מה פירוש המילה פסיכה? 'עולם קטן' מאת דרור בורשטיין

פרופ. עמיה ליבליך | 8/3/2022 | הרשמו כמנויים

קראתי את הספר הנפלא "עולם קטן" ימים אחדים לפני הפלישה לאוקראינה. קראתי אותו טיפין טיפין, שלא ייגמר. ישבתי גם עם הנכד שלי איתמר, תלמיד כיתה א', וקראתי איתו קטעים, בשילוב התבוננות בצילומים.

ואז פרצה המלחמה הזו, ושטפה את התודעה. האם זה אפשרי, נכון או מוסרי להתעסק בספר על החרקים – הנמלים, הדבורים, התיקנים ועוד – בעת הזאת? אבל מה לכתוב על המלחמה הזו ולא נכתב עדיין? עד כמה זה מזכיר את... ועד כמה נורא לראות את הילדים הקטנים על זרועות אימהותיהם או בעגלות, בני אנוש שהפכו בן לילה לפליטים חסרי בית. ועוד ועוד אסוציאציות ורגשות מציפים.

נזכרתי בויכוח בין לאה גולדברג ונתן אלתרמן, שהתנהל על דפי שבועון "השומר הצעיר" בספטמבר 1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה – בתסריט כה דומה למה שקורה עכשיו ממש. האם שירה צריכה להתגייס להסברה, לגינוי הרעים, לעידוד הטובים? אלתרמן חשב שכן, וכידוע עשה כך. לאה גולדברג כתבה "לכן נטלתי על עצמי את תפקידו של הקופץ בראש, כדי להגיד, בשמי הפרטי שלי, כי אני, בספטמבר 1939, רואה חובה לעצמי לצאת אל הספרות בפסוק הפותח, נניח, במילים אלה: בבוקר אלול/ הים בארצנו/ שקוף וצונן".

יש הרבה משמעויות לציטוט זה, ויש לציין כי לאה גולדברג כן כתבה בסופו של דבר על המלחמה ותוצאותיה, מעט אמנם, ובצורה מוצפנת. אבל אני לוקחת מפולמוס זה את המסר: תמשיכו לעשות מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב... זו הצורה להתמודד עם משברים חיצוניים שכאלה.

אז אחרי כל זה חזרתי לספר של דרור בורשטיין, ואפילו חדלתי לחפש סימבוליקה מעולם החרקים אל עולמנו הפוליטי המשוסע.

דרור בורשטיין, סופר וחוקר מחונן שהידע והכישרון שלו מקיפים שדות רבים ועצומים, הוציא לאחרונה ספר על החרקים החיים לצידנו, רבים וקדומים מאיתנו, ובכל זאת רובנו לא נותנים עליהם את הדעת כלל וכלל אלא אם כן דרך זוית הראייה של המדביר. את הספר פותח בורשטיין בעשרה ציטוטים, ואחד מהם, מהוגה ערבי שחי בסביבות 1200, הוא הציטוט הבא: "ולוואי וידעתי איך יפרשו את הפעולות המושכלות ... כגון איך העכבישים טווים קורים לצוד בהם זבובים שקבע להם האל למזונם; או איך בעלי חיים מסויימים קוצבים את מזונותיהם על פי אמת מידה מסויימת ושיעור קבוע; איך הם יודעים את מועדי השנה ונזהרים מלחסל את מזונותיהם... אם כל זה נובע מעיון, הרי דומים הם לבעלי העיון – ומניין העדר השכל שמייחסים להם? ,,, הרי הם דומים לנו".

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

ואחר כך נפתח המבוא במשפט שצוטט רבות: "כשנשאל הדלאי למה ה-14 מהו לדעתו הדבר החשוב ביותר שיש ללמד ילדים, השיב: "למדו אותם לאהוב חרקים"".וזה מה שעושה בורשטיין בספרו – מביא מידע מעודכן ומבוסס מחקרית על החרקים שבעולמנו, בצירוף הגיגים משלו, והתייחסות של סופרים ומשוררים אל החרקים ביצירותיהם. בספר מפוזרים גם צילומים נפלאים מזוויות בלתי רגילות ובהגדלה, שמאפשרים התייחסות הרבה יותר אישית ואולי אף שיוויונית אל בעלי החיים הללו. כן, בספרו הוא מלמד לאהוב את החרקים.

המילה פסיכה, למדתי מדרור בורשטיין, פירושה ביוונית נפש או נשמה. אבל גם עש ופרפר! מה המכנה המשותף בין אלה? אולי הרוחניות שלהם, החמקנות שלהם, ואולי גם משיכתם של העשים, כמו של הנפש, לאור, לנשגב. אבל אם תירצו לדעת כמה מיני עשים קיימים, ומה אורח החיים שלהם, תוכלו לקבל מידע ראשוני בספר. מה עוד אפשר לדעת מלבד זאת שלעשים קראנו "פרפרי לילה", וגינינו אותם כזוללי בגדים בארונות הבית. בפרק על העשים דואה בורשטיין לענייני הבית ומחוץ-לבית, הזר והכנסת האורחים, ומכאן לפתיחות של כולנו אל צורות החיים שאינן שלנו ממש. מהמשורר הפולני הידוע זגייבסקי ומהסופר הגרמני-בריטי הידוע לא פחות זיבאלד, שואב בורשטיין דוגמאות מאלפות לעיסוק בעשים בספרות. למשל מתוך "אוסטרליץ" – ספר כה רלבנטי היום כשאנו עוסקים בפליטים נודדים, ילדים המחפשים מחסה. בורשטיין מצטט את זבאלד מחבר הספר – סופר גרמני שברח ממולדתו לאחר שהבין מה עשו הנאצים לפני שנולד ב-1944, ונהרג בסופו של דבר בשנת 2001 בתאונת דרכים באנגליה, בה חי, לימד וכתב את ספריו בגרמנית... "קורה לא פעם שפרפר לילה זה או אחר מחלקת הגינה הקטנה שמאחורי הבית שלי תועה במעופו ונכנס אלי, וכשאני קם בבוקר אני רואה אותם יושבים דומם היכן שהוא על הקיר, נדמה לי שהם יודעים שתעו במעופם, אמר אוסטרליץ, שכן אם לא מוציאים אותם בזהירות בחזרה החוצה הם נשארים במקומם בלי נוע עד שרוח החיים האחרונה מתנדפת מהם" (בורשטיין, עמ. 275).

הניגודים האדירים בין גדול וקטן, מאריך ימים או להפך, חדש לעומת ותיק בהיסטוריה של היקום, קיים במספר עצום או נתון בסכנת הכחדה – כל אלה ועוד הם מעין רשת בטחון למעשה הלוליינות של דרור בורשטיין, בשילובים בין ספרות, מדע, הגות וחמלה בעבודה נדירה זו.

והאם זה כל כך רחוק מהטענה הפשוטה שמי ששומר על חיי נמלים ותיקנים לא יכניס את עולם בני האדם למלחמה נוספת, או שמא נסחפתי.