יש לי הודעה/הודאה דרמטית: אכתוב בפייסבוק למען הויראליות - אזהר בו למען כללי ה Ground Rules
ארנון רולניק | 12/1/2019 | הרשמו כמנויים
מבוא
ההודעה/ההודאה הדרמטית קשורה בפייסבוק.
לא לא בנסיון להשפיע על תוצאות הבחירות
וגם לא גיליתי פרצת אבטחה. רק פריצה בחוקי ה ground rules של עמדת המטפל.
אבל ההודעה היא קודם כל הודאה:
אני רוצה להיות נשמע יותר, נקרא יותר – רוצה להיות ויראלי.
זהירות בפייסבוק.
כן זה נכון.
שנים אני נמנע מהפייסבוק.
איני נכנס אליו באופן קבוע, איני פרסם שם אלא באופן מקרי ורק דברים מקצועיים.
אפשר לחשוב שזה פונקציה של גיל
שהרי נתוני מחקר מראים ש קרוב ל 90 אחוזים מגילאי 18-29 משתמשים ב social media בשונה מבני גילי ( "רק" כ שישים אחוז מבני ה 65 פלוס פעילים ברשת החברתית).
התשובה אינה מספקת
כותב מאמר זה נכח כבר בביטנט (קודמתו של האינטרנט) כבר בשנות השמונים פיתח תוכנות להקטנת מתח וחרדה בשנות התשעים ולימד קורס "מחשבים ואינטרנט לאנשי בריאות הנפש. בראשית 2 לבניית תוכנה יחודית לטיפול בדכאון.
כך שבמובנים ידועים אני שייך ל early adopters של טכנולוגיות חדשות ראו למשל מאמר שכתבתי כאן על "המכשירים השומעים והמדברים" ( alexa and google home)
ובכל זאת זה שנים שאני נמנע מלהיות נוכח בפייסבוק. אפילו – אודה בבושה מסויימת איני מבין עד הסוף את המנגנונים של התנהגות ברשת החברתית (לייקים וחברויות)
בעצם, מה אני מתגונן - אולי כדאי להפוך את השאלה: איך רבים וטובים מאיתנו ששומרים בקפדנות על כללי ההנזרות והאנונימיות בתוך השעה הטיפולית מרשים לעצמם חשיפה כזו בולטת של חייהם הפרטים הרשת. זה אפילו קצת מביך לראות מספר פסיכולוגים ידועים ברצינותם ואולי גם אורטודוקסיותם מרשים לעצמם להצטלם בכל מיני מסיבות, לחשוף את משפחתם ואת התחבקויות שלהם עם נשים וגברים שונים.
עלינו לזכור כי כמה מכללי היסוד או ה Ground Rules של החשיבה הדינמית מורים לנו להמנע מלספר על עצמנו (כללי ההנזרות והאנונימיות)
כך למשל אומרת נ נעמי קלנר בספרה "דבשת הגמל פרקי יסוד בטכניקה הפסיכותרפיה הדינמית" ההמלצה להמנע ממענה ישיר ומיידי על שאלות המטופל נקשרה לעתים לכלל ההינזרות. על פי כלל זה, .....כאשר המטופל שואל שאלה, מעבר לרובד הגלוי, השאלה עשוייה להיות מונעת גם על ידי דחפים, משאלות והגנות ....מענה מיידי וישיר, המתייחס רק לרובד הגלוי של השאלה, עלול להיות בבחינת פגיעה בכלל ההינזרות . ההמלצה להמנע ממענה ישיר ומיידי על שאלות נקשרה אף לחשש מהפרת כלל האנונימיות היחסית של המטפל.
יש שישיבו לי הזמנים השתנו והיום ה Self Disclosure הוא מקובל ולגיטימי. ודאי שההתיחסותים יהיו אולי פורצי הדרך בעניין באומרם שהמטפל נחשף למטופל גם כשאינו בוחר בכך
כותבת שרון זיו ביימן : " בעידן הפייסבוק והגוגל, שבו הידע על המטפל ועל שיטות הטיפול שלו חשוף - אי אפשר להיות עוד מטפל ניטרלי ומקור סמכות בלעדי. המטפל עובד מתוך עמדה חשופה, שבה סיפורו האישי וההיסטוריה שלו עומדים בפני המטופל ומאפשרים לו לבחור אם ברצונו לפגוש באותו מטפל.
ובכל זאת יש הבדל בין החשפות של אישיותינו במהלך הטיפול לבין מה שרבים מאיתנו חושפים בהתכתוביותיהם ובתמונותיהם המופיעות בפייסבוק.
בהרצאה בשם "על סקרנות וגלגולה מן המרחב הנפשי והבינאישי למרחב הוירטואלי" סיפרה יפעת איתן פרסיקו על תופעות מרתקות כיצד מטפלים ומטופלים מחפשים מידע ברשתות החברתיות אחד על זולתו. תקציר ההרצאה שניתנה בכנס שערכנו על טיפול באמצעות האינטרנט אומר כך:
"מימושים בפעולה שכוללים חיפוש מידע ברשת. באמצעות בחינתם נבקש לברר האם מדובר בפרברסיה של הדחף לדעת, או שמא בהשתקפות של שינויים עכשוויים במושג הפרטיות. עוד נשאל כיצד משפיעה חדירת מידע חיצוני על המרחב הטיפולי האינטימי, והאם היא מחבלת בהפצעתם של תהליכים העברתיים לא-מודעים"
מול החשש מאיבוד הפרטיות באינטרנט . מתייצב החובב הגדול של פייסבוק. חוקר בשם Jeff Jarvis ש הוציא כבר לפני מספר שנים ספר בשם Public Spaces בו הוא טוען כי Facebook מייצגת כיוון חדש שבו הפרטיות איננה ערך יחידי.
את Jarvis וקולו אני מכיר לא מעט שנים משום שהייתי מאזין קבוע לפודקאסט בשם This Week In Google . בתוכנית זו הוא משוחח לא מעט לא רק על גוגל אלא הרבה על פייסבוק וטוויטר
הוא טובע מונח חדש בשם publicness בו הוא מציע כי אנו נכנסים לעידן חדש שבו הכל פומבי שבו יודעים עלינו הכל ואין טעם או צורך להגן בקנאות על הפרטיות. Jarvis נותן "דוגמה אישית" בה הוא מספר על הפרוסטטה ועל קשייי הזיקפה שלו.
לכל ההסתייגויות מפייסבוק כדאי להזכיר גם את סכנת ההתמכרות אליו, ואת בזבוז הזמן שרבים מדווחים עליו. גם הדיווחים המטרידים על כך שפייסבוק מעביר עלינו מידע לגופים שונים, וכמובן את הטענות כי באמצעות פייסבוק מנסים גורמים שונים, כנראה רוסים להשפיע על תוצאות הבחירות בארה"ב ובישראל (ראו אזהרות של ראשי השב"כ מהשבוע האחרון)
.
כל אלו רק מעוררים אצלי את הרצון להמשיך ולשמור על הפרטיות שלי ברשת. לכן לא תמצאו אצלי תמונות שלי עם עם ילדי, נכדי ונכדותי שלא פעם אני רוצה להשוויץ בהם....
אבל אני רוצה שקולי יגיע לכולם....
אני מניח שזה לא יפתיע אף אחד כשאומר שברצוני שקולי ומחשבותי יעניינו את קהל הקוראים. אף שבזמנו כשהקמתי כמה אתרי אינטרנט שעוסקים בתחומי התמחותי המחשבה היתה לספק חומר לתלמידי – הרי אין לי ספק שכתיבתי כאן בפסיכולוגיה עברית (בטורים "שמע פסיכולוג הפודקאסט והבלוג) – מטרתה שעמיתי למקצוע ישמעו את קולי, יאזינו למחשבותי על עולם הפסיכולוגיה והטיפול.
ואכן אין מקום לתלונות נראה שזכיתי ללא מעט קוראים קבועים (אף שאני תמיד מתקנא בעמיה ליבליך שכנתי בפסיכולוגיה עברית שזוכה לקהל מאזינים קבוע יותר מכולנו)
ובכל זאת ראיתי שיש טורים שכתבתי שזכו לעניין רב ויש כאלו ש"קופחו".
מה קורה כאן שאלתי את עצמי. מדוע טור מסויים זוכה בתהילה בעוד שחברו נשאר בצל
בתחילה חשבתי שזה רק תלוי תוכן, אך באיחור הבנתי שלעיתים מה שמבדיל בין טור רגיל לטור פופולרי זה האם תייגו אותו בפייסבוק – האם הוא מתגלגל באופן ויראלי.
על ויראליות ברשת למדתי לא מעט בפרופ' קרין נהון שספרה Going Viral שוכן לו כבוד בספרייתי.
אומרת קרין
"חשבנו שהמידע באינטרנט מתפשט בצורה שוויונית. זו היתה הנחה הגיונית לאור היכולת הפוטנציאלית של כולם לתקשר עם כולם ללא פיקוח ושליטה. וכך נוצרה מעין תמונה של עולם שטוח לכאורה בו המידע מתפזר באופן חופשי ודמוקרטי"
בראיון מתחילת ינואר 2019 אומרת קרין בתשובה לשאלה מתי תוכן נחשב ויראלי?
"הוויראליות מתרחשת כשהמידע מתפשט מאדם לאדם מהר מאוד…. לוויראליות יש תהליך מאוד ברור - יש שיא מאוד מהיר ואז דעיכה, אך המידע הויראלי בדרך-כלל לא ׳מת׳. התוכן יכול שוב להפוך לויראלי כי קל למצוא אותו, המטא דאטה שלו איכותית יותר, ותקשורת מסורתית סיקרה אותו".
אין ספק שהפייסבוק גורם למידע להיות ויראלי מאשר "סתם פרסום" באתר שלי או אפילו בפסיכולוגיה עברית. עם זאת פרופ נהון אומרת כי לאחרונה פייסבוק מונע בשל סיבות מסחריות מלאפשר לפוסטים רגילים להפך לוויראלים.
אז אולי קצת באיחור החלטתי לקפוץ גם אני למיים ולגרום למאמרי להתפרסם גם בפייסבוק.
מאידך אני מתכוון להמשיך להמנע משמוש בדף שלי באופן אישי מידי. ולכן לא תראו אותי עושה לייקים לבני משפחתי ולא, לא תראו כאן את חיי.
רק את מחשבותי.
.
.
.
