אז... מה קרה לאחרונה במאבק לשינוי פני הפסיכולוגיה הציבורית
יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 29/6/2019 | הרשמו כמנויים
אז... מה קרה לאחרונה במאבק לשינוי פני הפסיכולוגיה הציבורית
אמל"ק: שיחות עם האוצר, קופ"ח כללית, הרפורמה בחנ"מ, מכרזי ניהול, פעילויות פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.
אז מסתבר, שלהיאבק על שינוי זה כמו נסיעה ברכבת הרים (טוב, נו, זה לא מפתיע).
ואולי אני כבר מתחילה להתרגל לזה.
כל פגישה 'הרת גורל' שאנחנו יוצאים ממנה, וכן, כל הפגישות הן הרות גורל כשמתחילים לעשות סדר באינספור נושאים ש-40 שנים של הזנחה לא עשו להם טוב... אז כל פגישה כזו - בין אם מרגישה כמו הפגישה הכי טובה ויעילה שהייתה לנו, ובין אם מרגישה כמו אכזבה ענקית ו"איך תלינו בה כל כך הרבה תקוות?" - משאירה איתה אח"כ בעיקר את התסכול של: "אוףףףףף שום דבר לא מתקדם!!!!!".
מי שמכיר אותי יודע שסבלנות היא לא מילה שמאוד מתארת אותי. טיפול פסיכולוגי זה בכלל עינוי מבחינתי :) אני יותר בחורה של חיזוקים מיידיים. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי בשני המקצועות הכי תהליכיים ever. להשתגע!
על מה אני מדברת?
כמה דוגמאות (יצא לי ארוך, אפילו מהרגיל, אבל תקראו, join the ride!):
********
עוד פגישה בירושלים, עם סגנית הממונה על השכר באוצר. קבענו ללמוד ביחד את ההצעות של החטיבה לשינוי לוח התפקוד.
[פסקת השכלה: לוח התפקוד הוא לוח התפקידים השונים הקיימים במקצוע. לנו הפסיכולוגים, יש שניים כאלה - לוח התפקוד המקצועי: מתמחה-מומחה-מדריך, ולוח התפקוד הניהולי: פסיכולוג אחראי-בכיר-ראשי-א-ב וכו'. בלוח התפקוד מוצמדות למשרות הללו גם דרגות שכר. בלוח התפקוד שלנו יש, בין שאר הבעיות, חפיפה כמעט מוחלטת בין הדרגות המקצועיות והניהוליות כך שנדיר שמשרה ניהולית מגדילה את מתח הדרגות].
אז הכנו, בחטיבה, הצעה מפורטת ומנומקת לשינויים בלוח התפקוד - החל משינויים הכרחיים בלוח שלא השתנה כבר 40 שנה ועדיין מגדיר את הפ"י כסמכות הקובעת האם פסיכולוג הוא מתמחה/מומחה/מדריך, וכלה במחיקת תפקידים שלא קיימים, הצעה לתפקידים שקיימים בשטח ולא בלוח, וכן - גם הצעה לשינוי בדרגות.
עכשיו תראו, בכנות, אנחנו בתקופה בעייתית. אין ממשלה, יש גרעון, אין תקציב, אין צפי להתחלת המו"מ על הסכם המסגרת. אומרים במשרד הממונה על השכר (בצדק): "אנחנו לא יכולים לחלק לכם כסף כשאנחנו לא יודעים כמה כסף יש לנו לחלק". ואומרים אנחנו (ברור שבצדק!) : "כן, אבל". אבל אנחנו גם לא יכולים לחכות, אבל 40 שנה לא הזיזו פה דברים, אבל אנחנו לא סוגרים את החודש, אבל יש דברים שכן אפשר לשנות.
ועד שהרגיש שכבר יש התקדמות, וכבר מסכימים לדבר על כמה נושאים, לפחות לעשות הכנה ליום שבו כן נדע כמה כסף יש... מסתבר שדיבור על לוח התפקוד הוא אפשרי רק סביב "עיוותיים מקומיים" בעוד אנחנו רוצים שינוי כולל, יסודי. מסתבר שבנושאים אחרים שקיווינו להתקדמות קיבלנו ברקס רציני. סיזיפוס זה פה.
מצד אחד: יושבים שם אנשים. באמת. נשבעת לכם. אפילו אסתכן ואומר שיש שם הבנה. לא, לא הכל אנחנו רואים עין בעין, אבל בהחלט יש אווירה חיובית של הקשבה ודיבור. ועדיין, מהקשבה ודיבור לא קונים במכולת, ומלהבין את הצד השני כל הזמן... הגענו לאן שהגענו. ואי אפשר לשבת ולחכות. אז מנסים לחשוב על פתרונות אחרים.
********
בקופת חולים כללית, נפגשנו כבר מספר פעמים בחודשים האחרונים עם יו"ר ועד העובדים של הקופה. נפגשנו איתו סביב הסכמי השכר הקרבים, נפגשנו איתו סביב ההפרות של הקופה בנושא ההשתלמויות, ועוד כהנה וכהנה.
השבוע הוא הזמין אותנו לוועדה מייעצת. Little did I know מה זה ועדה מייעצת :). מסתבר שלא רק אנחנו הוזמנו אליה. אלא כל נציגי הוועדים מכל מקומות העבודה בכללית. במקומות בהם יש פסיכולוגים בוועד העובדים, הפסיכולוג הגיע (כן, אתם יכולים לנחש, לא הרבה :( ) ובמקומות בהם אין פסיכולוגים בוועד העובדים, הגיע נציג הפארא-רפואיים לייצג את הפסיכולוגים. כולם ישבו בחדר אחד ודיברו על הפסיכולוגים עובדי הכללית.
לא אלאה אתכם בכל הפרטים. הייתה ועדה חשובה מאוד, מעניינת מאוד. יו"ר הוועד שמע את הפסיכולוגים, שמע גם את הוועדים האחרים שדיברו בשם הפסיכולוגים, אנשים שהדפיסו הדמיית שכר והזדעזעו לגלות ששכר הבסיס של פסיכולוג הוא 1500 ₪ וכו' וכו'.
אספר לכם רק קטע קטן: כשדיברנו על כמות השעות הגדולה אותה אנו עובדים מהבית, ללא כל תגמול. התדהמה, חוסר ההבנה הכ"כ בסיסי, שנצפה על פניהם של הנציגים הפארא-רפואיים, היה שווה אלף מילים, אילו רק הייתי מצלמת אותם. כשהם שמעו שמעמיסים על הפסיכולוגים יותר משימות מקיבולת השעות שלהם, והפסיכולוגים, פשוט, עושים אותם. הם חשבו *שאנחנו* השתגענו.
והם קצת צודקים.
אמרתי בוועדה ואני אומרת את זה גם פה. אנחנו צריכים להתחיל להתרגל לזה שאנחנו לא רק פסיכולוגים. אנחנו גם עובדים. ואם אנחנו לא נתחיל להתייחס לעצמנו כעובדים, למה שהמעסיק יתייחס אלינו אחרת? אם נותנים לנו (דוגמה אחרת) משרת פסיכולוג אחראי, שלא מביאה עימה *שום* תגמול כספי. ואנחנו פשוט לוקחים אותה, ועובדים קשה יותר, ומקבלים אחריות רבה יותר, ומסכימים לעשות את זה ללא תגמול. אז למה שיציעו לנו תגמול?!
וכן, אני יודעת שהמציאות סבוכה יותר. אבל בואו שנייה נשהה במשפט הזה ונחשוב איפה השינוי צריך גם להתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו.
למה שילד, שכל הזמן מקבל מה שהוא רוצה, ללא תנאי, ללא גבול, ללא תגובה, יפסיק לדרוש ולדרוש ולדרוש מהוריו עוד ועוד ועוד? (כן, בדימוי הזה המעסיק הוא הילד, ואנחנו ההורים – שלא שמים גבול, שלא אומרים לא, שלא אומרים עד כאן. והרי כמה חשובים לילדים הגבולות בשביל לצמוח, תסכול מיטיב מביא לצמיחה. וכו' וכו'. ורק אנחנו אומרים כן וכן וכן).
אז כן, אנחנו עובדים על השינוי מלמעלה. אבל בלי שינוי גם מלמטה, גם מהשטח, יהיה לנו מאוד קשה להביא תוצאות. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים ללמוד, בהתחלה קצת ואח"כ יותר ויותר, *להגיד לא*. להגיד: אני עובד. יש לי זכויות ויש לי חובות. אני מקבל תגמול על העבודה שלי. על כולה. ואם נותנים לי יותר עבודה ממה שאני יכול לעשות, אז אני מסרב לקבל אותה.
********
וכמה אחרונים שראויים לפוסט משלהם אבל באמת שטחנתי לכם מספיק:
** הרפורמה בחינוך המיוחד זכתה השבוע לשתי פגישות חשובות והרות גורל. אחת של נציגי "פורום הארגונים למען הפסיכולוגי הציבורית" עם גורמים בכירים במשרד החינוך. השנייה בדיון שנערך במועצת הפסיכולוגים.
חייבים להמשיך לעסוק ברפורמה הזאת, שמתנהלת תחת מעטה של עמימות ונרקמת ונסגרת במחשכים (כמו איזו רפורמה אחרת שהתחילה לא מזמן), ותפגע פגיעה קשה במענה שיקבלו הילדים.
אבל באמת שמגיע לזה פוסט נפרד.
** מכרזי ניהול מרפאות בריאות הנפש התפוצצו השבוע בקול תרועה רמה עם הפגנה מרגשת שארגנו כמה פסיכולוגים שהחליטו שהם לא שותקים יותר כשמחליפים להם את מי שמנהל להם את המרפאה (בפועל) כבר שנה, מי שעל הנייר הוא סגן המנהל, ובמקרה – גם פסיכולוג – בפסיכיאטר שמוצנח מבחוץ תחת מיני סיבות והסברים. זה מרגש כי זה השינוי (הנ"ל)! זה מרגש גם כי התארגנות לגיוס כספים עבור הפסיכולוג הזה שהולך להילחם מלחמה משפטית שהיא גם אישית וגם עקרונית – נשאה פרי. ובכלל, ההתעוררות בשטח הפסיכולוגי מאותתת לכל הגורמים מולם אנחנו עובדים, שמעכשיו, דברים יהיו פה אחרת.
** עוד פחות משבועיים נשיק את "המועצה הציבורית למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל". השמות שהתגייסו והצטרפו למועצה כל כך מלהיבים, שאני לא יודעת את מי לרשום קודם. אז לא ארשום אף-אחד ואשאיר אתכם במתח.
** גם משרד יחסי ציבור שכרנו. תתחילו לרפרש את אתרי החדשות, כי אוטוטו יימאס לאנשים לקרוא על פסיכולוגים מרוב שנמלא שם כותרות :)
ועכשיו ברצינות – כל הדברים הללו, דורשים כסף. כן, אני יודעת, אני חוזרת על עצמי. אני יודעת שהרבה יותר קל להתגייס למטרה קונקרטית – לאדם חולה, לאוטו שנהרס. אני לא יכולה למכור לכם מטרה קונקרטית. הכי קונקרטי שלי זה להסביר לכם שעוד חודשיים נגמר הכסף. ואנחנו בשוונג! בלי ייעוץ אסטרטגי ובלי יח"צ שיכניס אותנו לכותרות, השוונג יילך.
הוספנו באתר של "התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית" אופציה לתרומה, עבור כל אלו שביקשו לתרום כסף מעבר לדמי החבר, ועבור אלו שאינם פסיכולוגים ורוצים לתמוך במטרה.
כנסו, תמכו. עכשיו. כי ברכבת הרים הזאת... גם חשבון בנק משחק תפקיד.
ירדן.
