כמה זקוקים אנחנו לרחמים
עלון פסיכולוגיה עברית | 20/6/2014 | הרשמו כמנויים
שבוע משופע באמוציות הרעיד את המרחב המקומי - חטיפה, בנים אבודים, דאגה, תנועה בין אחדות לפיצול, ביחד ולחוד. פוליפוניה רעיונית ורגשית ולעיתים גם פחד קמאי מריבוי הקולות. מה מותר לומר ומתי, מה נכון להרגיש. ומעל ומתחת לכל - דאגה, דאגה, דאגה, לא מרפה. ברקע המערבולת האקטואלית, שבוע הספר - ימי התהילה המחזורית של המילה הכתובה. גם אצלנו באתר חוגגים את חג הספרים בעזרת טקסטים מעניינים שעוסקים או נעזרים בספרות על סוגיה השונים.
על מנת "לחלץ את הסובייקט", להוליד אותו מתוך דיבורו, נדרש מיצוי תהליך, חילוץ מרכיב מסוים בדיבור, תוך התקרבות לממד החומרי של הדיבור. במאמרו המרתק והמחכים מבקש אמיר קלוגמן להציג את רעיון 'מיצוי ההתענגות' שיוצא מתוך חשיבתו של ז'אק לאקאן, כשהוא נעזר בדוגמאות מטיפולים והדרכה ובסיפור 'חמורים' של דויד גרוסמן. על המטפל כמי שתפקידו לסמן עבור המטופל את גבול ההתענגות ועל הספרות כמעין גבול תחום להתענגות של האנליטיקאים השרויים בשיח ובשפה המקצועיים. כרמית רוזן אבן-זוהר מקבילה בסקירתה הצבעונית בין אחד המונומנטים של ספרות הילדים העברית 'ויהי ערב' מאת פניה ברגשטיין (1949) לבין ספרה של טלי כוכבי 'ביום שמש בהיר' (2013), המהווה מעין סיפור ראי זוהר שמטיל קרן שמש חמה על אפלוליותו של הראשון. שני הספרים מגלמים נקודות קיצון תרבותיות של יחסי הורים-ילדים ומסמנות מסע של ילדה מעימות עם אב מגביל ונוסף לנוכחות מלווה של אם מצילה ומאפשרת. ליאור גרנות מקדישה פוסט מרגש לכתיבה על רוך בטיפול, באהבה ובשירתה של מי-טל נדלר, ופרק מספרם של טל קפלינסקי וד"ר ירון לוינסקי '168 שעות של הפרעת קשב' העוסק בהפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים מוצע לקריאתכם. ד"ר אורי ניצן הוא היחיד שלא משיק השבוע בכתיבתו לספרות וספרים, ובכל זאת כדאי לכם מאד לקרוא את הפוסט מעורר המחשבה שלו ובו מבט קליני על פרשת הולילנד והרהורים על שחיתות כביטוי לאזור העדין והמתוחכם של הספקטרום הפסיכוטי.
שבת שלום ובשורות טובות.
"..אופק הים מאבד ספינותיו -
קשה לשמור על משהו עכשיו.
מאחורי ההר חכו הלוחמים.
כמה זקוקים אנו לרחמים.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
ירח מנסר את העבים לשנים -
בואי ונצא לאהבת בינים.
רק שנינו נאהב לפני המחנות.
אולי אפשר עוד הכל לשנות.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.."
(יהודה עמיחי, מתוך 'חוזה שכירות')
