התפתחויות בחקר הגנטיקה - איך הדבר ישפיע על בריאות הנפש?
שפיות זמנית | 5/1/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
במוסף סוף השבוע האחרון של עיתון "הארץ", פורסמה כתבה שעוסקת בהתפתחויות המדעיות בחקר הגנטיקה: ניתן כיום להשוות את הדנ"א של המונים ולמצוא מתאם בין וריאציות גנטיות לבין תכונות, מחלות ומאפיינים שונים.
בכתבה מתואר מחקר שמצא הבדלים גנטיים בין התשובים של איזורים שונים בבריטניה, וההבדל המובהק ביותר נמצא בגנטיקה של הנטייה לרכישת השכלה. היכן גרים התושבים עם הכי הרבה גנים שקשורים לרמות השכלה נמוכה? ניחשתם נכון - באיזורים העניים ביותר בבריטניה. יחד עם זאת, צריך לשים לב שלא נמצאו הגנים שגורמים לרמת השכלה נמוכה, אלא רק גנים שנמצאים במתאם עם רמת השכלה נמוכה.
עוד מתוארות בכתבה חברות שונות שמציעות את שירותיהן להורים שמעוניינים לסנן מחלות בעובריהם, ולצד בדיקת רמת הסיכון לסבול ממחלות פוליגניות כמו סוכרת או מחלות לב, חלקן מציעות גם בדיקה שתזהה עוברים הסובלים מסיכון לסבול מ"מוגבלות שכלית", או כאלה שיהיו בעלי קומה נמוכה ללא הסבר רפואי ברור.
רואיינה גם ד"ר מירי בנטואיץ', מרצה בכירה בתחום הביו־אתיקה מהפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן, שהציגה שאלות אתיות לגבי סוגיית ברירת העוברים. "לפי מה קובעים מה זו הנורמה האנושית? איך מגדירים מה זו מחלה ומה זה פגם? האם חירשות, למשל, זו מחלה וצריך למנוע הולדת אנשים חירשים?"
ובתחום שלנו? כבר זוהה הגן GRIK4 שקשור לדיכאון; סכיזורפניה קשורה לתורשה, אולם טרם נמצאו הגנים המסוימים שגורמים לה; ומחקר מ-2019 מצא שהגנים מסבירים 80% מהסיכוי של ילדים לפתח אוטיזם. האם יגיע יום שבו ימופו הגנים האחראיים ויעלמו ההפרעות והמחלות הנפשיות? אילו מחלות ינופו ואילו ישארו? ואיך הדבר ישפיע על החברה שלנו?
סוגיה מוסרית שמהדהדת את השאלות האלה פורסמה לאחרונה בבלוג "מחלק מוסר" של יוענה גונן, שמציג שאלות מוסריות ששולחים קוראים ומשיב להן. לבלוג כתב אב שמתמודד עם דיכאון ותוהה האם יהיה מוסרי להביא ילדים לעולם בהנחה שגם הם יסבלו מדיכאון. כותבת הבלוג השיבה: "אף הורה לא רוצה שילדיו יסבלו, וההחלטה לא להביא ילדים לעולם בגלל החשש מדיכאון תורשתי היא בחירה לגיטימית ומובנת. בכלל, כדאי שאנשים יתלבטו מעט יותר לפני שהם מחליטים ליצור בני אדם נוספים בצלמם. אך לאור העובדה שההעברה התורשתית של דיכאון מורכבת ובלתי ודאית; סביבה אוהבת וקשובה מצמצמת את הסיכוי לחלות; המחלה ניתנת במקרים רבים לטיפול; והאנשים שלוקים בה יכולים בתנאים הנכונים לפתח יתרונות וכישרונות ייחודיים – אי אפשר לראות בהחלטה כזאת מעשה בלתי מוסרי. דווקא השאיפה ללדת רק ילדים מושלמים לעולם נטול דאגות נראית לי מסוכנת וקודרת בהרבה".
מה דעתכם? האם לאנשי מקצועות בריאות הנפש צריכה להיות עמדה ברורה לגבי נושא מיפוי הגנים של "החולים" אל מול "הבריאים"? ומהי העמדה שלנו כאנשי מקצוע? האם תפקידנו "לרפא" או "לשקם"?
