"לפעמים אני, לפעמים אתה, כה זקוקים לנחמה" - על המונח שכמעט נעדר מהספרות שלנו.
ארנון רולניק | 23/2/2019 | הרשמו כמנויים
כשלומדים פסיכותרפיה עוסקים לא מעט בתאורטיקנים שונים. אך לפעמים הדברים החשובים נעלמים מהעין. כך למשל יש קורסים על פרויד, קורס על ביון, קורס על סכמה תרפיה או על שיטתו של אלברט אליס. וכמובן לא יפקד מקומם של תוכניות שונות הממוקדות בווינקוט, קוהוט, ואפילו ג'פרי יאנג (סכמה תרפיה)
לומדים גם קונצפטים שונים כגון אמפטיה, הכלה, אינטרפרטציה, שאלות סוקרטיות, חשיפה ועוד.
ורק מושג אחד, המקובל כ"כ בספרות שאינה פסיכותרפואיטית כמעט נשכח:
אני מדבר על נחמה
ומה לי שנזקקתי למונח זה?
הדבר קשור למטופל בשנות השלושים המאוחרות של חייו שהגיע/ה (אני משנה את זהותה או זהותו במכוון ) אלינו לחפש שיטות או טכניקות. נודה על האמת מטופל מגיע אלינו לעיתים קרובות משום ששמע על השיטות שלנו ראו למשל את הפוסט הזה על הגישה המאחדת . באותו רגע הוא אינו יודע כי הוא מבקש נחמה. הוא מבקש "תרופה".
המטופל/מטופלת הזו מתאפיין בחשיבה מאוד ריאלית ובד"כ נמנע מלדבר על רגשות וודאי על רגשות כלפי המטפל.
בעבודתנו אנו מנסים לשלב בין גישות אקטיביות להתבוננות דינמית בסכמות שמנהלות את המטופל/ת, וקורה לא אחת שאנו מבצעים טכניקה התנהגותית בבית ומקדישים את עיקר הפגישה הטיפולית להקשבה לתגובה הסובייקטיבית לטכניקה או לשיטה שביקשנו ממנו להתנסות בה.
והנה לפני זמן שוחחתי עימו על כך שלא אנכח בטיפול לתקופה קצרה. וכהרגלנו התפנינו לא רק לעיסוק הפרקטי בעניין וקיוויתי שוב שנוכל להתבונן במשמעות הדבר עבורו. והלה כמנהגו לא הראה כל תגובה רגשית. ישר התארגן עם פתרונות אחרים שהצעתי לו, וכמעט עבר הלאה לשאלות פרקטיות של תאומים ותשלומים.
ואז לקראת סוף השעה הוא אומר את המשפט הבא "תחסר לי העמדה המנחמת שלך" או שמא אמר "יחסר לי הקול המנחם שלך"? ראה גם "מגע-קולי-מנחם"
היה זה רגע מרגש אבל לא רק בגלל הביטוי הישיר של הרגש – אלא המילה . המילה נחמה שלדעתי חיכתה שם אצלו ולדעתי גם אצלי . המילה נחמה יצאה ממחבואה ונעמדה שם ברורה ואולי גם זוהרת
מיד עלתה גם האסוציאציה לשיר הנפלא של רחל שפירא הנושא את השם נחמה
לכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.
מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב
שואל עדיין
שואל מאין
כן, מאין כוחות לשאוב.
זה בזו נביט
ונתמה שנית
אם ראינו נכונה
לפעמים אני
לפעמים אתה
כה זקוקים לנחמה.
מי שחווה את בערת הקיץ,
ליבו לבית
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע
את מי ירגיע
ועל מה יתפלל עד סתיו.
דומני שגם בעולם הסיביטי וגם בעולם הדינמי יש אמירות על הנוכחות הטיפולית ועל העמדה בה מתייצב המטפל – אבל איני מזהה תאורטיקן שמדבר ישירות על נחמה.
כולנו מכירים את הביטויים של עמדה מכילה , עמדה אמפטית ואולי גם עמדה אקטיבית ועמדה מרגיעה ומסבירה.
באזור הסיביטי מדברים לא מעט על עמדה מסבירה ומארגנת, וגם על עמדה המציעה "לחשוב אחרת" ולאחרונה גם על עמדה המציעה התבוננות מיינדפולנסית – כל אלו אינם נראים לי נוגעים בחווית הנחמה.
באזור הדינמי נכתב לא מעט על שיקוף, החזקה, הכלה וודאי על אינטרפרטציה עם זאת לא מצאתי דיבור על עמדה מנחמת.
אני מוציא מהדיון את התחום הרחב שנקרא Supportive Psychotherapy שלהערכתי שונה מאוד מעמדה מנחמת. באותו אופן אני מוציא מהדיון את הספרות העניפה העוסקת באבל או Grief .
ברור שעמדה מנחמת שונה מהותית מעמדה של one person psychology וודאי מהעמדה המפרשת. מצד שני דומני שעמדה מנחמת מתנתקת גם מ two person Psychology במובן של פחות הדדיות (האינטרסוביקטיבית כפי שלמשל מנוסחת אצל Aron במובן של mutuality ) ויותר בחירה בעמדה שיש בה בעיני גם משהו הורי.
דומני גם שנחמה אינה זהה לחמלה Compassion אכן חמלה תופסת את הבמה הטיפולית יחד עם בן זוגה – המיינדפולנס אך אינה זהה לחוויה של נחמה.
בכלל המילה נחמה tינה קלה לתרגום לשפות אחרות. אם נדפוק על דלתה של השפה האנגלית נראה שיפתחו לנו את הדלת מילים כמו: consolation, condolence, comfort.
הראשונה, comfort, שמה לא מעט משקל על ההקלה, על יצירת המצב הנוח יותר - ואיני בטוח שהיא מבטאת את מלוא המשמעות של המילה העברית נחמה.
המילה השנייה, condolence, נראה שמתמקדת בהעת התנחומים במקרה של אבל או צער גדול.
למילה השלישית, consolation יש, כך נראה לי הדהוד דומה יותר למילה העברית נחמה - ולכן טרחתי לחפש בספרות המקצועית מה נכתב בתחום.
ואכן כפי ששיערתי קיים העדר חשוד של המונח בספרות האנליטית. במאמר שכותב לפני קצת יותר משנתיים פסיכואנליטיקאי בשם Magnus Johanson נאמר כך:
Psychoanalysis has seldom concerned itself with the notion of"
consolation at the theoretical level. Consolation (or comfort or
solace) is not a psychoanalytic concept. Freud only uses the
"word once in his general reflections on the human condition.
גם ספרות ה CBT אינה מתמקדת במונח הנחמה. יוצא מהכלל הוא מחבר בשם Donald Robertson המנסה לחבר את החשיבה הפילוסופית הסטואית עם מונחים מתחום ה CBT. כך למשל הוא משתמש בכתביו של סנקה (Seneca) וכתבים אחרים העוסקים ב ב Consolation Letters כדרך לקבל מצבי מצוקה.
חשוב לי לציין שדווקא בארצנו שני אנשים יקרים לי. דבורה מילר פלורסהיים ז"ל ויישכר עשת יבדל לחיים ארוכים. אכן כתבו על נושא הנחמה. את מאמרה של דבורה " סבל, "עייפות החמלה", נחמה ותקווה" תוכלו למצוא כאן
יישכר עשת, ידידי, מחבר את מונח הנחמה למעגל של חורבן-גלות-נחמה-וגאולה
יישכר כותב כך: " מחלה היא תקופה של "חורבן". החולה והמשפחה יוצאים ל"גלות" מהחיים הבריאים. ב"גלות", אנו יכולים לזכות ב"נחמה" באמצעות טיפול מסור בחולה ותקווה לזכות ב"גאולה", כלומר לשוב לבריאות. תוך כדי הטיפול, נזרעים זרעי השיקום שיבוא במהלך ה"גאולה".
דומני כי בעמדה מנחמת יש משהו שמשתתף עם המטופל בקבלת הטראגיות של הקיום האנושי, אך קבלה זו אינה רק הכלה או אמפטיה -דומני שיש בה משהו מבין ואמפטי אך גם עם חלק אקטיבי יתכן הורי/אבהי שאולי אומר "כן זה לא פשוט אך נעבור את זה ביחד"?
זה שנים שאני מחפש איך לשלב את העמדה ה" הנוכחות המארגנת, הפעילה והמלמדת של ה CBT עם המבט הקשוב, המכיל והמזמין להתבוננות באינטראקציה של המטפל הדינמי.
ואכן אנו עושים בקליניקה השתלמויות תחת הכותרת איך לשלב את רצונו של המטופל בכלים עם אמונתנו במפגש האינטרסוביקטיבי. (ראו כאן). ויש לי צורך בחיבור תאורטי של מושגים.
אני מרגיש כי העמדה המנחמת מאפשרת שלוב מעניין של קבלת הטראגיות של הקיום (מבית המדרש הקוהוטיאני) יחד עם עמדה אקטיבית, מקבלת ותומכת הקרובה יותר לבתי מדרש המדגישים את העמדה האקטיבית של המטפל. יתכן ששלוב כזה מאפשר את החוויה הכל כך חשובה עליה הצביע המטופל שלנו.
אולי סיום הגון יאמר כך: מטופל מגיע אלינו המטפלים כי הוא מבקש פתרון לבעיה. תפקידנו להיות בעמדה מורכבת: לנסות לתת כלים וטכניקות מחד ובו זמנית ליצור סוג של קשר מנחם. ראו גם קורס קצר בעניין שיפתח בתחילת מרץ.
