הסתכלנו עליה וראינו אותנו - מה הופך את המוות של מירית הררי לכל כך עוצמתי עבורנו?
קמליה ויטנר | 20/9/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מירית הררי עד לא מזמן היתה זכורה בתודעה הציבורית כ"אשתו של השדרן דידי הררי", אך בתקופה האחרונה, היא עברה לפרונט של התודעה הציבורית. ההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן זכתה להתעניינות ציבורית נרחבת. כל עדכון לגבי מצבה הבריאותי סוקר בדפי החדשות ופוסטים שכתבה, הפכו ויראליים ושותפו על ידי אלפי אנשים.
כל זה קורה בזמן "קורונה" – מגיפה עולמית נרחבת שמשפיעה על חיי כולנו. מי יותר ומי פחות. הקורונה היא מכה חברתית קשה, שלא רק גבתה את חייהם של מי שנפטרו ממנה, אלא גבתה מחיר לא קטן גם ממי שנשארו בחיים. עבור חלק מהאנשים, היא הביאה לקריסה כלכלית, ועבור אחרים, הביאה בדידות קשה ותחושת חוסר משמעות. חלקים סובלים ממצב בריאותי ירוד, ואחרים, ממצב נפשי מדוכא או חרדות לגבי העתיד.
אז איך זה שדווקא בתקופה שכולנו עסוקים בהשרדות האישית והחברתית שלנו, אל מול מגפה מסתורית שמאיימת להחריב את קיומנו ולשבור את רוחנו, מירית הררי הפכה להיות דמות שכולנו נושאים אליה את עיננו? לכאורה, יש לנו "מספיק צרות משלנו", אז למה לנו להתעניין כל כך בצרה הצרורה שתקפה את מירית הררי?
התשובה, אם כן, היא במה שמירית הררי מייצגת בתודעתנו.
מירית הררי היא מודל עבורנו. מודל אישי וחברתי לסוגית ההתמודדות אל מול איום. דווקא בעת הזאת. הסתכלנו עליה מתמודדת עם מחלת הסרטן ושאבנו השראה להתמודדות שלנו, עם הקורונה והשלכותיה.
למדנו ממירית פרופרוציות. כי גם כשהכל נראה רע, מסתבר שיש הרבה מאוד טוב בחיינו שאפשר להאחז בו.
למדנו ממירית להוקיר את הקיים. כי אל מול עתיד מאיים, לא ידוע או לא נשלט, אפשר להודות על מה שיש ולהתרכז בכאן ועכשיו.
למדנו ממירית אופטימיות, כי אם היא יכולה להסתכל אל היופי שהעתיד מזמן, כשהיא מתמודדת עם מחלה סופנית וכאבי תופת, אז גם אנחנו יכולים לאמץ נקודת מבט שכזו.
למדנו ממירית הומור, כי גם המצבים הכי קשים יכולים להעלות חיוך על פנינו, אם נבחר להתבונן עליהם בקלילות ובצחוק.
למדנו ממירית על יכולת השליטה וההשפעה, כי גם אם כוחנו מוגבל אל מול איומי העולם, יש לנו שליטה על האופן שבו נבחר להסתכל ולקבל את מה שיש, וחשוב לא פחות – על האופן שבו נשפיע ונחזק את הסובבים אותנו.
דווקא בימים אלה קיבלנו את הבשורה המרה. עם פתחה של השנה החדשה, עם פתיחתו של סגר חדש, אל מול העתיד הבריאותי, הנפשי והכלכלי שנמצא בסכנה, מירית הררי הלכה לעולמה. מי שאפשרה לנו לשאוב ממנה כוחות ונחמה, הלכה מאיתנו, דווקא עכשיו.
מירית הררי היתה גיבורה, לא כזאת שנלחמת עם נשק ותותחים כבדים, אלא כזאת שמרפאה ומחזקת דרך כח הרוח. ועכשיו היא איננה, וכבר לא תשגר יותר לעולם תמונות אופטימיות ופוסטים מרגשים שמאפשרים לנו לחבק את מה שחשוב-באמת קצת יותר חזק.
אבל לצד העצב והאבל הגדול על לכתה, מירית הררי השאירה לנו גם צוואה, להמשיך לראות את הטוב שבחיינו, את הכוחות שבנו, ולהבין שכל עוד אנחנו בחיים, אנחנו רוצים לחיות אותם בפרופורציות.
בהוקרה.
באופטימיות.
בהומור.
ועם תחושת השפעה.
כתיבה: קמליה ויטנר, פסיכולוגית ארגונית מומחית
