מתוך ועדת החינוך של הכנסת - על חינוך מיוחד ועל חרם
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 27/6/2020 | הרשמו כמנויים
השבוע השתתפנו בשני דיונים בוועדת החינוך בכנסת (בתמונה: אילוסטרציה של ועדות בזמן קורונה 
).
דיון בנושא תיקון חוק החינוך המיוחד – מעקב ובדיקה אחר יישום הפיילוט. הדיון נועד לעקוב אחר יישום התיקון לחוק, לאור הביקורת הציבורית החריפה שנשמעה מצד גורמים שונים הפעילים בזירה, ובהם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, החל מתהליך התיקון לחוק ודרך השלבים השונים ביישומו.
לקראת הדיון התפרסם דו"ח של ממ"מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) לסיכום שנת היישום הראשונה. בדו"ח מצוטטים גם נתונים מניירות העמדה והמכתבים ששלחנו למשרד החינוך ולמטה שפ"י בחודשים האחרונים, במסגרת הפעילות לתיקון הרפורמה.
מאחר שמדובר ביו"ר חדש ובוועדה חדשה (שמונתה אחרי הקמת הממשלה), הדיון היה דיון למידה, במהלכו הציגה נציגת משרד החינוך את הרפורמה מנקודת המבט של המשרד. לצערנו, המשרד חזר על הרבה מסרים שכבר שמענו בעבר – והתייחס רק לחלק מהטענות שהועלו. הנתונים שהוצגו היו חלקיים ומגמתיים, ולמרות שהוועדה התקיימה בזום, אפשר היה לחוש את זעמם של המשתתפים האחרים מעל גבי שורות הצ'ט.
לאחר משרד החינוך הציגו נציגי הורים, מורים, מנהלים, חנ"מ ועוד, את עמדותיהם. כולן מן הסתם דומות או זהות לעמדותינו – השטח מאוחד לחלוטין באמירתו על החרפה שמביאה עימה הרפורמה הזאת. מפאת הזמן הקצר, לא התאפשר לנו לדבר, אבל כאמור רבים מהמסרים שלנו הועברו על-ידי נציגי ההורים ומחלקות החינוך שדיברו במהלך הדיון. שמחנו שהיו"ר וחברי הכנסת לא חסכו ביקורת ממשרד החינוך על התנהלותו. כבר בשבוע הבא יתקיים דיון המשך, ואנחנו נערכים לקראתו.
תודה לד"ר נעם יצחקי על ההכנות הרבות לקראת הדיון – נייר העמדה, תדרוכים לגורמים שונים, וכמובן ההשתתפות (המתסכלת) בו. תודה גם לאלון נוימן על ההשתתפות. ובאופן כללי לצוות "ארגוני השטח החינוכיים".
ועדה נוספת שהתקיימה השבוע, עסקה בבדיקת התמודדות בתי הספר עם חרם חברתי. לוועדה זו *הוזמנו* על מנת להציג את נקודת המבט המקצועית על תופעה זו ועל דרכי ההתמודדות עימה. אין להשוות את האפקט בין ועדה בזום ובין ועדה בה מגיעים לכנסת. הוועדה נפתחה ע"י מצגת מטעם פורום הארגונים שהצגתי, עם נתונים מדאיגים על היקף התופעה, ההשפעות המיידיות וארוכות הטווח שלה, והחשיבות של מענה מערכתי שמתייחס להקשר החברתי שבו מתקיימת התופעה (ולא רק טיפול פרטני). בנוסף, סיפרתי על כך שפסיכולוגים חינוכיים מוכשרים לתת מענה פרטני ומערכתי סביב חרם ודחייה חברתית – אבל מתקשים להגיע לעבודת מניעה מסוג זה; בשל תקינה מיושנת, אחוז כיסוי לא מספק, תנאי שכר לא הולמים, ועומסים שנובעים מעבודה בירוקרטית. תודה לפסיכולוגית החינוכית יעל אברהם על המידע הרב, ושוב, לד"ר נעם יצחקי על שלימדה אותי כל מה שאפשר ללמוד על חרם ב-50 שניות (או רבע שעה) ואפשרה לי לייצג את הנושא נאמנה (ככל האפשר).
השורה התחתונה הייתה ברורה – אם היו מספיק פסיכולוגים חינוכיים, הם היו יכולים לעסוק בעבודת מניעה ובהתערבויות מערכתיות מיידיות. מצוקת השירות הפסיכולוגי-חינוכי נשמעה היטב על-ידי חברי הכנסת, שקראו להרחבת השירות הפסיכולוגי בבתי הספר. הנה למשל מבחר ציטוטים:
ח"כ אורלי לוי אבקסיס: "לא יכול להיות שבחלק מבתי הספר אין פסיכולוגים לילדים! צריך למצוא תקציבים! אני רואה במשרד שלי כשחקן מרכזי לטיפול בבעייה".
ח"כ קטי שטרית: "אין מספיק פסיכולוגים! הפסיכולוג נע בין בתי הספר. הוא לא מספיק להגיע לכיתה, לשכבה, לבית ספר מסויים".
בתום הוועדה נקבעו מספר פגישות המשך: עם ח"כ קטי שטרית, עם ח"כ מאי גולן (יוזמת החוק שבעקבותיו כונסה ועדה זו) ועם ח"כ אורלי לוי, לדון כיצד ניתן לקדם את עבודת הפסיכולוגים (תקינת הפסיכולוגים? ) סביב נושא זה; וח"כ רם שפע (יו"ר הוועדה). מוזמנים לקרוא גם את סיקור הוועדה ב-ynet.
ההשתתפות בוועדות מאפשרת לנו להמשיך לטפטף את המסרים שלנו, להשמיע את קול הפסיכולוגיה הציבורית במרחב הפוליטי, וליצור קשרים עם בעלי עניין והשפעה. פגישה אחרי פגישה נביא שינוי!
