על יכולת ספיגה של טיטולים. ושל אנשים.
אמיר וייס | 27/8/2021 | הרשמו כמנויים
אחת ההחלטות החשובות והראשונות של כל הורה טרי הוא בחירת סוג הטיטול. ההורה החדש דנדש, זה שיצא זה עתה מהניילון, ודאי יחשוב לעצמו- על מה כל הדרמה?! הרי טיטול הוא טיטול! יש לו ייעוד אחד ויחיד- לספוג!
אך המנוסים שבהורים יודעים. יודעים, שלא כל הטיטולים נמתחים אותו דבר, עוטפים אותו דבר, סופגים אותו דבר.
טיטול מוצלח מייצר אווירה נעימה עבור העולל בר המזל שאותו הוא עוטף. הוא נמתח כשצריך, מתגמש כשחשוב, הוא נוח. הוא מכיל. הוא סופג! מאפשר לעולל הקטן להשליך עליו את כל החלקים המסריחים והלא רצויים שלו, ולהמשיך בהווייתו השלווה והמשוחררת. טיטול מוצלח הוא במינימום מורגש.
אלא ש...
טיטול לא יודע לסמן את קצה גבול הקיבולת שלו. הוא ממשיך לספוג, עד שהוא הופך לגוש כבד, קשה נוקשה. הוא כבר לא נוח, וגם הריחות מתחילים לדלוף ממנו. וברגע אחד הטיטול כבר לא חבר. מכאן ואילך הוא אויב. כזה שנוכחותו המתמשכת תעשה לך-
פריחה...
מתי ומדוע התהפכו עליו, הטיטול?! מסכן! הוא לא יודע מאיפה זה נחת עליו. הוא רק עשה מה שהוא עושה הכי טוב- ספג!
אני מודה שכהורה, לא התאמצתי יותר מדי להבין טיטולים. לפחות לא כמו שכפסיכולוג- אני מתאמץ להבין אנשים. אני מזהיר, להקבלה הזו לא הולכת להיות ריח נעים. אבל תאמינו לי שעבור אותם אנשים שמזהים בעצמם את כח העל- 'הספיגה', הם יודעים טוב מכולנו כמה זה עלול להיות מסריח...
אבל למה אנשים בכלל מסכימים לספוג כ''כ הרבה?!
ובכן, לכל אחד הסיבה האישית שנובעת מהסיפור האישי שלו, אבל הנה כמה דוגמאות נפוצות:
• יש כאלו שמרגישים שלהביע את צרכיהם בפני האחר עלול להטריח אותו ולהרחיק אותו מעליהם.
• יש כאלו שמעולם לא חשבו שהם ראויים מספיק כדי לקבל יחס טוב יותר מכפי שניתן להם.
• אחרים עלולים לחשוב שבאחריותם לדאוג לטובת האחר, ולכן לא לספוג, ולסמן את צרכיהם, יהיה מעשה אגואיסטי ולא מתחשב.
• ויש כאלו שכבר צופים את העימות המתקרב וממש ממש מעדיפים להימנע ממנו, כדי לא להרחיק את האחר מהם.
ויש עוד..עוד הרבה אמונות, רגשות ומחשבות שלימדו את אותם אנשים שעדיף לספוג. וזה אולי גם המכנה המשותף לכולם- עבור כולם, מתישהו בעבר, הערך של ה-'לספוג' היה גדול יותר מכל מחיר אחר שהם נאלצו לשלם. ודאי המחיר של התרחקות מאותם אחרים משמעותיים להם.
ואז, מצד אחד, הזמן עובר. אנשים מתבגרים. הנסיבות משתנות. דפוסים ששירתו אותנו בעבר כבר אינם נחוצים היום. או במילים אחרות- בשלו התנאים ההתפתחותיים להיגמל מהטיטול. הרי כל הורה שכבר עבר קילומטרז' מסוים יודע שאם שלב הגמילה מטיטולים נתקע- הוא מתחיל לייצר לנו בעיות.
והנה החלק המבאס שחלק ממומחי הספיגה ודאי מכירים היטב: את אותה דינמיקה בינאישית נוראה, שבה למרות שהם סופגים וסופגים, בסוף משליכים עליהם, ואח''כ אותם, כאויב שלא נתן להם דבר, אולי חוץ מ-
פריחה...
וכל הצופים האוהבים מהצד מנסים לסמן להם- תפסיקו לספוג! תפתחו את הפה! תגידו שאתם מלאים עד אפס מקום. אבל הם, שמרגישים כמו תינוקות שלא צלחו את שלב הגמילה- לא רכשו את היכולת. וכל שהם נותרים איתו הוא עם בכי, צרחות, סימנים לא ברורים מספיק..ובסוף-
פריחה...
לטיפול מגיעים הרבה פעמים אחרי תאונה מסריחה במיוחד. בטיפול מנסים לזהות את נקודת הקצה של הספיגה. ולאחר מכן- ללמוד את השפה שמעבירה את המסר לסביבה בצורה ברורה יותר.
וכן- גם בתהליך הטיפולי יש לפעמים דליפות. לא נעים להודות, אבל פעם ב- אפילו יש 'קקי גב'. אין מה לעשות, בכל תהליך גמילה יש פספוסים. אבל אלו פספוסים שמסמלים מעבר לשלב ההתפתחותי הבא- שבו בהחלט אפשר לספוג, אבל ממש לא חייבים.
ויכולת הבחירה- היא עוברת לידיים שלכם.
