הבוקר החלטתי לא לכתוב ולנטוע ורד

עלון פסיכולוגיה עברית | 27/1/2019 | הרשמו כמנויים

השבוע ציינו את ט"ו בשבט, חגם של הצמחים. במקום לכתוב מילים כאלה ואחרות על מטאפורות נפשיות השזורות בתהליכי צמיחה ירוקים, מוטב שפשוט נדחק בכם לגדל עציצים. ללוות זרע שהופך לנבט שעוטה עלווה, שמנץ ניצן שהופך לפרח. למצוא את הדרך להיות גננים 'טובים דיו' – כאלה שמשקים לא יותר מדי ולא פחות מדי. לאבד עציץ, ובכל זאת להמשיך, להחיות עציץ שנראה שאבד זמנו. להדק אדמה רטובה עם הידיים, ללקט מהעלים כנימות עם קיסם. להאמין שמשהו טמון שם, באינטימיות הירוקה, בפעולה ועוד פעולה.

בינתיים, בין השקיה להשקיה, מוזמנים להנות מטקסטים חדשים ומרתקים שעלו השבוע באתרנו:

 הודעות ממומנות 

הרשמה ללימודי תעודה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה

כנס חדש מבית אמציה: לנצח את המסך

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

סדנה מתקדמת למטפלים ומטפלות מנפלאות המוח לנפלאות האדם - ההרשמה בעיצומה

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית מופיעה בדרך כלל במהלך גיל העשרה ויכולה להתקיים במגוון עולמות תוכן, כגון ניקיון, אלימות, קשרים חברתיים ועוד. במאמרו מעורר המחשבה, אלון בר סוקר את המאפיינים הייחודיים לאבחון ולטיפול ב-OCD בהקשר של סימפטומים הקשורים לבית הספר, כגון חזרתיות בקריאה וכתיבה, בחירת מילים בשפה המדוברת, וספקות לגבי קשרים חברתיים וערך עצמי. המאמר דן באתגרים נפוצים בטיפול במקרים מסוג זה, ובדרכי התמודדות אפשריות.

במדור הספרים תפגשו פרק מהספר 'נפש בשיקום – פסיכולוגיה של אנשים עם מוגבלות' של  ד"ר אייל חלד, פסיכולוג שיקומי ונוירופסיכולוג מומחה-מדריך. 'נפש בשיקום' מתאר את דרכם של מבוגרים וילדים המתמודדים עם מגבלה פיזית או מנטלית אשר דורשת מהם להסתגל מבחינה רגשית לקושי שעמו הם מתמודדים, ועושה זאת מנקודת מבט ייחודית של טיפול פסיכולוגי, המסופר על ידי פסיכולוגים שיקומיים שונים. הספר פותח לראשונה נתיב לתוך נפשו של אדם עם מוגבלות, דרך הטיפול הפסיכולוגי שהוא עובר במהלך השיקום שלו.

ובינתיים במרחב הפסיכובלוגיה –

שמחים ומתרגשים מהצטרפותה של נעמה בר שדה לנבחרת הבלוגרים שלנו. בר שדה, פסיכולוגית קלינית מדריכה, נמנית על צוות ההדרכה וההוראה במרכז ויניקוט, כותבת רבות על טראומה מינית, סטיות מיניות ואתיקה. מוזמנים להרשם כמנויים לבלוג שזכה לשם 'אינסוף ותקווה'. בפוסט הפתיחה מעורר המחשבה שהתפרסם השבוע תוכלו לצלול עם בר שדה היישר אל לב העניינים הכואבים ולקרוא על 'עריצותה הבולענית של הטראומה'. מומלץ מאד.  

רות נצר כותבת על הסרט 'תמונה משפחתית', על המפגש בין פצע המצולם לפצע המצלם ועוד.

ד"ר ארנון רולניק כותב על טיפול בהשראת מקרה יעל וסיסרא 'מים שאל חלב נתנה' ותוהה מה מבקש המטופל (מים/טכניקה/כלים) ומה מציע לו המטפל (חלב/הנקה/חום) ואיך מנהלים את הפער בין ציפיות המטופל לבין תפיסת המטפל.

אחרי שרפאל יונתן לאוס העביר הרצאה על פסיכולוגיה לחבורת נשים בגיל השלישי, הוא מהרהר בקול על גילנות וטיפול פסיכולוגי בגיל מבוגר. עולם הטיפול לא שייך רק לצעירים.

ב'שפיות זמנית', טקסט אורח מעניין מאת רפי ישי הכותב על התווך שבין 'לעצב' ו'לגלף' בתקשורת בין הורים לילדים ובין מטפלים ולמטופלים.

פרופ' עמיה ליבליך מספידה בלב אוהב את רמי הרפז, טיס הקרב הבכיר שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה, ועודד אותה לראיין אותו ואת חבריו ולכתוב על קורותיהם, שראו אור בספרה 'חוץ מציפורים'.

בנוסף, בצער רב התבשרנו על פטירתה של חנה אוריין ז"ל, פסיכולוגית קלינית בכירה, מרצה ומדריכה בפסיכותרפיה באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת תל אביב וניהלה את חטיבת ילדים ונוער בתב"ן בית שמש מטעם משרד הבריאות

•

"הבוקר החלטתי לא לכתוב
ולנטוע ורד.
זה מה שנחוץ אם כן לאדם כדי להיות מאושר;
עבודה שאפשר לזנוח,
שרב כדי לחוש שההזנחה מוצדקת
וילדות
שממנה יהיה אפשר לקטוף ורד-יוני
בתור משען לזקנה"

(אוה קילפי)