בית הבובות – תערוכת מיצב של אדוה דרורי
רות נצר | 25/4/2018 | הרשמו כמנויים
שם התערוכה הוליך אותי לאסוציאציות ספרותיות. האחת היא המחזה 'בית הבובות' של איבסן, שבו גבורת המחזה, נורה, מתנהגת כבובה ציתנית וחמודה לפי ציפיות בעלה והתרבות, עד שהוא יוצאת כנגדם. השניה היא הספר 'בית הבובות' של ק. צטניק, שמתאר את החיים במחנה הריכוז. ולא במקרה מכנה אדוה דרורי כך את התערוכה שלה הנוכחית שלה, שמוצגת בגלריה פריסקופ בתל אביב. את עבודותיה של דרורי אני מכירה מתערוכות קודמות.
המפגש הראשון שלי עם מיצג של דרורי, שהיא אמנית ומטפלת באמנות, היה בתערוכה 'לינה משותפת', כחוויה של זעזוע. עבודה זו מוזכרת בספרי האוטוביוגרפי – 'ההתחלה – נומה עמק' (כרמל. 2012). אני מצטטת כאן את הטקסט הזה מספרי בעמ' 45 :
"אוגוסט 2005. תערוכה בביתן הלנה רובינשטיין: הנושא – 'לינה משותפת – קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית'. בתערוכה 24 מיצבים של אמנים יוצאי קיבוץ. המוטיב החוזר הוא שכפול אנונימי של הפרט שאין לו פרטיות, היחיד שאין לו ייחוד, חוזר על עצמו כדגם אחיד של כולם יחד, לבושים אותו בגד, פועלים באופן מוכני, נתבעים לתפקוד פרודוקטיבי לאורו של חזון רווי פתוס. ועל הכול מרחפת יתמות ובדידות. במיצב של אדווה דרורי נראות בובות ילדים שעיניהן מכוסות ברצועה שחורה כדי שלא לראות מעבר לאידאולוגיה הקיבוצית, ולא לראות את העוול של החיים המתיימרים להיות יפים ובריאים. לכל אחד מהילדים שריטה מדממת במקום כלשהו בגופו".
בהיותי בת קבוץ מצאתי חומרי מפגש עם תכני עבודותיה. אחרי שנים כתבתי על התערוכה של דרורי 'צבע אדום': "ובו בזמן הפחד של הילדה העזובה מסתתר בעבודות של דרורי בהיתממות כעבודת נשים פולקלוריסטית. וכך התערוכה היא כמו בית הממתקים של המכשפה שמפתה אותנו להיכנס אליו ולהבלע בו. האולם מתקיף את הצופה מכל עבריו מכל הכוונים, כמו לוע בולעני, כמו הלוע המאיים לבלוע את הילדה. האולם מוצף ומציף את הצופה בחומרים שמשתלבים זה בזה בתכניהם. של חומרים שפורצים את גבולות המסגרת, הקיר, הכל מצוי בכל: העבודות מונחות על הרצפה, תלויות על הקירות והתקרה. חומרים מתערוכות ומיצגים אחרים של דרורי מתערבבים אלה באלה, כמהווים רצף מתמשך. התערוכה מציפה אבל היא גם מיכל של הישרדות מההצפה." ( ראו: התערוכה 'צבע אדום' של אדוה דרורי. http://www.smkb.ac.il/a...d-color-girl . מאמר באתר 'בין המלים' גליון 8).
דברים אלה נכונים גם לתערוכה הנוכחית, ומה יש בה? האולם הגדול שמקבל את פנינו בשפע בדים ועבודות צבעונים ומושכי לב מלא עד גדותיו בבובות בד קטנות שדרורי תופרת. ברובן תקועות על מוט.
היופי הצבעוני מסתיר בו משהו קשה. כמו בתערוכות הקודמות אפשר לראות כאן בובות שראשן ערוף, או כל פלג גופן העליון ערוף, או שיש פס דק אדום כמו פס דם לאורך גופן, ובעיקר באזור המפשעה שפגוע בבובות רבות ומותיר תחושה של טראומת פגיעה מינית. לעומתן בובות רבות הם בעלות פאלוס ענקי. האם זה הפאלוס הפוגעני? רוב הבובות אינן בעלות מגדר ברור וגם לא פנים ברורות. האם טשטוש הזהות הוא תוצר של טראומת ילדות שנרמזת כאן?
ומדוע הן תקועות על מוט? כדי לתאר את היותן מנותקות מהחיים? או את היותן משופדות על המוט? הבובות פגועות, פצועות ובודדות.
בובה היא חפץ מעברי שמסמל לתינוקת הילדה את החבור שלה עם אמה. הבובה אמורה להיות אוביקט מנחם. אבל כאן אין אלו בובות תחליף לאם או משחק נחמה, אלא נראה שהבובות מסמלות את הילדות הקטנות שנשארו בובות ולא גדלו להיות נשים מוכנות לחיים. הן נשארו תקועות בעברן הטראומטי כילדות קטנות שמתוך תהליך דיסוציאציה הפכו לבובות, כלומר, לתחליף מריונטי של עצמן.
החזרה על שחזור עקיף של טראומת ילדות מתערוכה לתערוכה היא כמו נסיון של חזרת כפיה כדי להפטר מעוצמת הטראומה, שיש בה קבעון בלתי פתיר, כמו ציפיה לתפנית גורל שתאפשר להשתחרר מכפיית החזרה. יתכן ששחזור טראומה ביצירת אמנות שוב ושוב יכול להוות תחליף לשחזור הטראומה במערכות יחסים.
אני מתבוננת בבובות אחדות שמחט תקועה בגופן, כמו היתה זו סיכת וודו אלימה. דומה שהאמנית היא בובת הקורבן אבל היא גם התוקפן שעורף ודוקר את הבובות.
ובכל זאת יש בתערוכה גם נסיונות להמציא ריפוי: מישהו מנסה לתפור את הבובות כדי לתקן את טלאי הקרע והפצע והחתך בגוף הבובה. כמו כן הוקמו מספר אוהלים מיריעות שהן חבור טלאים של בדי לבד עבים וצבעוניים, שיש בהם את החום המגונן של הבית האמהי, אף כי הם כעין טלאי על טלאי. האמנית גם הציבה בתערוכה סלילי חבלים אדומים גדולים שתלויים מהקיר אל הרצפה, או מונחים להם על מדף או על הרצפה. מהם סלילי החוטים האדומים האלה? חוטי הדם או חוטי התפירה המרפאת? האסוציאציה היא אל חוט הגורל שאוחזות אלות הגורל. אסוציאציה נוספת היא חוט אריאדנה שמאפשר לגבור המיתולוגי תזאוס להכנס לעומק המבוך ולהרוג את המינוטאור המפלצתי. תזאוס אוחז בחוט של סליל שאריאדנה העניקה לו וסליל זה מורה את תוואי הדרך לצאת מהמבוך.
