דובי חיבוקי לימי הקורונה

יעל איל1/8/2020

בובה חיבוקי. רות יקרה,
נזכרתי בקורס שנתנה במאוחדת בירושלים פרופסור אסתר כהן לפני די הרבה שנים.
היא סיפרה שבגרם בכלל ובשדרות בפרט חילקו לילדים בובה חיבוקי. לא מתוך טיפול במגע אלא, דוקא כדי שלילדים יהיה תפקיד, להיות ההורים של בובה חיבוקי. כהורים, הם אחראיים להביא את בובה חיבוקי למקלט או לחדר המוגן. במחקרים על פוסט טראומה נמצא שפאסיביות מהווה גורם סיכון להתפתחות תסמונת פוסט טראומטית.

גם בקניית בובת פרווה של דובי יש המרה של עמדת קורבן פאסיבית, בעמדה אקטיבית וקומפטנטית.
ולגבי תפקיד מגע בהתקשרות נכתב המון.
הפגת הבדידות היא צו השעה בימי קורונה. והטיפול בחלק הילדי הטראומטי והנתוש באמצעות בובה שווה את ליבי.
נזכרתי במה שכתבת על יצירתה של אדווה על החיים בלינה המשותפת בקיבוץ.

תמר בן-ברק12/7/2020

גלית, לא תמיד זה מספיק....
ויש חתולים שפחות מתמסרים מאחרים.
לפעמים הצורך גדול, אפילו חיית מחמד לא משביעה אותו, וצריך עוד משהו. או כמה דברים.

ד"א, גם כלב זו חיה טיפולית. בין השאר, גילו שכלבים באופן ספציפי מעלים לנו את רמת האוקסיטוצין בדם, ככל הנראה בגלל העיניים שלהם שדומות מאוד לעיניים אנושיות.

גלית ארד12/7/2020

אפשר לאמץ חתול.. חתול הוא חיה טיפולית מאוד. רגשית הוא יודע לנחם, להתכרבל ולגרגר, להרגיע, אפילו מיוחסות לו סגולות ריפוי כמו הורדת סטרס ולחץ דם, ואם מאמצים גור הוא גם משחקי וכיפי.

תמר בן-ברק12/7/2020

דווקא חשבו על זה :-). כמרפאה בעיסוק שעובדת עם א/נשים עם פוסט-טראומה ומצבי טראומה מתמשכים, וכן עם שוכני בתי-אבות, אני מעריכה מאוד את השימוש בצעצועי פרווה רכים כדי לשפר ויסות עצבי - ובמונחים פרקטיים, וויסות חושי-רגשי.

כשעבדתי עם אשה עם טראומה מורכת וחסך עמוק במגע, הצעתי לה בובת קוף שעירה. נתתי לה רקע והסבר פיזיולוגי על האפקט של בובה כזאת על מערכת העצבים, שילבתי אותה בטיפול (שכלל גם כלים חושיים אחרים), השתדלתי ליצור התניה חיובית בין הבובה לחוויות חיוביות משמעותיות שנוצרו בטיפול, ואחר כך השארתי אותה אצל המטופלת. התוצאה היתה מרשימה: הקלה בכאבים כרוניים, הפחתה בתגובות fight/flight ושיפור משמעותי בשינה.

לדבריה, הבובה סיפקה לה כמה אלמנטים חיוביים: מגע עמוק (באמצעות חיבוק מועך), מגע קל, ליטוף (התנועה החזרתית, הריתמית, מרגיעה ומווסתת), וחמימות (שמעלה את רמת האוקסיטוצין בדם).
לבובות כאלה ניתן להוסיף אלמנטים חושיים אחרים: אם את נותנת בובה כזאת לאדם קרוב, את יכולה לפני כן לישון אתה שבוע-שבועיים במיטה. שמץ מהריח יישאר בפרווה ויהווה משנה קרבה ועידוד. אפשר גם להשתמש בריחות אחרים - בזהירות ובעדינות, כי האפקט חזק.
יש כיום חתולי פרווה מלאכותיים שמגרגרים ונוהמים, והם פופולריים מאוד בבתי אבות.

נכון שהגודל משפיע על החוויה, אבל לא תמיד יש צורך בבובות ענק. חיית פרווה שניתן לחבק ולהקיף בזרועותינו, בגובה של כ- 40-50 ס"מ וברוחב של כ- 20-30, יכולה להיות אפקטיבית למדי.
לפעמים יש יתרון מסוים לבובות לא-גדולות: הן יותר ניידות, יותר זמינות ופחות יוצרות תחושת חריגות.

לא פחות מאשר מאשר הגודל, חשוב לשים לב לפרמטרים האחרים: איכות הפרווה (אוי, כמה שזה חשוב), אורך הפרווה, רכותה (עניין של העדפה אישית, יש כאלה שאוהבים מעט מחוספס), מידת הרכות והגמישות של הבובה כולה (יש קשיחים ויש מעיכים. עדיף מעיכים), וגם הזהות החייתית שלה: אנשים מסוימים עשויים לדחות באי-נוחות את הדובי כי הוא נחשב ילדותי, אבל הם יקבלו יותר בקלות בובה בדמות כלב או חתול, אריה שמשדר כוח וחיוניות, או חיה אחרת שמחובבת עליהם.
יש גם חשיבות לעיצוב הוויזואלי: ייתכן שחיה בעיצוב ריאליסטי תיצור יותר אפקט חיובי מאשר חיה פנטסטית בגווני הקשת.
או להיפך. תלוי.
לדעתי, לבובות קופים (בייחוד שימפנזים) יש את היתרון שהם קרובים ברוחם ובצורתם לבני אדם. אבל הבחירה בחיה זו או אחרת היא העדפה אינדיווידואלית, מושפעת מערכים ומהקשרים תרבותיים, וצריכה להישאר בידי המטופל.

אני ממליצה בתוקף לילדים שלי (ולכל אדם באשר הוא) לעולם לא לזרוק את דובי הילדות שלהם. הם עשוים להזדקק להם מאוד בזקנתם, בייחוד אם יגיעו לכדי דמנציה.

שורה תחתונה: למה את מחכה בכלל? יש לך צורך והוא אמיתי לחלוטין. קומי צאי אחותי כלה, וקני לך חיית פרווה שעירה ורכה. אני עשיתי את זה. ליאן עשתה את זה. ניצן ידידי מילא את משרדו בדמויות רכות מכל סרטי פיקסאר. בואי והצטרפי גם את :-)