קֹדֶם יוּצְפוּ עָרֵי הַחוֹף
עלון פסיכולוגיה עברית | 15/8/2021 | הרשמו כמנויים
דו"ח חדש של האו"ם סיפר לנו השבוע, שהמצב שלנו לא טוב, זאת אומרת – ממש רע. הדוח מבהיר שחלק מנזקי משבר האקלים הם בלתי הפיכים, ושכדי שלא יהיה כאן מר אפילו יותר – נדרשים מאיתנו צעדים מגה-סופר-דרסטיים ומקיפים. התסריטים לגבי השפעת משבר האקלים מטלטלים, גם אם לא מגיעים לדמיין את הקצה האפוקליפטי שלהם. אפשר להרהר בפעילותם הענפה של מנגנוני הניתוק וההכחשה שנדרשים מהאנושות, ומהפרטים המרכיבים אותה, כדי להמשיך במצב 'עסקים כרגיל', כשחרדת הכליון מרחפת כמו ענן שחור מעל ראשנו. (חשבו רגע על חרדת הכליון במובנה הפשוט-פשטני – חשש שהתוקפנות של העצמי תביא לכליונו, נשמע מתאים, לא?). אנחנו סקרנים, האם אתם פוגשים את אותותיו של משבר האקלים בחדרי הטיפול שלכם, ולא רק במובן של הורדת עוד מעלה בעוצמת המזגן?
השבוע באתרנו, מאמרים וטורים חדשים, שמאפשרים להמשיך ולחשוב על דברים אחרים:
תקופת הגל הראשון של מגפת הקורונה הובילה לתהליכים מפתיעים בהוסטל לנערים וצעירים עוברי חוק: למרות החששות מתגובות קשות של הנערים לחרדה בעקבות המגפה ולטלטלה בעקבות השינויים מרחיקי הלכת בשגרת החיים, תקופת הסגר הסתיימה דווקא בתחושות של התחזקות ועשייה טיפולית משמעותית. במטרה ללמוד מההצלחה, במאמרן של ליאור אמיתי גבעול והדס גרימברג קרלינסקי מתוארים התהליכים שהתרחשו וההחלטות שקיבל הצוות המוביל של ההוסטל בתקופה המשבר, ומזוהים עקרונות הפעולה והערכים המנחים את הצוות בעבודתם השוטפת והאופן שבו באו לידי ביטוי בתקופה זאת.
סקירת מאמרו של ד"ר רוני סרור: הדיאדה התרפויטית בה המטפל והמטופל מגיעים מקבוצות יריבות המעורבות בקונפליקט אלים, היא מורכבת מאוד; נדרשים כישורים ייחודיים כדי להתמודד עמה, מעבר לתפיסה של רגישות תרבותית, מעבר לעיבוד רגשות של כעס, בושה ואשמה. סרור מציג את עבודתו כמטפל ערבי, המגיע מקבוצת המיעוט, עם מטופלים יהודים, המגיעים מקבוצת הרוב. הוא טוען שעבודתו של המטפל בדיאדות אלה דורשת ממנו אינטגרציה של חלקים שונים ומוכחשים של זהותו הלאומית. רק כך יוכל להצליח להאזין לדינמיקות מופנמות בנפשם של מטופליו, המועברות דרך המציאות הפוליטית ודרך יחסי ההעברה.
סקירתו של אמיר וייס למאמרם של רוברט מיקליס (Michels), ארנולד קופר (Cooper) וסמואל פרי (Perry): אם אתם מדברים לעיתים קרובות בשפת התיאוריה הפסיכודינמית, אבל רק לעיתים נדירות כותבים ומציגים פורמולציה דינמית - אתם כנראה נמצאים בחברה טובה. פורמולציה טובה היא כמו מפת דרכים עבור המטפל; המצפן המסייע לו בבחירת השביל המועדף, בהליכה בנבכי הנפש; הכלי המסייע לו לגשר ולחבר בין התיאוריה לפרקטיקה. במאמרם, מיקליס, קופר ופרי מסבירים כיצד לבנות פורמולציה דינמית המתמקדת בקונפליקט מרכזי, מנבאת היבטים בטיפול הנוגעים ליחסי העברה והתנגדויות, מנחה את המטפל בבנייתה של התוכנית הטיפולית. השימוש בפורמולציה הפסיכודינמית מודגם במאמר דרך הצגתן של שלוש פורמולציות המבוססות על אותו מקרה טיפולי, אשר נכתבו בהתאם לגישות תיאורטיות שונות.
ובינתיים בפסיכובלוגיה:
בלוג חדש נולד בפסיכולוגיה עברית: "וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד", הבלוג של גלעד בר-טל. הבלוג ינסה לחקור את המפגש הייחודי שבין אמונה וטיפול, בית מדרש וקליניקה, תורה ותיאוריה, מוסר ובחירה, מצוות ואותנטיות; וישתף במסע הכשרתו של בר-טל כפסיכולוג קליני ירא שמים, המתמחה במרפאה ייעודית למגזר החרדי/דתי, בה מרבית המטפלים והמטופלים נאמנים לשמירת תורה ומצוות. בפוסט הפותח בר-טל כותב על הקונפליקט הבסיסי הקיים בין אמונתו ואמנותו: "התיאוריות הפסיכודינמיות שובות את לבי וראשי, אך בו זמנית מעוררות בתוכנן כאב של פספוס וחספוס עצמי.[...] לפסיכואנליזה, ליבת החשיבה הקלינית, יש לא מעט מה לומר על אורח החיים שלי. המצוות זו כפייתיות, הצניעות - קונפליקט בלתי פתור עם המיניות, עולם הבא - מנגנון הגנה, שמרנות - פוביה, שכר ועונש - עמדה סכיזו-פרנואידית, 'נשמה טהורה' - פגיעות נרקיסיסטית. ובכלל, הדת היא נוירוזה, נבואות התנ"ך פסיכוזה ואלהים זו סתם פוזה."
נורית ענבר וייס בסקירה מרתקת לספרה המסקרן של מיכל בן נפתלי – 'הקבוצה', העוסקת בקבוצה טיפולית של נשים הסובלות מהפרעת אכילה. "הממואר "הקבוצה" עוסק באותה חידה מזעזעת, אך לא בכיצד ייתכן ובמדוע, אלא במה ובאיך של הפרעת האכילה כהתנסות אנושית. נקודת המבט שלו ייחודית: הוא מתאר בגוף ראשון את הרבדים העמוקים, הפרטיים והנסתרים ביותר מן העין של החוויה, ועם זאת חותר לחרוג מן הסיפור הפרטיקולרי של המספרת ולנסח בפירוט את מבני העומק של הפרעת האכילה, את המכנה המשותף לנשים הצעירות הסובלות ממנה".
בצער רב התבשרנו השבוע על פטירתו של הפסיכולוג הקליני, יובל כהן, ממחלת ALS עמה התמודד בשנים האחרונות. ועל פטירתו של ד"ר שי שלקס, פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי בחברה הפסיכואנליטית בישראל. קהילת פסיכולוגיה עברית משתתפת בצער המשפחות ועמיתיהם למקצוע.
Global Warming / מירלה משה־אלבו
קֹדֶם יוּצְפוּ עָרֵי הַחוֹף.
קוֹמוֹת רִאשׁוֹנוֹת יַבְהִיקוּ בְּתוֹךְ הַכָּחֹל
וּלְאַט יַצְחִין כֵּהֶה וְשֻׁמָּנִי, הַיָּם.
תַּנִּינִים בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת יַצְלִיפוּ בִּזְנָבָם
אוֹ יָצוּפוּ
כְּמוֹ גּוֹנְדּוֹלוֹת הֲפוּכוֹת,
שִׁלְטֵי חֲנֻיּוֹת יְנַצְנְצוּ
בְּעֵינֵיהֶם הַצְּהַבְהַבּוֹת.
שׁוֹשַׁנּוֹת יָם יִפְרְשׂוּ זְרוֹעוֹת אֶל אִצְטְרֻבְּלֵי בְּרוֹשִׁים,
מְכָלִיּוֹת יִסָּחֲפוּ,
מֶדוּזוֹת יְרַחֲפוּ כְּמוֹ פַּעֲמוֹנִים כְּחֻלִּים.
הַסְּפִינָה ׳סַנְטָה מָרִיָה׳
תִּתְרַסֵּק אֶל חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה וְתֵעָצֵר.
בְּקוֹמַת גַּג יַלְדָּה בִּמְצוֹפֵי בַּרְוָז
תְּכַרְסֵם אִישׁ־גִ'ינְגֶ'ר וְתַבִּיט בַּמַּיִם גּוֹאִים.
"זֶה עָמֹק?" תִּשְׁאַל.
אִמָּהּ, תַּפְסִיק לְרֶגַע
נְשִׁיפָתָהּ בְּגַלְגַּל הַיָּם,
תִּתְנַשֵּׁם וְתַעֲנֶה, פָּנֶיהָ לְבָנוֹת,
״הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים מִתַּחַת לַדֶּלֶת
קְרוּיִים אֲדָווֹת
וּמוֹחַ שֶׁל תַּנִּין שׁוֹקֵל כְּמוֹ חָמֵשׁ עוּגִיּוֹת״.
Photo by sutirta budiman on Unsplash
