הפרעת "למען השם" וכמה אסוציאציות לוויניקוט
ארנון רולניק | 20/7/2011 | הרשמו כמנויים
אתם עשויים לשאול עצמכם, האומנם התגלתה הפרעה חדשה שלא מופיעה ב DSM וגם לא בוורסיה החתרנית שלו, דהיינו ה- DSM 5? האם אני מכוון חיצים לאוכלוסיה הדתית וטוען להפרעה הקשורה באמונה? לא ולא!
אנו "הידועים בציבור" של תדמיתנו
בלוג זה ינסה לעסוק בנטייה האנושית להתנהג בהתאם לשם שיצרנו לעצמנו. כאילו להיות עבדים של תדמית (אפילו אמיתית) בה אנו ידועים.
מה הם המאפיינים של הפרעת "למען השם" ? בדרך כלל הפרעה זו תבוא לידי ביטוי על ידי משפט דחייה של המטופל שיראה בערך ככה: "זה לא מתאים שאעשה ככה", "טוב, זה לא אני" או אפילו "איך זה יראה אם אתנהג כך וכך". מטפלי CBT מכירים הפרעה זו כאשר הם נותנים תרגילי Behavioral experiments או תרגילי חשיפה הקשורים לסיטואציות חברתיות – ונתקלים לעיתים קרובות בהימנעות טוטאלית מכל תרגיל שיש בו איום על תדמית או שם.
שנים אני מועסק ב"עקשנות של הנפש האנושית", אותה נטייה מעניינת של הנפש שלנו להתמיד באותם דפוסים. "אתה מדבר על repetition compulsion" יאמרו לי חברי האנליטיקאים. אתה מדבר על התנייה שנוצרה במהלך השנים, יאמר לי פרופ' לובוב, מנחה הדוקטורט שלי. במהלך השנים, ועם עבודתי בביופידבק – נטיתי לייחס חלק מהעקשנות של הנפש לנטייה ביולוגית או לטמפרמנט מולד..
כעת אני מציע גורם נוסף לנטייתה של הנפש לא להשתנות: העיסוק בשם, בדמוי שיצרנו לעצמנו ולסביבתנו, ואנו כאילו מחויבים לדפוסי התנהגות שכאילו נשבענו להם אמונים.
על הפסיכולוגים והפרעת השם
אני ארצה לטעון כי דווקא אנו הפסיכולוגים מועדים במיוחד להפרעה זו. אנו שגדלנו על כללי היסוד ועל ציווי ה"הינזרות", לעיתים קרובות קשה לנו להתנהג ספונטנית כי "איך זה יראה אם פסיכולוג יתנהג כך"? ושוב אצטט את אשכול נבו שמכיר כנראה לא מעט פסיכולוגים (אולי גם ממשפחתו?) " .."נמאס לי מתדמית הפסיכולוג הרגיש שאני משווק לציבור כ"כ הרבה זמן, עד ששכחתי שזו רק תדמית: שאני רוצה לדבר, לא רק להקשיב, שמילדות אני כל הזמן מקשיב, מתבונן, מתעניין , לומד איך כולם מתנהגים, ורק אז מדבר. ונמאס לי מזה, ....נמאס לי לשמור את כל המחשבות של לעצמי, כי זה מסוכן מדי לחשוף את הפרצוף האמיתי, המכוער, הקנאי, העצבני שלי, זה שרק המשפחה שלי מכירה".
למרות שאני מזהיר בבלוג זה מעיסוק יתר בתדמית חשוב לי גם להדגיש כי יש יתרונות בשמירת ה"פסון" הפסיכולוגי: ראה מאמר שכתבתי על "הסמכות המרגיעה" בו אני מתנגד לחושפנות יתר של הפסיכולוג ברשת.
קצת ווניקוט
וזה הזמן לעבור לוויניקוט: הפרעת "למען השם" – הפרעת החיים על פי תדמית, יכולה להיות מוסברת – ולו חלקית באמצעות קונספטים של וויניקוט. העצמי הכוזב דומה מאוד לאני המועסק בשאלה של איך אני נתפס, האם אני מתנהג בהתאם לכללים חברתיים? תפקידו של העצמי הכוזב הוא להסתיר את העצמי האמיתי ולהגן עליו מפני ניצול. הוא עושה זאת באמצעות היענות לדרישות הסביבה. האדם מסוגל ללבוש עצמי כוזב, הגורם נחת לסביבה, בשעה שהוא עצמו מרגיש איום.
וויניקוט ישמש אותנו כאן גם כדוגמה בעייתית : אדם פיליפס בספרו : 'וויניקוט', מגלה כי אדם זה, שאומנם האמין בחשיבות העצמי האמיתי – לא ההין להתגרש מאשתו למרות נישואיו האומללים – כל עוד אביו בחיים. האם ניתן לשער כי וויניקוט האמיתי, היצירתי, והמשחק, סבל מ"הפרעת למען השם" לפחות בכל מה שקשור לנישואיו?
כמה מילים על טיפול ב"הפרעת למען השם"
היתרון הגדול של ההפרעה הזו הוא היותה מתאימה במיוחד ל"טיפול בדיבור". מנקודת מבט ה CBT, אשר מכיר בחשיפה כדרך מרכזית לטיפול בהפרעות רגשיות, עצם היכולת לבוא לפסיכולוג מכילה בתוכה – אצל קהלים רבים - מעין הודאה בקיום בעיה, ועצם ההגעה לטיפול יש בה מעין חשיפה לקיום ה"סוד הנורא", ושאפשר להודות בקשיים ועדיין להרגיש אנושי ושווה. עצם אקט הדיבור עם הפסיכולוג מהווה בדרך כלל לסובלים מהפרעה זו הזדמנות נפלאה להרגיש כי עצם השיתוף, השרינג, עם אדם אחר של רגשות קשים היא משחררת ומקלה
על כתיבה, כתיבת בלוגים, כתיבתי שלי והפרעת למען השם
כל כתיבה שאיננה "למגירה בלבד" חשודה בעיני כקשורה ל"הפרעת למען השם". לעיתים קרובות הכתיבה קשורה לדרך בה אנו רוצים להציג את עצמנו בעיני האחרים. כך למשל כשאני כותב על הנושאים "הקלאסיים שלי" (טיפול אינטגרטיבי, ביופידבק, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, וגישה נוירוביולוגית לתהליכים אינטרסובייקטיביים) אני חשוד מראש (ובצדק) בעיסוק יתר בשם שלי. יש בכל כתיבה כזו מן הרצון לחלק את הידע אבל גם לחבר את הידע - לשם שלי.
לעומת זאת, קיימת כתיבה אחרת, שדווקא משמשת כסוג של טיפול עצמי בהפרעת 'למען השם'. כל מקום שהכותב מחלק משהו עם קוראיו - משהו שהוא אישי, חדש, ואולי שלא קל לכתוב אותו, יש בו, לטעמי מעין העזה לסדוק את "עבודת השם".
ועכשיו קראו היטב את הבלוגים שאני מפרסם כאן ונסו לזהות - היכן כתיבתי קשורה להפרעה, והיכן אני מנסה (לעיתים בזהירות, לעיתים בהעזה, לקרוא תיגר על השם ועל התדמית שלי. היכן אני כותב כדי "להשוויץ" והיכן אני כותב כדי להרגיש את ההנאה שבשיתופך, הקורא, בתהליכים אישיים שלי. היכן אני "עובד את שמי", והיכן אני מנסה להתגרש ממנו.
בין העונים נכונה יוגרלו פרסים.....
