'ללכת עם ולהרגיש בלי'- להיות שבוי של התכונות שהכי מגדירות אותנו

אמיר וייס | 20/9/2021 | הרשמו כמנויים

דמיינו לעצמכם שהרכבת בה אתם נוסעים לפתע נעצרת, ואתם מוצאים עצמכם תקועים בקרון עמוס באנשים למשך שעות רבות. אין שירותים, שלפוחית השתן שלכם, שלא הכינותה מראש למצב, הגיעה לקצה גבול היכולת שלה, והופס- הנורא מכל קורה, ובורח לכם פיפי. בקרון. עמוס. באנשים.

עכשיו תארו לעצמכם שזו הייתה חוויה כ"כ נוראית עבורכם, שגמלה בליבכם ההחלטה שלא יעזור בית דין, אתם לא מסתכנים באפשרות שהחוויה הזו תחזור על עצמה! אז ישבתם וחשבתם על הפתרון המושלם לנסיעות עתידיות-

טיטול למבוגרים!

כלומר, רק ליתר בטחון, כן? כדי שלא יעזור בית דין! הרי גם ככה הוא מוסתר מתחת לבגדים, ולכן אף אחד לא באמת ידע. והיתרון הוא שזה ישחרר אתכם מהפחד שזה יקרה לכם שוב בנסיעה. וזה יהיה הסוד שלכם ורק שלכם!

לכאורה- פתרון נהדר. אמנם לא הכי נוח בעולם, אבל כזה שמאפשר לכם להמשיך לנסוע ברכבת ולשמר את שגרת החיים שהייתה לכם עד כה. יתרה מכך, עכשיו אתם מסתובבים לכם ברכבת, כלפי חוץ משדרים בטחון על-חלל, מפזרים חיוכים לכל עבר, ורק אתם יודעים שאת הבטחון הזה אתם שואבים מהדבר הזה שעוטף אתכם, ואף אחד אחר לא מודע אליו.

בעולם הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי היו מכנים את הפתרון הזה במושג- "התנהגות בטחון".

מה משמעות המושג?

אחת החברות הקרובות של החרדה היא ההימנעות. הרי מה הדבר שהכי מרגיע אתכם כשאתם צריכים לעשות משהו מלחיץ? כמובן- לא לעשות אותו! אלא שלפעמים אין ברירה, וחייבים לעשות את הדבר המלחיץ. או אז, אנו מגייסים את הבן דוד של החרדה וההימנעות- 'התנהגות הבטחון'. בן הדוד הזה מאפשר לנו לצלוח את המשימה, אבל הוא מבהיר לנו שזה בזכותו ובזכותו בלבד. זה יכול להיות הלימון בכיס עבור מי שחושש שיצטרך להקיא בזמן שיהיה בחוץ- אז שיהיה..ליתר בטחון. או גיוס החבר המלווה, למי שחושש שבמפגש חברתי לא יצליח להשתלב- שיהיה.. ליתר בטחון. ואיך לא- הטיטול למי שחושש שיברח לו פיפי ברכבת.

המכנה המשותף לכולם- הם מאפשרים לנו *לא* להימנע, אבל בחתיכת מחיר.. והמחיר הוא שהאדם לא יכול לתת קרדיט ליכולת ההתמודדות שלו, לאומץ שלו, לזה שהסתכל לפחד בעיניים ויכול היה לו. הקרדיט הולך ללימון בכיס, לחבר המלווה, לטיטול. כולם לכאורה בלתי נראים כלפי חוץ. אבל עבור האדם עצמו- הוא יודע שרק לכאורה הוא מתמודד. כי האמת היא שזה לא בזכותו. זה בזכות בן הדוד- 'התנהגות הבטחון'.

השקת מחזור ד' של תכנית רוח אדם
תכנית הכשרה פסיכואנליטית-בודהיסטית

עכשיו אולי תגידו לעצמכם- 'מה זה הדוגמאות ההזויות הללו? מי הולך עם לימון בכיס? מי ישים טיטול לנסיעה ברכבת?'

אני רוצה להפתיע אתכם, או לפחות להזמין אתכם לחשוב רחב יותר. לבדוק עם עצמכם- איזו 'התנהגות בטחון' יש לכם? מה זה הדבר הזה שאתם עושים, שרק אתם יודעים שאתם עושים אותו, ואולי זה כבר כ"כ אוטומטי שאתם לא שמים לב שאתם עושים אותו, אבל אתם מרגישים שהוא זה שגורם לאנשים סביבכם להעריך אתכם? לאהוב אתכם? להתייחס אליכם? שבלעדיו תאבדו את ההגנה שלכם? שאם הוא יתגלה, הקסם שלכם יתפוגג ותאבדו את הסביבה האוהדת בה אתם מוקפים?

- האם ייתכן שהנחמדות והנדיבות המאפיינת אתכם כל כך היא הטיטול שלכם? שאם תסירו מעצמכם תכונות אלו, ולו לרגע, כבר לא ירצו בקרבתכם?

- ואולי זו לא נחמדות, אלא דווקא מיניות? האם יימשכו לקרבתכם גם אם לא תחצינו את החלק הזה שבכם?

- ואולי זו בכלל הזהות המקצועית שלכם? האם אתם יכולים להיות עצמכם גם מבלי להישען עליה?

- ואולי זה חוש ההומור שלכם?

- הציניות?

- הקשיחות?

- חוש האחריות?

- הקלילות השאנטית שלכם?

רוצה לומר שלפעמים יש בנו חלק מסוים שמרגיש לנו כאילו אנחנו 'הולכים עם ומרגישים בלי'-

אנחנו הולכים עם הערכה, פרגון ואהבה מהסביבה, אבל בו בעת גם מרגישים קצת בלעדיהם. או לפחות- מייחסים אותם לאותו 'טיטול' בלתי נראה שקיים מתחת לבגדים.

הטרגדיה הגדולה היא שבכולנו יש הרבה יותר רבדים מאותה 'התנהגות בטחון'. אז נכון, מטרתה הראשונית הייתה לעזור לכם להתמודד עם איזשהו פחד, אבל עם הזמן היא הפכה להגנה הבלתי נראית שלכם, זו שמגדירה אתכם. זו שצמצמה אתכם לדבר מרכזי אחד.

וככל שעובר הזמן כבר נהיה לכם קשה יותר לראות את מה שאחרים אולי כן רואים בכם. באופן פרדוקסלי- הבלתי נראה הפך לדבר היחיד שרואים. הדבר המרכזי שכעת מאפיין אתכם.

אז מה עושים בטיפול?

טיפול הוא הרבה פעמים המרחב לבחון דפוסים אלו. להעלות אותם למודעות, לבחון את היתרונות והמחירים שהם גובים. להתנסות בשינוי שלהם, לפעמים בתוך הקשר הטיפולי, לפעמים מחוצה לו. לאזור את האומץ ולנסות-

ללכת בלי, כדי להרגיש עם...