פַּעַם בְּיוֹם תַּבִּיטִי לָאֹפֶק וּתְיַצְּבִי אֹפֶק בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ
עלון פסיכולוגיה עברית | 17/11/2024 | הרשמו כמנויים
העבודה על ייצוב האופק הפנימי, האישי, המשפחתי והחברתי היא עבודת הזמן הזה. איך מייצבים אופק בתנאי אובך? מה מאפשר לפוגג את העננים ולהבחין בקו דק מן הדק, שמחכה לנו אי שם? העבודה על ייצוב האופק שוזרת בין האינטימי לבין היום יומי. שמירה על תנועתיות ועיסוק, בצד נתינת מרחב לעיבוד תחושות שונות ומשונות שמלוות את הימים האלה, מאפשרת למבט להפתח אל המרחק. עבודת ייצוב האופק היא עבודה מתמדת, שדורשת לפעמים יצירתיות ומציאת עוגנים של תקווה והתפתחות, ופעמים אחרות הרפיה וקבלה רדיקלית של הקושי לזהות את האופק, עד לרגע הבא.
גם השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים מרתקים ועוד:
מיכל קליין כותבת על הטיפול במילואימניקים בזמן מלחמה, המציב את המטפל בפני אתגרים ייחודיים, הכוללים את הדילמה שבין תמיכה במטופל לחזרה לשדה הקרב לבין הדאגה לנזקים נפשיים נוספים. בהקשר זה, המטפל נדרש להכיר גם בפגיעותיו האישיות וגם בכוחו ובתפקידו של המטופל בהגנה על החברה. דינמיקות רגשיות ומגדריות עשויות להשפיע על תהליך הטיפול, עם שאלות של הכרה הדדית ושל היפוך תפקידים.
מספר גישות טיפול מתייחסות באופן שונה לפנטזיות מיניות בהתאם לסוג האוכלוסייה המטופלת. טיפול מיני מודרני (Sex Therapy) רואה בפנטזיות הסוטות בקרב האוכלוסייה הנורמטיבית ביטוי להיבטים נפשיים יותר מאשר היבטים מיניים. לעומת זאת, טיפול ייעודי בעברייני מין (Sex Offender Therapy) רואה בפנטזיות המיניות הסוטות בסיס להתנהגות מינית פוגענית ולכן גורס כי יש להכחידן. לבסוף, טיפול בזהות מינית ומגדרית, שמהווה את הגישה הטיפולית המרכזית באוכלוסיית הלהטב"ק, רואה בפנטזיות המיניות אינדיקציה למשיכה מינית המשקפת את הזהות האישית והמינית של הפרט, ולכן לא יפעל לשנותן. במאמרם סוברים אריאל אבקסיס ויהושע וייס כי ניסיונם הקליני מראה כי חשוב לקבל פנטזיות מיניות ברמות שונות של סטייה, לשוחח עליהן, ולהבין כיצד הן משתלבות בחיי הנפש של המטופלים. גישה כזו עולה בקנה אחד עם התפיסה הפסיכואנליטית הרואה בסטייה המינית חלק ממיניות נורמטיבית. המאמר מציג תאור מקרה קליני להתמודדות של המטפל עם פנטזיות מיניות סוטות בצורה שסייעה וקידמה את המטופל. בסופו מעלים הכותבים לדיון את האפשרות ליישם את גישתם בקרב אוכלוסיות נוספות.
במדור הספרים תוכלו להתוודע לספרה של תמר פויכטונגר – 'חלון פתוח: מבט קרוב על אובדנות והחלמה'. חלון פתוח מאגד מהידע הקיים על אודות אובדנות והחלמה, בדגש על מחקרים שנערכו בשיטות מחקר איכותניות המאפשרים להתקרב להבנת החוויה הסובייקטיבית של האדם. המבט הקרוב – המאמץ להיצמד ולהבין את החוויה האישית כפי שהיא נתפסת על ידי החווה עצמו – מנחה את החקירה בספר זה. לצד זאת, מסתבר, מבט קרוב הוא גם המעשה התרפויטי עצמו, ליבת ההחלמה. האינטגרציה בין התיאוריות, המחקרים והסיפורים המבוססים על ראיונות אישיים יוצרת תובנות ועקרונות להתערבות טיפולית לטובת המתמודדים עם נטייה אובדנית.
פרק מעורר מחשבה מתוך הספר זמין לקריאתכם – 'מה צריך בסך הכול בן אדם בשביל לחיות: צרכים' - בבסיס הנטייה האובדנית עומד כאב שנובע מצרכים בסיסיים מתוסכלים. מהם אותם צרכים שהיעדר מענה להם כואב עד כדי ההכרח לוותר על החיים? האם הצרכים המתוסכלים שהובילו לנטייה האובדנית, והצרכים שסיפוקם יעורר מחדש את הרצון והיכולת לדבוק בחיים, חד הם? ומה לגבי אותם צרכים התפתחותיים שחלון ההזדמנויות עבורם התפוגג, או שאינם בני מימוש במציאות? האם ישנה דרך להכיל תסכול? לחיות עמו בשלום?
ובפסיכובלוגיה, עידית גורן, אודיה כהן, טל מימון ורונית שוסל כותבות על עוגנים, גמישות ותנועה במציאות מטלטלת – כשהן שוטחות בפני הקורא את סיפור ההתמודדות של תחום הגנים באלו"ט לאחר ה-7/10.
"רמת המצוקה שעלתה מהסיפורים הללו אוששה במחקר שנערך בדיעבד, אשר בחן את חוויתם של ילדים אוטיסטים תושבי הדרום והוריהם בחודש הראשון לאחר פרוץ המלחמה. ממצאיו העידו על ביטויי דחק בקרב הילדים, ועל רמות חרדה ודיכאון בקרב הוריהם, בשיעור הגבוה פי 2-4 יותר בהשוואה לרמות החרדה והדיכאון ששררו באוכלוסייה זו טרם המלחמה".
חיה קדמונית / גל נתן
פַּעַם בְּיוֹם תַּבִּיטִי לָאֹפֶק
וּתְיַצְּבִי אֹפֶק בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ.
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ מֻכְרָחָה
לִמְצֹא דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לִנְשֹׁם.
כְּמוֹ שֶׁפַּעַם חַיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת
נִשְׁטְפוּ בְּמַיִם וְצִמְּחוּ זִימִים.
אִם אַתְּ עֲדַיִן בַּת אָדָם אַחַת
שֶׁהָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ שׁוֹמְעוֹת,
שֶׁהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ עוֹד רוֹאוֹת,
שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ נוֹתַר אֵיבָר חַי
שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְהַעֲבִיר אוֹתוֹת —
אַתְּ בֶּטַח מְבִינָה שֶׁזֶּה זְמַן
לְהַנְדָּסָה לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.
זֶה זְמַן לְכֵלִים אֲחֵרִים —
לְבֹהַק חָדָשׁ מֵאֹפֶק אַחֵר.
בֹּקֶר נוֹסָף הִגִּיעַ וְהָעוֹלָם
שׁוֹקֵל עוֹד יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל.
אֲדוֹנֶיי הַהֶרֶס עוֹד רְעֵבִים,
עוֹד בּוֹעֲרִים, עוֹד פִּרְאִיִּים,
עוֹד אֲפֵלִים וּמְזִיזִים אוֹתָנוּ
עַל לוּחַ מִשְׂחָק צַר וְחָשׁוּךְ.
פַּעַם בְּיוֹם תַּבִּיטִי לָאֹפֶק
וּתְיַצְּבִי אֹפֶק בְּתוֹךְ עַצְמֵךְ.
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ מֻכְרָחָה
לִמְצֹא דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת לִנְשֹׁם.
Photo by Fons Heijnsbroek, abstract art on Unsplash
