יובל כרמי - פסיכולוג קליני - מפלצת
ד"ר ניצה ירום | 13/2/2021 | הרשמו כמנויים
הפסיכולוג הקליני בן ה-66 יובל כרמי מירושלים מואשם על ידי מטופלות צעירות שבהן טיפל וסבלו מפגיעות מיניות בילדותן ובנערותן - בכך שכפה עליהן יחסי מין במסגרת הטיפול. הן אומרות שהוא ניסה לשכנע אותן שזה חלק מהטיפול, והוא אומר שזה קשר של הסכמה הדדית.
כל הקורא טקסט שכזה יגיד בלי ניד עפעף - שמדובר ביחסי מרות, והמין לא קביל במערכת זו. הוא איש מקצוע ותיק - הוא לא קלט?
הן ניסו להיחלץ - והוא דחף אותן חזרה פנימה.
אני מדמיינת בעיני רוחי שהקהילה המקצועית מגיבה בעלייה על הבריקדות - לא מוכנה לתת למקרה הזה להיבלע בתוך חדשות הקורונה וטלטלות השלטון. הזמן חייב לעמוד מלכת - המעשה שלו חייב לעצור את הפעילות השוטפת שלנו ולהכריז: לא עוד!
לא משנה לי שאומרים או כותבים שיש מחקרים ודיווחים שיחסי מין שכיחים בפרקטיקה הפסיכולוגית. בעיני המעשה של יובל כרמי הוא בלתי קביל בעליל. בספרות ישנן דוגמאות איך מטפלים ומבוגרים אחרים מתמודדים בהצלחה עם פיתוי מיני ביחסים טיפוליים והוריים. עומדת אל מול עיני הדוגמא של הפסיכואנליטיקאית האמריקאית האמיצה ג'ודי דייויס שמתארת במאמרה מ-1996, שהוא המשך מאמר הידוע 'אהבה אחר-הצוהרים' (1994) כיצד בעלה נמנע בפתאומיות מבתם הצעירה שמגיחה לחדר לבושה בבגד סקסי צמוד - ונפגעת מתגובתו. הבת שפתאום מבליחה כאישה, המטופל המתמטיקאי היבשושי שפתאום מופיע כגברבר סקסי - שניהם מעוררים תגובה יצרית; אלא שכפסיכולוגים וכהורים יש לנו ולבני אדם בכלל אפשרות לשלוט בעצמנו, לראות את התלות והאמון של הצד השני - שעלולים להיפגע לעד. יכול להיות שהפיתוי קיים, והמאבק בין היצר למצפון ולאחריות הוא לחם חוק של קיומנו.
במקרה של יובל כרמי אינני מסכימה להסברים פסיכולוגיסטיים. מעשהו - מעשה מפלצתי. המקרה שלו הוא עבירה שצריכה להיות מוקעת ברעש גדול, להעניש בבידודו או בפיצוי המטופלות. עדיין - כמה שלא יפצה כלכלית - הנזק נעשה!
מה שמדהים ואסור שיעבור לסדר היום הוא מי היו הנערות והנשים הצעירות שבהן טיפל ופגע - ובעיקר, איך יכול להיות שאיש מקצוע ותיק לא הפנים את בעיית והאחריות שביחסי המרות. איך הוא איננו אמון על קריאת המציאות הזאת, עד כמה שהיא יכולה להראות לו מחמיאה או נואשת. במפגש קרוב בין גבר לאישה או בהרכבים אחרים יכולה להתקיים התעוררות אירוטית. אבל, מטפלים צריכים להיות מצוידים להבין ולפעול כאנשים מקצועיים, בעלי אחריות, שמסוגלים לפנות לעזרה כאשר משהו בהם מתערער ומסכן את יכולת העזרה שלהם. אנשי מקצוע מכירים את הנוהל הזה. האנליטיקאי מייקל אייגן מתאר באחד מכתביו מציאות של התעוררות ופיתוי - ותגובתו היתה שבמציאות אחרת זה היה יכול להיות נחמד אולי, פה - בטיפול - זה לא אפשרי.
גם אם המטופלות ניסו לחמוד אותו - מי שנוטל על עצמו טיפול בנפגעות תקיפה מינית, הרדופות בביעותי הטראומות שעברו - חייב לדעת שישנה אפשרות לפיתוי כהפעלה של חלק מהקומפלקס המקורי אצל הנפגעת. אבל זו לא הזמנה - זה תמרור שאומר שזוהי ילדה או נערה שמעלו באמונה וניצלו את חוסר האונים שלה, אולי תוך עוררות, אבל במחיר פרוק אישיותה להמשך חייה. איזה נבל סוטה יכול להיות פסיכולוג שכזה, איך הוא מתדרדר להיות מפלצת שכזו, שלמדה לדבר דברי נועם בשפתיים מעודנות - כשהיא מבצעת מעשיים פוגעניים אצל מי שמופקדת אצלו בנאמנות.
