גיליון מאי 2010
עלון פסיכולוגיה עברית | 1/5/2010 | הרשמו כמנויים
לחברי פסיכולוגיה עברית שלום,
"כל מה שרצית לדעת על... בחינת ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית":
מומחים צעירים בפסיכולגיה קלינית, אשר עברו את הבחינה במועד האחרון, יתארחו בפורום המתמחים הסגור בין ה-13-16 במאי, ויענו על שאלות שמעסיקות מתמחים בשלבי ההתמחות השונים, בנוגע לבחינת סיום המומחיות הקלינית. על מנת להשתתף בדיון יש להרשם מראש לפורום. http://hebpsy.net/forum.asp?id=94
בהמשך למכתב הקודם, נזכיר שאחת לחודש יתקיימו בבית הקולנוע "סינימה פריפריה", שבזכרון יעקב, ערבי מפגש, שיכללו הקרנת סרט, הרצאה, ושיחה. אנשי מקצוע "מקומיים" שמעוניינים לקבל עדכון חודשי על המפגשים של "הארת שוליים" מוזמנים להירשם בכתובת: http://www.hebpsy.net/cinema
בברכה,
מערכת פסיכולוגיה עברית
גליון זה כמו קודמיו, זמין לעיון באופן קבוע ב: http://www.hebpsy.net/newsletter
לימי העיון הקרובים היכנסו לקישור: http://www.hebpsy.net/calendar_list.asp
מאמרים חדשים:
להיות גבר / רועי סמנה
"טרנד הגבריות החדשה היה (ועדיין) טוב אלי. הוא איפשר לי לתת ביטוי מלא לנטיותיי האישיותיות, לאנימה ולאנימוס שלי, ולהיכנס, כחבר של כבוד, למועדון שבעבר לא קיבל בקלות חברים כמוני. עם זאת, שאלות כמו מה היא גבריות, מהן גבולותיה, איך היא מגדירה אותי ואיך אני מגדיר אותה ממשיכות להעסיק אותי, הן בשל מניעים אישיים (וביניהם עובדת היותי גבר העוסק במקצוע הנחשב נשי) והן בשל עבודתי הטיפולית עם גברים לא מעטים העסוקים בשאלות אלו בעצמם. וכך הגעתי לכנס, גבר חדש מהניילונים, כשעל גבי מטען כבד, בדיעבד אולי כבד מדי, של ציפיות" רועי סמנה יצא לכנס "חשיבה מחדש על מושג הגבריות" שהתקיים ב- 19.3.2010 בהשתתפות פרופ' קן קורבט, וחזר עם דיווח אודות הרצאות הכנס, זכרונות מגיל ההתבגרותו, ומחשבות חדשות על הסברס הישראלי.
בעקבות המלנכוליה / מנשה כהן
המאמר מתבונן מזוית אישית במלנכוליה כהרגשה המתהווה מתוך מודעות להיותנו בני חלוף, כתגובה לחסר ולההעדר, וכביטוי לכאב הנפרדות ממושאי אהבתנו. מלנכוליה היא מצב ביניים רגשי בין דיכאון לבין עמדה מופרזת של "מוכרחים להיות שמח" – הלך רוח טבעי ומציאותי למדי המשקף את המורכבות של חיינו, והיותם חד פעמיים ובלתי ניתנים למיצוי. במאמר זה זוהי אנסה להתבונן על המלנכוליה כעל התנסות קיומית.
הערות על "העברה" - מסר מהלא מודע / שרי אדלשטיין
"ההעברה היא כר העבודה החשוב ביותר, באפשרה לאנליטיקאי ולאנליזנט לחוות משהו מהעבר של האנליזנט ב"כאן ועכשיו" של חדר הטיפול. פרשנות של האנליטיקאי במקום זה היא קריטית כדי לאפשר תזוזה בחיי הסובייקט-האנליזנט, המגיע לטיפול עם תלונה שמשהו בחייו לא עובד היטב..." שרי אדלשטיין כותבת על זיהוי תהליכי העברה, והעבודה של המטפל עם ההעברה, בגישת טיפולית לאקאניינית.
פוסטים חדשים מתוך פסיכו-בלוגיה:
חנוך ירושלמי: אז מהי המומחיות שלנו בעצם?
06/04/2010
איך ניתן להגדיר מהי המומחיות שלנו, המטפלים הפסיכודינמיים, שמאמינים בעקרונות התייחסותיים? מהו אותו ידע שבשלו אנו מבקשים לייצג סמכות מקצועית עבור מטופלינו ואותו אנו מבקשים להנחיל וללמד את מודרכינו? אנו סבורים שיש לנו ידע על נפש האדם, על התפתחות תקינה ו
פרופ. עמיה ליבליך: מה באמת אנו יודעים על הורינו?
11/04/2010
לפני ימים אחדים פורסמה רשימה שלי ב"הארץ -ספרים" על ספרה של ליזי דורון "ויום אחד עוד ניפגש". הספר האוטוביוגרפי הזה עוסק בחוויותיה של הגיבורה, 'דור שני' לשואה, המנסה לגלות את עברה ובעיקר את נסיבות היעלמותו של אביה. בעוד שזוהי העלילה המרכזית בסיפור, חיד
לוסי דרימז: על החלום שזרק אותי מהחלום
17/04/2010
בפרקים הקודמים כתבתי על לוסי דרימז. לוסי שהתה בתוך "הבועה" שלה (התא, "הבלוג"), ששמשה כמרחב ביניים בין פנטזיה למציאות, בין חלום לבין ערות. הבאתי את לוסי שמחפשת אחר קיומו הממשי של ה"אחר", אבל שרויה ברובה עדיין בתוך עולם פנימי של דמיון ופנטזיה, בו המציא
פרופ. עמיה ליבליך: געגועים לפולין
22/04/2010
כבר במספר רשימות הזכרתי את התופעה התרבותית העכשווית שאני מודעת לה – געגועים לגולה, למולדת הדורות הקודמים, לעבר המשפחתי, או, לפחות – ניסיון לדעת עליהם יותר. אני רואה את זה הרבה בספרות העברית, וגם בשיחותיי עם אנשים. אירופה המרכזית והמזרחית, גרמניה, פ
אביגיל לב: משיעור גמרא לתורת הריאיון
26/04/2010
הימים ימי איטרוף ואני קצת נעלמתי בתוכם. התקשיתי למצוא את הזמן והפניות לשבת ולכתוב, ולספר מה עובר על המועמד/ת המעונה. הגעתי להבנה שחלק מהעינוי הוא גם הקושי לגבש את הדברים, לנקז את ההצפה הזו למשהו ברור וקוהרנטי. אז יותר משנעלמתי - נאלמתי. מאד התגעגעתי
