או במצב פסיכוטי עם גוון פרנואידי או מפורק בחוויה יתקשו לבנות קשר של אמון או לשמור על קשרים של אמון שהיו קודם לכן עם קרוביהן- בעקבות אותה דומיננטיות של העמדה הסכיזו פרנואידית בנפשן. לעומת זאת, אצל נשים במצב חירום רוחני החוויה היא שמה שקורה בפנים לא יכול להיות מוכל על ידן ולכן פעמים רבות הן יהיו כמהות לעזרה ותמיכה מהסביבה ויתורו אחרי כל שביב של תקווה כדי לייצר פשר לחווייתן. אם ננסה להמשיג זאת גם במונחיו של ביון- במצב פסיכוטי החוויה היא שהמיכל האמור להכיל את רכיבי הביתא הוא רודפני, רע ונקמני (שוב הפיצול עליו דיברה קליין) ולכן יש חרדה ממגע איתו, ואילו במצב חירום רוחני ישנה כמיהה למיכל אשר ייתן פשר רגש ורוחני לחוויה המתרחשת.
המדד האחרון שיכול לעזור באבחנה בין מצב חירום רוחני למצב פסיכוטי הוא בהירות החשיבה-עד כמה האדם החווה מבין ותופס את המציאות כפי שהיא. לרוב במצבים רוחניים לא תהיה פגיעה בתהליכי החשיבה ובבוחן המציאות-החשיבה נשארת ברורה והגיונית והשיח עם האדם יהיה בחלקו קוהרנטי, גם אם התוכן עצמו יהיה מאוד יוצא דופן .לעומת זאת, במצבים פסיכוטיים החשיבה לרוב תהיה עם איכות מפורקת – קופצנית ואסוציאטיבית, פרנואידית או גרנדיוזית. פעמים רבות במצבים פרנואידים האופן שבו העולם הפנימי משתלט על תפיסת המציאות הוא כזה שהאדם כלוא בתוך עצמו- חש במעין מבחן שבו כולם במציאות יודעים משהו שהוא לא יודע ועליו לגלות, נמצא בחוויה של משחק שהוא חייב לנצח בו כדי 'לעבור לשלב הבא' בהתפתחות ושאסור עליו לגלות שהוא במשחק וכיוצא בזה- מה שמשפיע באופן מובהק על תפיסת המציאות שלו.
קריטריון זה עוזר גם באבחנה ממצבים מאניים, שכן במצב כזה אנשים חשים שהם מחוברים לטבע וליקום, מבינים וקוראים אנשים באופן מדויק ובאופן כללי מאוד נהנים מחוויית המאניה ויכולים להרגיש שהם בתהליך של 'צמיחה' רוחנית. אולם, במצב מאני פעמים רבות החשיבה היא מהירה, אסוציאטיבית, גרנדיוזית כמו מתעלמת מהמציאות ומגבלותיה. יתרה מכך, בניגוד לאדם במצב חירום רוחני אשר יחוש לרוב אמיבוולנטיות וחששות מהתהליך שעובר, במצב מאני האדם לא יחוש קונפליקט עם התהליך אלא להפך והתנהגותו תהיה בהתאם- מלאת בטחון, ללא ביקורת עצמית או ספק, נמהרת מבטלת כל אפשרות אחרת מלבד מה שהמציאות הפנימית מכתיבה.
אז מה צריך אדם במשבר רוחני להבנתו של גרוף? קודם כל- לפגוש מטפל.ת מיומנים שיכולים לעזור לבצע הערכה מקצועית של המצב. לפי עוצמת המשבר נגזרת התמיכה מהסביבה- החל מליווי של חבר, דרך טיפול בתדירות של פעם או פעמים ושבוע וכלה בעטיפה כוללת של 24 שעות. כמו כן, נדרשת אמונה בחיוביות של התהליך- גם מצד האדם שעובר את המצב וגם מצד המלווים שלו, כמו גם צורך במרחב פנימי וחיצוני שיאפשרו לתהליך להתרחש. גרוף טוען שצריך לסמוך על האינטליגנציה הפנימית של האדם שעוררה את המשבר הרוחני ולאפשר לתהליך להתרחש במלוא עוצמתו - גם אם המצב דורש יצירת סביבה עוטפת ומכילה למשך תקופה ארוכה. אז, ההמלצה היא על תירגולים רוחניים מקרקעים (לדוגמא- יוגה, צ'י קונג, טאי צ'י), הרבה תנועה (הליכות, ריקוד), טבע, כתיבה, טיפול גופנפש (פעמים רבות הגוף עובד שעות נוספות במצבים כאלה) ועיבוד רגשי עם איש מקצוע מיומן שילווה את התהליך.
אולם, בתוך המציאות המורכבת לעיתים הדבר לא מתאפשר ויש צורך הן באשת מקצוע מאוד מיומנת וכן בבשלות רגשית ונפשית גבוהה של האדם החווה את המשבר ושל סביבתו. פעמים רבות המיכל הפנימי איננו מסוגל לשאת את עוצמת התכנים ומצבים כאלו שאינם מלווים באופן מקצועי יכולים להוביל להידרדרות ואז הפוטנציאל ההתפתחותי נקטע ועלול להוביל לאשפוז פסיכיאטרי ולמשבר נפשי עמוק. במצבים כאלו מומלץ לנסות להאט את התהליך (יחד עם הבנה שכנראה הוא לא יגיע למעמקים אליהם היה יכול להגיע בזמן הנוכחי) דרך הקפדה על שינה טובה, אכילה מסודרת של מאכלים כבדים ומקרקעים, עבודות פיזיות כמו גינון ובנייה, הפסקת תרגולים רוחניים, טיפול נפשי שיעזור לאדם להתבונן על החוויה ולעכל אותה באופן הדרגתי ובמידת הצורך טיפול תרופתי הרגעתי.
אסיים בכך שבעיניי, ההפרדה הדיכוטומית היא תמיד לצורך המשגה אך כמעט אף פעם לא משקפת את המציאות. פגשתי במהלך דרכי לא מעט אנשים שעבור נפשם הפסיכוזה הייתה הדרך היחידה להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית- לתת ביטוי לטראומות מודחקות ולאפשר להן אפשרות להיות מעובדות, לצאת מתוך יחסים סימביוטיים עם אחד ההורים, לשנות משהו עמוק בדפוסים האישיותיים. במצבים אלו ואחרים הפסיכוזה היא בעלת פוטנציאל לעורר תהליך של התפתחות נפשית. וכך, פגשתי גם אנשים שהתהליך שלהם החל כהתעוררות רוחנית וגלש אל מחוזות השיגעון תוך אובדן קשר עם המציאות היומיומית והסתיים באשפוז כפוי. כך או כך, עבורי לנפש יש יכולות ריפוי עצומות ועם הקשבה נכונה, החזקה עוטפת ועיינים טובות רבים מהמשברים שאנחנו חווים- הנפשיים והרוחניים- הם הזדמנות להתפתחות וגדילה.
בכתיבת הטור נעזרתי בספרה של מתי ליבליך "האדם בקצה האגו"
למי שמעוניין לקרוא על חוויה של משבר רוחני- מומלץ לקרוא את ספרו של איתי זיו 'כותב את עצמי לדעת'
