קָרָאתִי כְּמוֹ בּוֹלֶמִית סִפּוּרֵי הַעֲצָמָה נָשִׁית
עלון פסיכולוגיה עברית | 13/3/2022 | הרשמו כמנויים
השבוע צויין יום האישה ברחבי העולם וגם פה אצלנו. מאז שכונן היום הזה בראשית המאה שעברה לזכר שביתת איגוד פועלות נשים כנגד תנאי העסקתן ועד אירועי 'העצמה נשית' שמתקיימים היום במקומותנו כפטריות בין גשם לגשם, עברו מים רבים בנהר העולם, ובכל זאת, יש כל כך הרבה על מה לדבר. בין כתלי חדרי הטיפול נשים מספרות את זה, בוכות את זה, מנסחות את זה – את האופן בו היות אישה נפרש כמניפה – חווית הגוף, המבט של האחר וגם זה של האחרת, האיום המתמיד, או החולף, היכולת ללהטט בין תפקידים שונים והקושי לעשות זאת, המחזוריות שלא עוצרת, ובכל זאת לפעמים מתערערת, הכח, החולשה, העצמה והדיכוי שמלכך בעשבי היום יום. הבפני עצמי, הלעומתו, הלעומתם, הלעומתן, הסתם היות אדם. ובכל זאת דווקא חוה. והאזניים המאזינות – רובן נשיות. מה אתן שומעות כשאתן שומעות אותן?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים נפלאים, מספרים וסקירות של אירועים מהשטח:
כתיבתו של ויניקוט על התקווה הלא מודעת המקופלת בנטייה האנטי חברתית, מסייעת לנו להבין ילדים ומתבגרים שזקוקים נואשות לאהבה, אך בעקבות התפרצויות תוקפניות, מעוררים תחושות של רתיעה, פחד ושנאה. באמצעות שתי וינייטות בהן תיאר ויניקוט את מסקנותיו מטיפולים בילדים אנטי חברתיים, דני שראל דן באירוע שהתרחש בהוסטל לנערות, כשפעילותה של קבוצת אפייה נהרסה עקב התפרצות תוקפנית של אחת הנערות. שראל מדגים כיצד התקווה שבתוקפנות עשויה לסייע לנו בהבנת הפיצול המתרחש בנפש הילדה, בהעברה הנגדית של מטפליה ובהעברה הנגדית הצוותית.
נרקיסיזם: תיאוריה מובנית מחדש - סקירת מאמרו של נוויל סימינגטון: סימינגטון ידוע בעיקר בזכות עבודתו בנושא נרקיסיזם, אשר לתפיסתו מהווה את הפסיכופתולוגיה המרכזית, העומדת בבסיס כל שאר ההפרעות הנפשית. בפרק זה מתוך ספרו, סימינגטון מציג את המבנה המרכזי של התיאוריה שלו: הוא טוען שהליבה של הנרקיסיזם היא הסירוב - בחירה לא מודעת לדחות את האובייקט המחייה; בחירה המעוררת אשמה ומצריכה פעילות גדולה כדי להסתירה ולנהל חיים בהיעדר אובייקט מנטלי מופנם.
ספר ביכוריה של מירב שטנצלר, ״הנה בא העַלְעוֹל״, הפך, בהפתעה, למורה דרך עבור ד"ר אמיר קלוגמן. בסקירה זו הוא קורא קריאה לאקאניאנית ב-״הנה בא העַלְעוֹל", וכותב כיצד ספר זה מצליח לדבר על אהבה, או - ״בכיוון של האהבה״, בלי לחטוא בידיעה, בטח לא ידיעה מראש; כיצד ספר זה הוא למעשה ספר בלש ללא בלש, והאובייקט הנעלם הוא האהבה; כיצד מציג בתוכו אמירה רדיקלית בנוגע לאהבה
ובמדור הספרים שלנו - אם אתם שותפים למערכות יחסים כלשהן, מכל סוג שהוא, קרוב לוודאי שאתם שותפים להסכמים שבשתיקה. הסכמים שעליהם כמעט אף פעם לא מדברים. הסכמים שבשתיקה הם ה"כללים" המובלעים במערכת היחסים הנובעים מאמונות ומציפיות בלתי מפורשות של שני הצדדים, בלי שאנחנו מבינים כיצד הם פועלים וכיצד הם משפיעים על חיינו. הסכמים כאלה יכולים לפגום במערכת היחסים, ולהישאר בלתי מפורשים בגלל פחד, הימנעות מעימותים, תחושת מחויבות או רגשות אשם. הספר "הסכמים שבשתיקה", מאת הפסיכולוגים הקליניים לינדה אנדרסון, סוניה ר' בנקס ומישל ל' אוונס, מבקש לעזור לקוראים לזהות את ההסכמים שבשתיקה בחייהם, לבחון אותם, להבין מה יכול לקרות אם יבטלו אותם או יבנו אותם מחדש. בפרק שזמין לקריאתכן מתוך הספר, הכותבים מתארים את מהלך היווצרותם של הסכמים כמוסים צעד אחר צעד, דרך סיפורה של אישה אחת, שרה. דרך כך הם מציגים את המאפיינים הבסיסיים של הסכמים אלה, וכיצד ניתן לזהותם.
היישר מהשטח - סקירת הכנס השני של עמותת EMDR ישראל - 2021: אחרי שנת קורונה שהתאפיינה בתוכניות רבות ששונו או בוטלו לאור הסגרים והנחיות הריחוק החברתי, נפתח בחגיגיות ובהתרגשות רבה הכנס השני של עמותת EMDR ישראל, שנערך באוקטובר 2021. הכנס בן היומיים כלל מגוון רחב של הרצאות וסדנאות לבחירה, מרצים מאירופה ומישראל והזדמנות למפגש וללמידה ל-290 מטפלי EMDR שהשתתפו השנה בכנס. טל רפפורט, פסיכולוגית רפואית ומדריכת EMDR, השתתפה בכנס מרתק זה וכתבה את רשמיה בעקבות מגוון ההרצאות והסדנאות בהן נכחה.
רשימת הקריאה השבועית של פסיכולוגיה עברית עוסקת בהפרעות התנהגות בגיל הרך. נכון לשנת 2012, לפחות 3.3% מהילדים בחינוך הקדם יסודי בישראל (הגיל הרך) היו מאובחנים כסובלים מהפרעות התנהגות, וייתכן שישנם ילדים נוספים אשר סובלים בפועל מהפרעות התנהגות, אך אינם מאובחנים. לבעיות התנהגות ישנן השלכות קשות על רווחתו הנפשית של הילד עצמו בהווה ובעתיד, וכן על סביבתו. ברשימה השבועית מופיעים מאמרים העוסקים בהפרעות התנהגות כפי שהן באות לידי ביטוי בגיל הרך, ובשיטות שונות לטיפול בהן, מנקודות מבט הוריות, מערכתיות ומשולבות.
ובפסיכובלוגיה -
פרופ' עמיה ליבליך כותבת על ספרו של דרור בורשטיין 'עולם קטן' ותוהה מה פירוש המילה פסיכה?
"קראתי את הספר הנפלא "עולם קטן" ימים אחדים לפני הפלישה לאוקראינה. קראתי אותו טיפין טיפין, שלא ייגמר. ישבתי גם עם הנכד שלי איתמר, תלמיד כיתה א', וקראתי איתו קטעים, בשילוב התבוננות בצילומים. ואז פרצה המלחמה הזו, ושטפה את התודעה. האם זה אפשרי, נכון או מוסרי להתעסק בספר על החרקים – הנמלים, הדבורים, התיקנים ועוד – בעת הזאת? אבל מה לכתוב על המלחמה הזו ולא נכתב עדיין?"
ד"ר רפאל יונתן לאוס מביא בטור שלו הודעה שהוציאה דוברות משרד הבריאות בנוגע להתמחויות מוכרות בתחום הפסיכולוגיה, והאופן בו מטפלים מציגים את עצמם. יש לכם עמדה בנושא? מוזמנים לשלוח אלינו טורי דעה
"בהתאם לחוק הפסיכולוגים (1977), פסיכולוג יעסוק במקצוע בהתאם לרישומו. רישוי הפסיכולוגים, כולל מומחיות, ניתן ע"י משרד הבריאות.בחוק מוגדרים רק 6 תחומי מומחיות בפסיכולוגיה. פסיכולוג נדרש לרישוי מומחה בתחום הספציפי, על מנת לתת פסיכותרפיה ו/או שרות באחד מן התחומים. פסיכולוגים ישתמשו במילה "מומחה" רק עבור המומחיות המוכרות על פי חוק ובהתאם לרישוי שיש בידיהם".
- פרסומת -
החודש עלתה במגזין Monitor של אגודת הפסיכולוגיה האמריקאית (APA) כתבה מרתקת וחשובה שעוסקת בממצאים חדשים בחקר הפסיכופתיה, ובעיקרם – שישנן רמות שונות וסוגים שונים של ההפרעה – ושניתן לטפל בה. בכתבה נכתב שלכ-30 אחוזים מהאוכלוסייה יש רמה מסוימת של אמפתיה מופחתת, נטייה ללקיחת סיכונים ונטייה אנוכית, אך רק אחוז פעוט מציג רמה גבוהה של התכונות האלה. מארש משווה זאת להפרעות של הקשת האוטיסטית, ומסבירה שיש רמות גבוהות ונמוכות של תכונות אוטיסטיות, וכי באופן דומה, התערבות מוקדמת יכולה לעשות שינוי משמעותי בתוצאות שיגיעו מאוחר יותר.
יום האישה / יעל סטטמן
אֲנִי צוֹחֶקֶת וְצוֹחֶקֶת,
עַד שֶׁאֲנִי מַתְחִילָה לְיַבֵּב מוּלְךָ.
אֲנִי רְכוּנָה קָדִימָה עַל הַסַּפָּה,
וְאַתָּה שׂוֹרֵךְ נַעֲלַיִם לְיַד הַדֶּלֶת.
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא שְׁמֵנָה? תַּעֲנִי לִי.
אַתְּ קוֹלֶטֶת שֶׁהִיא יַלְדָּה בַּת חָמֵשׁ
וְזֶה שֻׁמַּן תִּינוֹקוֹת? אַתְּ לֹא יְכוֹלָה
לְדַבֵּר לְיָדָהּ עַל הַבֶּטֶן שֶׁלָּךְ.
הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא שְׁמֵנָה בִּגְלָלֵךְ.
בַּיי בַּיי, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ וְאַתָּה יוֹצֵא.
בַּיי בַּיי, אֲנִי אוֹמֶרֶת שׁוּב.
קָרָאתִי כְּמוֹ בּוֹלֶמִית סִפּוּרֵי הַעֲצָמָה נָשִׁית
כָּל הַיּוֹם, כְּמוֹ בְּיוֹם הַשּׁוֹאָה.
שְׁאֵלוֹת מֵהָעִתּוֹן חוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן
כְּמוֹ בַּחֲקִירַת מִשְׁטָרָה,
מֵאֵיפֹה הַכֹּחוֹת לְהַמְשִׁיךְ?
אֵיךְ חָזַרְתְּ לְעַצְמֵךְ?
מָצָאת אַהֲבָה חֲדָשָׁה?
עֶשֶׂר שָׁעוֹת וְהָעוֹלָם נִרְאֶה כְּמוֹ צַלַּחַת פֶּטְרִי
שֶׁל גּוּפִים נָשִׁיִּים וּתְקִיפוֹת מִינִיּוֹת,
לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתִי אָז אֲנִי לֹא מְסַפֶּרֶת.
בַּיי בַּיי, אֲנִי סוֹגֶרֶת
אֶת מָה שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת.
הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי קוֹרֵאת לִי.
Photo by Dan Farrell on Unsplash
