גם חתיכה אחרונה של אלול, היא אלול שלם
עלון פסיכולוגיה עברית | 13/9/2020 | הרשמו כמנויים
זהו השבוע האחרון לשנת תש"פ, שבוע אחרון של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שראוי לו גם התואר – חודש הסיומים והפרידות. חתיכה אחרונה של שנה, חתיכה אחרונה של אלול, עוד ניסיון לעבד ולעכל את שהיה. הפעם התחושה היא של מעין פרידה בלא עת. נקודת הציון לפרידה, ולתחילתה של שנה חדשה, מתקיימת בתוך תקופה משברית, מבלבלת, בלי קווי מתאר ידועים או אופק נראה. למעשה, השנה החדשה תפתח ככל הנראה בסגר - בתנועה הפוכה. בחדר הטיפולים, פרידה מקשר קונפליקטואלי היא מורכבת ודחוסה יותר. אולי כך זה השנה – אנו נדרשים להניח לשנה שחלפה, בתנאים לא אופטימלים, ועל כן ראוי להעניק יותר תשומת לב לפרידה?
אנחנו נפרדים אתכם מהשנה, עם טקסטים רבים, מגוונים ומעוררי מחשבה:
המרחב הקליני הייחודי של הפסיכולוג החינוכי מתאפיין בהתערבויות קצרות מועד ובתנועה מתמדת בין רמת הפרט לזו של המערכת. מאמרו של יעקב יבלון מציע את השימוש בפורמולציה דינאמית ממוקדת כמסגרת חשיבה אינטגרטיבית וככלי פרקטי המתאים במיוחד לקליניקה הייחודית של הפסיכולוג החינוכי.
משבר הקורונה גזר עלינו ריחוק פיזי מהמטופלים. כפועל יוצא, חלק מהטיפולים עברו למרחב המקוון לתקופות קצרות או ממושכות. במאמרה, דנה שניצר משיח בוחנת את הזיקה בין המעבר למרחב המקוון בימי הקורונה לבין יצירת מרחב ביניים, שבו משחקיות ותופעות מעבריות יכולות להתממש, בפרט בסיטואציות טיפוליות שבהן ניכר קושי בהתהוות של מרחב מעברי במפגש פרונטלי.
בספר ״כמה שזה לוקח״ (מאת יורם מלצר, הוצאת ״פרדס״, 2020) נשלח הגיבור אורי שפירא, מרצה לעברית באוניברסיטה סקנדינבית, לחפש את אביו. יעלה ורטהיים קוראת בו ומציעה מחשבות על השסע, האיחוי והפרימה בספר, שמתקשרים למושג הסזורה של ביון.
במדור הספרים – ספרה של ד"ר הילי כוכבי – 'הורים טובים' מכַוון זרקור לחלק שלנו, ההורים, בעיצוב האישיות של ילדינו. הוא עושה זאת מתוך אמונה בהשפעתנו המיטיבה על הילדים שלנו, מתוך כבוד לאינטואיציות ההוריות, ובלי לעורר רגשות אשם מיותרים. שני פרקים מתוך הספר זמינים לקריאתכם – 'לראות את האחר מבפנים – לראות את עצמי מבחוץ: תפקידה החשוב של מנטליזציה בהורות ובהתפתחות הילדים', וגם – 'לדעת לספר לעצמנו את סיפור חיינו: איך נוכל להשתחרר מ"שֵדים" לא רצויים מעַבָרנו'
ועוד במדור הספרים - ספרה של דבורה נוב, חולף לנצח, עוסק במסע החיים האישי על רבדיו וגילויו, ובהתמודדויות העומדות בפני מחפש דרך בן זמננו. הוא משליך אור על הקשר בין הביוגרפי לעולם הפנימי, בין התפתחות נפשית לבשלות רוחנית, על האפשרויות הטמונות ברגע ועל השתקפות האחד בנו ובחיינו. הספר שוזר לאחד הגות וסיפורי חיים, התמודדויות ותובנות, דרכי חקירה ואימון פרי היכרות אישית ומקצועית עם עולמות הרוח, היצירה, והטיפול הפסיכו-פיזי.
בפסיכובלוגיה -
"הכורסא נאנקת כשנטלי שומטת את עצמה עליה ונאנחת. 'שוב אין לי מה להביא לכאן. החודשים האחרונים מרגישים כמו עיסה סמיכה. אני נעה בין הסלון למטבח, בין עוד ישיבת זום לעוד בינג' בנטפליקס. רוב היום בפיג'מה, מלבד כדי להוציא את הכלבה לסיבוב. אין שום דבר לצפות לו, אני בתקופת המתנה. אבל המתנה לְמה, לעזאזל?'" אחרי תקופת המתנה, רועי סמנה שב לבלוג שלו, וכותב על הצורך בהפריה 'חוץ נפשית' - גירוי חושי ואינטלקטואלי (גם) בימי קורונה, ועל החיפוש הפסיכואנליטי אחרי התמרה של החוויה למזינה וחיה.
השבוע צוין היום הבינלואמי, למניעת אובדנות, ד"ר רננה אלרן, בפוסט חשוב וחשוף כותבת על מטופל שלה שהתאבד בעת שהייתה מתמחה בבית חולים פסיכיאטרי. "המערכת סביבי התנהלה ביעילות משומנת, חוקרת את המוות בהתאבדות כנדרש, אך כל ההתנהלות נראתה כל כך עניינית ונטולת רגש. כאילו שמותו של שלמה אינו משנה דבר לאף אחד. כאילו שחייו לא היו משנים. חלק מאותו אובדן אנושיות דבק גם בי וביחס שקיבלתי. כאילו לא הייתה משמעות לכך שטיפלתי בו ושהכרתי אותו, את שאיפותיו ואכזבותיו, גם אם לפרק זמן קצר. כאילו לא הייתה משמעות לתחושת האובדן והאשמה שהרגשתי"
"וככה, פגישה אחר פגישה אנחנו נפגשים ומעבירים את הכדור ללא מילים. זה כל מה שאנחנו עושים וזה קצת וזה המון. זה התחלה וסוף ובאמצע יש נצח של תקשורת בינינו. אנחנו מגלגלים את הסלע ביחד. עוד פעם ועוד פעם". יעד מידן כותב על טיפול סיזיפי, ומאושר.
ד"ר ענת משה התחילה לכתוב מתוך הרהורים על השפעת המעבר בין קליניקות על המטפל והמטופל, ותהתה מה קורה לשניהם כששינוי כזה מתרגש עליהם בתקופת הטיפול, כשבמהלך הכתיבה גם התפרצה הקורונה. "עכשיו, בתקופה רבת התהפוכות, כשאנו יוצאים ונכנסים לסירוגין מאזור הנוחות והתרחקנו פיזית מהחדר ומהמטופלים, נקרית בפנינו הזדמנות להתבונן ב- zoom in וב- zoom out (ממש כמו שמתפקד מנגנון העדשה במצלמה) על הקליניקה רבת העוצמה ועל מה שהיא מעוררת בדרך אליה וממנה"
פרופ' עמיה ליבליך כותבת על המתח לקראת השנה החדשה והסגר, והאפשרות לברוח, דרך מינדפולנס, זכרונות וסרטים דוקומנטריים.
ורות נצר בשני שירים לכבוד ראש השנה.
בהרצאות בנעלי בית, תוכלו להנות משלל הרצאות מעניינות של התכנית לספיכותרפיה במרכז ללימודי המשל ברפואה באונ' תל אביב - ד"ר חגי מעוז - התמודדות עם הפרעות קשב בימי קורונה; "לחיות חוויה/אי-חוויה" עם פרופ' ז'אן אברם ו "לחיות חוויה יחד, לחיות אי-חוויה יחד" עם ד"ר אייל רוזמרין
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
•
היום אני יודע, גם
חתיכה אחרונה של אלול
היא אלול שלם
הכל כלול בה
גם את.
מה רצית לומר
כשאמרת
ל א ל ע ש ו ת ד ב ר
מ ל ב ד ל ה י ו ת
(ישראל אלירז)
