משהו על הדור השני של השואה

רות נצר | 3/5/2019 | הרשמו כמנויים

יום השואה הוא גם יומם של בני הדור השני לשואה, שהשואה מקועקעת בנפשם.

מובאים כאן שלושה שירים מתוך ספר שירים צנום ועוצמתי שיצא לאחרונה לאור:

'קו-קו-ריקו' ( הוצאת אוריון. 2019).

המחברת היא אורה קופרמן, מטפלת באמנות, שמנסה לטפל בנפשה שלה בשירים שמתארים את אי היכולת של הדור השני, שבעים שנה אחרֵי, להיפרד מהבלתי ניתן לשאת, שנשאו הורים שלא נפרדו מהשואה.

מַחְנָק

לְךָ לֹא הָיָה בַּיִת לַחֲזֹר אֵלָיו,

וְגַם לִי אֵין עַכְשָׁו.

הַאִם נִדּוּנוֹתִי לִחְיוֹת אֶת עוֹלָמְךָ

גַּם כְּשֶׁעוֹלָמִי נִפְרָד מִשֶּׁלְּךָ?

אָז לָמָּה,

כְּשֶׁאֲנִי שָׁם

אַתָּה נוֹשֵׁם,

וּכְשֶׁאַתָּה שָׁם

אֵינְלִיאֲוִיר?

צַלֶּקֶת

אַתָּה טָבוּעַ בְּגוּפִי כְּמוֹ קַעְקוּעַ

שֶׁיִּשָּׁאֵר אִתִּי לְכָל הַחַיִּים,

כְּמוֹ הַקַּעְקוּעַ

שֶׁאַתָּה סוֹחֵב עַל גּוּפְךָ, בְּנַפְשְׁךָ

בְּכָל מְאֹדֶךָ.

מַסָּע

חֲצִי חַיִּים שֶׁל נְדוּדִים בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַבַּיִת.

מִבֵּית חוֹלִים "הַקִּרְיָה" לְיַד-אֵלִיָּהוּ

מִיָּד-אֵלִיָּהוּ לְקִירְאוֹן

מִקִּירְאוֹן לְחֵיפָה

מֵחֵיפָה לְתֵל-אָבִיב

מֵתֵל-אָבִיב לְקִירְאוֹן

מִקִּירְאוֹן לְמוֹדִיעִין

מִמּוֹדִיעִין לְמוֹשַׁב קִדְרוֹן

מִמּוֹשַׁב קִדְרוֹן לִגְדֵרָה

מִגְּדֵרָה לְמוּקָצֵ'בוֹ

מִמּוּקָצֵ'בוֹ בְּרַכֶּבֶת מַשָּׂא לְאוֹשְׁוִיץ

מֵאוֹשְׁוִיץ לְגֶטוֹ וַרְשָׁה

מִוַּרְשָׁה בְּצַעֲדַת הַמָּוֶת לְקוּטְנוֹ

מִקּוֹטְנוֹ בְּרַכֶּבֶת מַשָּׂא לְדָכָאוֹ

מִדָּכָאוֹ בְּרַכֶּבֶת לְמוּקָצֵ'בוֹ

וּמִישֶׁהוּ אַחֵר גָּר שָׁם.

וְשׁוּב, מִמּוּקָצֵ'בוֹ לִפְּרָאג

וּמִפְּרָאג לְבֶּלְגְיָה בְּמַשָּׂאִית

וּמִבֶּלְגְיָה בִּסְפִינָה לְעַתְלִית

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

וּמֵעַתְלִית לְקִבּוּץ מְסִלּוֹת

וּמִקִּבּוּץ מְסִלּוֹת לְתֵל אָבִיב.

מֵתֵל אָבִיב לַ"קִּרְיָה".

מַזָּל טוֹב. נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ.

על העטיפה ציור של המחברת: בובה-ילדה מושלכת לארץ, כשפיה פעור, ספק בבכי, ספק בנסיון לצעקה, ולידה גפרור מדמם.