למה לא מצליחים למנוע רצח נשים 'העלאת המודעות' וחינוך ל'זוגיות בריאה'? ומה הקשר להתאבדות אבות גרושים?
ד"ר חנה דויד | 28/2/2023 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הסיפור של אלימות בני זוג כלפי בנות זוגן עתיק וכואב עד מאוד. המודעות לנושא זה הולכת וגדלה, כמו גם החינוך ל"זוגיות בריאה". האם יש קשר בין "זוגיות בריאה" לרצח נשים על ידי בני זוגן? האם "העלאת המודעות", נושא חשוב שכבר למעלה מ-50 שנה נמצא במוקד הפעילות הפמיניסטית בארץ הוריד את מספר הנרצחות? או אפילו את מספר הסובלות מאלימות של בני זוגן?
מרבית מקרי הרצח של נשים על ידי בני זוגן מתחלקים לשני סוגים עיקריים: כאלה שהם בבחינת "מוות ידוע מראש"; נשים שבמשך תקופה ארוכה, לפעמים עשרות שנים, סבלו מאלימות והתעללות לסוגיה. בני משפחה, חברים ושכנים ידעו על כך, פעמים רבות גם הרשויות ידעו, אבל בסופו של דבר הבעל רצח את האשה, בין אם כאשר היה נשוי לה, בין אם כאשר בני הזוג לא היו נשואים מעולם, ובין אם כאשר היו גרושים. המצב המשפחתי לא שינה את התנהלות הגבר. עם הקבוצה השניה נמנים הגברים שהיו "נופת צופים" כלפי חוץ, "נורמטיביים", כאלה שבת זוגם שיתפה פעולה עם מצג השווא של "זוגיות מאושרת" שהציגו – בין כלפי הסובבים אותם ובין ברשתות החברתיות. לא זו בלבד, אלא שלא אחת עסקה האשה בייעוץ ובטיפול, כאשר חייה-שלה, מלאי ההסתרות והעמדות הפנים, אמורים היו להוות דוגמה ל"אושר משפחתי" ואפילו ל"חיים מושלמים" כזה המקרה של מיכל סלה ז"ל.
לגבי הקבוצה הראשונה, של נשים שכביכול "גורלן נחרץ", כאלה ש"הכל ידעו אבל שום דבר ממשי לא נעשה" – הרחקה של הגבר מהאשה ולא להיפך, כפי שהדבר נהוג היום, צריכה להיות הצעד הראשון. אבל – ללא שיתוף פעולה של האשה אין, לדעתי, יכולת להגן עליה. אשה ש"מרחמת" על אבי ילדיה, שלא מזמינה משטרה שתעצור את הגבר בפעם הראשונה שהוא מפר את צו ההרחקה, או אולי אפילו מאמינה ש"ביסודו הוא טוב, והוא אוהב אותי" – בלתי אפשרי להגן עליה. זה נשמע אכזרי, אבל בשום פנים אין הוא בבחינת "האשמת הקורבן". ההאשמה נופלת כולה, ב-100%, על הרוצח. אבל הרשויות צריכות לדאוג לזמינות עבור האשה במקרי הצורך, ולהגן עליה מפני האדם שלא רק איים אלא כמעט תמיד גם ביצע מהלכים מוקדמים – הכה, השפיל, כלא, וכדומה.
לגבי הקבוצה השניה – כאן קיים כשל קונספטואלי. ב"פורום מיכל סלה" מוצעים חמישה תמרורי אזהרה:
- אובססיביות
- זוגיות דו-פרצופית
- הקטנה
- רגישות גבוהה כשהאשה מאיימת בפרידה
- הגבר הוא גם הקורבן וגם התוקפן.
אלה תמרורים חשובים ביותר ויש לשננם ולהביאם לידיעת כל אשה.
אבל, רמת המסוכנות של הגבר כלפי אשתו או בת זוגו בעבר לא נקבעת על פי ציוצים, שיחות או בירור כוונות של היגדים כאלה או אחרים. לו היו העוסקים ב"מניעת אלימות במשפחה" בודקים את עברם של הגברים ש"אף אחד לא חזה" את מעשיהם, שכלפי חוץ "הכל אצלם נראה נורמטיבי" – היו יכולים לדעתי למנוע רצח של נשים וגם פגיעות שאינן רצח. הבה נלך לרשימה של פורום מיכל סלה:
אובססיביות. גבר שאובססיבי כלפי אשתו לא "ייתן לה ללכת" בקלות. השאלה הראשונה ששופט צריך לשאול גבר שמובא לפניו בעודו נשוי היא: "האם אתה מוכן להתגרש". אם התשובה היא "כן" – רמת המסוכנות של הגבר היא מינימלית. ניתן בקלות לבדוק את מעשי הרצח בקטגוריה זו לאורך שנים ולהיווכח, שפריט זה, הראשון ברשימה של הפורום, הוא מנבא מדויק-למדי של [אי]-מסוכנות גם כעובד בפני עצמו, ובייחוד עם בדיקה של הפריטים הבאים. ברור שיש לבדוק אם הכוונה אכן מומשה, דהיינו, הגבר שהצהיר על מוכנותו להתגרש אכן התגרש בפרק הזמן המינימלי שהתהליך מצריך.
זוגיות דו-פרצופית. זה קריטריון טוב למדי, דהיינו – אם אשה מפרסמת תמונות, סרטונים וציוצים על ה"זוגיות המושלמת" שלה, כבר צריך להתעורר חשד שמא היא משתפת פעולה עם הגבר בהסתרה של מה שקורה "באמת". אולם, לשם בדיקת הקריטריון חייבת להיות מודעות של הקרובים לאשה לבעייתיות שבקריטריון: כמעט תמיד יודע לפחות אדם אחד את ה"אמת" – בדרך כלל זו חברה או בת משפחה. סתירה כזאת בין מצג ה"מושלמות" לאלימות, גם אם כלפי חפצים, להגבלות, להשפלות וכדומה היא תמרור אדום זועק. מצד שני – זוג שהולך ביחד לייעוץ זוגי, זוג שכל הקרובים להם, משפחתית או חברתית, מודעים לבעיות ביניהם – אין מדובר כאן על מסוכנות אלא על אי-התאמה.
הקטנה. קריטריון זה אינו עומד בפני עצמו, אבל הוא בהחלט חשוב כחיזוק לשני הקריטריונים הקודמים. הוא אינו עומד בפני עצמו מכיון שלדאבון הלב גברים רבים, שאינם מהווים כל סכנה, מקטינים את נשותיהם, את אחיותיהם, את אמהותיהם, ואולי בעיקר – את הכפופות להם בעבודה. אבל, קריטריון זה טוב למדי במקרים הפוכים – אם לדוגמה, התברר שאדם הנאשם באלימות עזר לבת זוגו ללמוד למבחן המתא"ם מכיון שהיא התקשתה בסטטיסטיקה וביקשה את עזרתו, ובכך הוכיח שהוא "מפרגן" לה ורוצה שהיא תתקבל ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה, או שהוא בנה עבורה אתר שבעזרתו הקימה עסק אינטרנטי משלה – יש לפקפק עד מאוד בתיוגו כ"מסוכן".
רגישות גבוהה כשהאשה מאיימת בפרידה. אכן, איום בפרידה מהווה הסלמה עבור גברים מסוכנים, ולכן על אשה החוששת לשלומה ואף לחייה להימנע מאיום שכזה ככל האפשר. כאשר האשה דאגה לבטחונה והיא עשתה את הצעדים הראשונים לפרידה, כמו פתיחת תיק גירושין, פרידה פיזית, צו הרחקה ועוד, אין הגירושין בבחינת "איום". הם בתהליך התרחשות... הנקודה הראשונה שנמנתה בפורום, דהיינו, הצעה קונקרטית עבור שופטים בבתי משפט לענייני משפחה: שאלה ישירה לגבר בדבר גירושין, כוללת גם את הנקודה הזאת.
הגבר הוא גם הקורבן וגם התוקפן. גברים שנוקטים בבקשת רחמים, הן מבת הזוג, הן ממערכת המשפט, נמנים עם קבוצה זו. גברים ש"קפץ להם הפיוז" או שהם "לא שלטו בעצמם" וכמובן "מבקשים סליחה" – יש לבדוק את רמת המסוכנות שלהם. נקודה זו גם היא אינה עומדת בני עצמה, אבל נדיר שגברים שאינם נמנים עם קבוצה זו מסוכנים.
לרשימה זו של "פורום מיכל סלה" יש להוסיף את נושא הילדים – כאשר בני הזוג הם הורים. גברים שמשתמשים בילדים כדי להצר את צעדי בנות זוגם, בין אם הם מאיימים בסנקציות כלכליות שיפגעו בילדים, בין אם כאשר הם "מודיעים" לאשה שהיא "תאבד את הילדים" אם תעז להיפרד – מסוכנים לאשה, לפעמים גם לילדים. גברים שמגדלים את ילדיהם באהבה, גברים שלא מפקפקים בהורותה של אם ילדיהם, גברים שמפרידים הפרדה מוחלטת בין ההורות לבין מצבם הזוגי – הם גברים שאין כל סכנה נשקפת מהם. גברים כאלה חיים למען ילדיהם, וכל נסיון לקרוע את הילדים מהם מהווה צעד בלתי אחראי לא רק כלפי הילדים, אלא גם כלפי אביהם. ויעידו על כך מאות האבות הגרושים שבשל בסכסוכי משמורת נקרעו מילדיהם, והם בחרו למות ולא לחיות בניתוק מהיקר להם ביותר.
