אהבתי לפיטר: על דמות הפסיכולוג שאני מחפש, על פונאגי - וכמעט אף מילה על מנטליזציה
ארנון רולניק | 3/2/2012 | הרשמו כמנויים
בתאריכים 29-30/1/12 הייתי בכנס על מנטליזציה שהתקיים במסגרת בית הספר החדש לפסיכולוגיה, המרכז הבינתחומי.
אני מבטיח לך, הקורא, כי לא אכתוב הרבה על מנטליזציה, מה גם שאינני המומחה המקומי לכך. אבל אני כן רוצה לכתוב על הדמות המרכזית המפתחת את הנושא בעולם, הוא פרופ' פיטר פונאגי, אשר הרצה במסגרת הכנס.
אני רוצה לדבר על ההתרשמות הסובייקטיבית שלי מפיטר פונאגי. במסגרת הרצאתו, פיטר דיבר רבות אודות הפסיכואנליזה, כאשר לדידו מדובר בצורך להבין את החוויה הסובייקטיבית של השני.
המילה 'סובייקיטיבי' חוזרת אצלו הרבה כי הוא מאד ממוקד בקונספט של 'מה זה להיות האחר', להיות החוויה הסובייקטיבית של האחר.
כמה מילים אוביקטיביות על פונאגי
פיטר פונגי הינו יליד שנת 1952, פסיכולוג קליני ואחד מהפסיכואנליטיקאים העכשווים המובילים בעולם. הוא פרופסור ומנהל המחלקה לפסיכולוגיה קלינית רפואית וחינוכית באוניברסיטת "לונדון קולג'" שבאנגליה, וכן מנהל את מרכז 'אנה פרויד' בלונדון.
הוא מתמקד בניסיון לשלב בין התיאוריה הפסיכואנליטית למחקר מדעי. פיטר מפתח שיטת טיפול הנקראת Mentalization Based Treatment
ועכשיו החוויה הסוביקטיבית ממנו
אז פרט לתאור הפורמאלי אני רוצה להגיד כמה מההתרשמויות שלי על האיש
לפני כן מילת אזהרה – אני מרבה ללכת לכנסים, הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה הנם עבורי גם תחביב. אני אוהב לראות איך חומרים שונים מתחברים איך משתנה ה 'זייטגייסט' (רוח התקופה) , ואני סקרן לגבי תאוריות שונות – אבל בעצם שמתי לב שכשאני הולך לכנס אני סקרן עד אימה להכיר את האיש המסתתר מאחורי המילים והתאוריות. אני מנסה להבין what makes him tick מה מפעיל אותו? מה מרגש אותו. (אולי זו עוד דוגמא למהי מנטליזציה)
אני מנסה לבחון האם הוא יהיה דמות המטפל האולטימטיבי אותו אני מחפש. לא שלא היו לי כאלו בעבר, ועל חלקם אף כתבתי בפורומים שונים, וגם כאן אזכיר בחיבה וברמז את הפסיכואנליטיקאית שלי. אני חושב שפיטר הוא קצת "שובב מדי" מכדי שאבחר בו להיות המטפל שלי. אבל אני מצר על כך שבתהליך לימודיי הבלתי פוסקים לא הייתה לי דמות כל כך אמיתית, אותנטית, יודעת וסקרנית היודעת להלהיב כפי שאני יצאתי נלהב מהשעות שבילינו עם פיטר בכנס זה..
הדמות של פונאגי בלטה עוד יותר בהשוואה למרצים אחרים אותם שמעתי במהלך השנים. קחו למשל את פרופ' JURIST שגם הוא הופיע בכנס זה האיש הוא חכם וידען. הוא גם אמון על חשיבה פסיכואנליטית וגם מפתח כיוון בתוך עולם המנטליזציה. כמו כן הוא מחבר באופן מעניין את עקרונות ה- emotion regulation זאת לצד ה-mindfulness לתוך חשיבה טיפולית דינאמית – עד כאן זה נפלא. ובכל זאת משהו הרגיש לי חסר. אולי מה שהיה חסר הוא להרגיש את ההתלהבות. אולי מה שחסר זה להרגיש את האנושיות. אולי מה שחסר זה להרגיש את האופן בו הוא עצמו מכיר את חוויית הכאב האנושי.
פיטר שונה מאוד מהרבה פסיכואנליטיקאים אחרים שפגשתי לאורך הדרך .וכאן ארשה לעצמי להיות קצת יותר ביקורתי: איך יודעים מיהו פסיכואנליטיקאי ישראלי? מי שמדבר בשפה גבוהה גבוהה, כך למשל מדבר על "התמוססות", מדבר על "התמזגות", אולי "הינכחות" וכמובן על "הפצעה" (מונחים שטבעו פסיכואנליטיקאים ישראלים יוצרים) הדיבור מלווה לעיתים במונחים הזרים מאוד לחוויה האנושית. והדבר הקשה יותר מהכל היא ההקראה מהכתב – זה אולי מדגיש יותר את פרופ' פונאגי, שמדבר ישירות לקהל, ומצליח להעביר את עצמו בצורה כה ברורה ומוחשית.
פונגי מספר על עצמו
פיטר שיתף אותנו גם בחוויה מהטיפול שלו –. הוא היה 16 שנה בפסיכואנליזה. הוא אומר כי בגילאים מסוימים, בילה חלק גדול יותר מחייו בטיפול פסיכואנליטי מאשר בלא טיפול. בכנות רבה הוא משתף באהבתו לשיטת טיפול זו, אבל גם סיפר כי אם היה צריך לרשום על דף נייר מה איפשרה לו הפסיכואנליזה, או לאילו שינויים הובילה אותו הפסיכואנליזה - הוא היה נעצר אחרי השורה האחרונה.
הוא לא מעביר זילזול או חוסר כבוד לפסיכואנליזה, להיפך. היה זה תענוג לשמוע כיצד הוא מדבר על למידת הסיבייקטיביות של האחר כאחד הדברים המרגשים שיש, אבל נדמה לי כי כאשר פיתח את רעיונות המנטליזציה הוא אמר שאנחנו גם צריכים להיות יותר מובנים ויותר יעילים.
הוא סיפר על פיטר הצעיר שנורא התרגש כשקנה לעצמו מכונית ראשונה – וסיפר על התגובה של הפסיכואנליטיקאית שלו לחוויה זו. הוא מספר שהוא קנה לעצמו פורד אנגליה ישנה, (אנשים בגילי זוכרים את האוטו הזה), והוא הגיע לטיפול נרגש מאוד כשהוא רוצה לשתף בהתרגשות שלו, והמטפלת אמרה לו "רק רגע פיטר, אני רוצה לגשת לחלון לראות את האוטו" וראתה את המכונית ואמרה "peter,what a beautifull car"
היתה לי חוויה דומה עם המטפלת שלי. היתה זו אנליטיקאית מדריכה MD – אפילו דרום אמריקאית – מאוד אהבתי אותה, אבל התפלאתי מאד שכאשר סיפרתי לה על התרגשותי מקניית המכונית הראשונה שלי היא שאלה אותי בטבעיות איזה סוג מכונית קניתי. שנים חשבתי שהייתה זו "יציאה לא אנליטית". חשבתי שהיא צריכה לפרש לי את הצורך שלי באוטו גדול. חשבתי שהיא תקשיב לקיבוצניק שהרשה לעצמו לראשונה בחייו להיות בורגני. אבל הנה בא פיטר ומשנה גם את האופן בו אני רואה את התייחסותה דאז.
ואי אפשר בלי כמה מילים על מנטליזציה
פונאגי לגלג על החלוקה ל שיטות הטיפול השונות CBT, MBT, DBT - הוא אמר "עזבו אותי משיטות, אין חלק במוח שמגיב באופן אחר לכל אחת מהשיטות, עזבו אותי מהפיצולים האלו". אני מבין מנטליזציה כיכולת של אדם להבין את התהליכיםהרגשיים שלו והיכולת שלו להבין את תהליכי האחר. ונראה לי כי יכולת זו זה נבנית בצורה הטובה ביותר כאשר אנחנו משתפים את המטופלים בהרהורים שלנו ביחס לתהליכים הרגשיים העוברים עלינו. במובן זה, זו הזמנה לאותנטיות מצד המטפל.
הבטחתי לא לכתוב על מנטליזציה ובאמת אני מאד ממליץ לקרוא את מה שאילן דיאמנט, שהרצה בכנס, כותב על הדברים - אני מרגיש ש'רואים עליו' שהוא היה כמה שנים טובות עם פונאגי.
אני מרגיש שכתבתי את הפוסט הזה מתוך אותו desire לאוטנטיות להיות עם האחר, ולהבין את החוויה הסובייקטיבית שלו.
תודה לפיטר פונאגי ולמארגני הכנס
