מן הסערה: מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי / הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק
קריאה מודרכת | 22/10/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מן הסערה: מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי, מאת הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק. הוצאת עמותת תורת הרב, תשס"ד, 205 עמ׳. יצא לאור גם בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2009. תירגום: אביגדור שנאן.
ממליצה על הספר: רוני זליכוב-לסרי, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, מטפלת בקליניקה פרטית בהורים וילדים בגישה דינאמית ובגישת CBT תוך ראייה מערכתית מתמדת. מרצה להורים וכותבת מעת לעת בפלטפורמות שונות.
את ספרו של הרב סולוביצ'יק, "מן הסערה", אשר עוסק בהתמודדות האדם עם תהליכי אבל ואובדן מזווית פילוסופית, יהודית ופסיכולוגית, פגשתי לראשונה לפני כעשור, כאשר ראיתי אותו נח בספרייה בבית הוריי, בעודי יושבת שבעה על אבי היקר והאהוב.
באופן טבעי ומתבקש, כיאה למצבי דאז ולתוכנו של הספר, התחלתי לעיין בו. מהר מאוד גיליתי כי הוא אוצר בתוכו עולם רחב ומרתק של אינטלקט ורגש – דבר שכמובן לא הפתיע אותי, לאור קורות חייו של הרב סולוביצ'יק, אחד מהוגי הדעות היהודיים הגדולים ביותר במאה ה-20, שהיה ד"ר לפילוסופיה ושימש כרב אשר הנהיג את הקהילה האורתודוקסית המודרנית בארה"ב, במשך עשרות שנים.
אחד מהפרקים בספר זה אשר תפסו את עיני ומשכו את ליבי, בייחוד לאור העובדה כי הייתי אז סטודנטית לתואר שני בתחילת הדרך, היה הפרק שדן בנושא הנקרא "תיאוריה של רגשות". בתוכו מצאתי ניתוח מרתק מבחינה פסיכולוגית, של מה שמגדיר הרב סולוביצ'יק "רציפותם של חיי הרגש".
רציפות זו, אליבא דסולוביצ'יק, הינה מרכיב חשוב וחיוני בחייו הנפשיים של האדם, וניכר כי היהדות שמה עליה דגש רב. אותה רציפות מורכבת מחוויה רגשית רחבה ועמוקה, אשר מאפשרת ויוצרת את אותו רצף אידיאלי. לפי סולוביצ'יק, הבסיס לרצף שכזה מושתת על שינוי בלתי פוסק של רגשות מגוונים, ללא מצב של ריק, כאשר המעבר מרגש אחד לשני (גם אם אלה רגשות מנוגדים) הינו הדרגתי, כך שרגשות מתמזגים האחד ברעהו, ממש כמו בספקטרום של צבעים, או גלי אנרגיה המורכבים ממספר אינסופי של דרגות ביניים.
על מנת שהדבר אכן יתממש, נדרשים שני אלמנטים חשובים בהתבוננות של האדם על רגשותיו: אלמנט אחד הינו רציפות על פני ציר זמן, כלומר, ההבנה כי כל חוויה רגשית נולדת מתוך חוויה רגשית שקדמה לה, לפי מעין חוק שימור אנרגיה רגשית; האלמנט השני הינו החוויה האנטיתטית, כפי שמכנה אותה סולוביצ'יק, זו אשר מאפשרת התבוננות רחבה על הרגשות כחלק מקונטקסט מסוים, תוך קיום אפשרי ומתמשך של רגשות שונים. דבר זה מתאפשר כחלק מחוויה רגשית דיאלקטית: זו אשר מודעת לרוחב היריעה הרגשי, ולקבלה של תחושות שונות יחד, גם אם הן מנוגדות.
סולוביצ'יק מחדד כי החוויה הרגשית אינה "דהירה בין שני קטבים מנוגדים" או "תגובה רגשית מיידית קמאית" (ואף מזכיר את פרויד תחת אלה), אלא קיום מתמשך של רגשות שונים, גם אם סותרים, אשר יכולים לדור בכפיפה אחת באופן מיטבי. לדבריו, למשל, האהבה היא לא תמיד אצילית, והכעס הוא לא תמיד רגש נקלה. רגשות אלה תלויים כאמור בקונטקסט בו הם מתקיימים וכחלק מהפרשנות שאנו נותנים לרגשות, כמו גם מודעות אליהם. זו למעשה הדיאלקטיקה של החוויה הרגשית, המאפשרת את החירות של חיי הרגש.
הקריאה בספר אפשרה לי הצצה לזווית נוספת בהבנת תהליכים רגשיים: זווית פתוחה, אחרת, שונה אך דומה באופנים מסוימים, מהתיאוריות אותן למדתי במהלך שנות לימודיי. הדבר סייע לי גם כאדם בתהליך האבל, אך לימים גם כאשת מקצוע המטפלת בילדים והורים. ההתבוננות על החוויה הרגשית ככזו השואפת להדרגתיות ולאיזון, אשר נותנת מקום לקשת רחבה של תחושות, שיש בה אפילו משהו הרמוני, דווקא ברגעים בהם המציאות מתנפצת לרסיסים והאדם נדרש להתמודד עם אירועי חיים קשים – באופן פרדוקסלי, נטעה בי אופטימיות מה.
היום, כמטפלת, אני מוצאת את עצמי מסתייעת בדרך החשיבה הזו (אשר חלקים ממנה כמובן מעוגנים בתפיסות פסיכולוגיות רבות ושונות) במקרים שונים; אם בעבודה עם ילדים בעלי ראייה נוקשה, אשר נוטים לתפוס ולפרש את המציאות באופן דיכוטומי ונדרשת עבורם למידה של גוונים אחרים, גמישות וקבלה; ואם בדפוסי התקשרות הוריים שונים, אשר דורשים מרחב ומקום עבור דיאדה אחרת – וכמובן גם במקרים רבים אחרים.
לסיכום, לא נותר לי אלא להמליץ על עיון בספר עבור כל מי שנפש האדם קרובה לליבו ולעיסוקו. דווקא קריאה בספר שאינו טיפולי ״פר-אקסלנס״, אלא כזה המכיל בתוכו הגות ופילוסופיה, ושואב את מקורותיו גם מהתרבות היהודית, אך לא רק, עשויה להיות מרתקת. אני מאמינה שכמטפלים, החקירה, הספק וההעמקה בזוויות ראייה שונות (גם אם יש מקום להתווכח איתן) הינה הכרחית להתפתחות המקצועית והאישית, עבור מי שעוסק יום יום בלבבות פועמים.
