"מים שאל - חלב נתנה": כמה אסוציאציות על טיפול לאור "המקרה של יעל וסיסרא"
ארנון רולניק | 25/1/2019 | הרשמו כמנויים
פוסט זה ישקף אסוציאציות שלי בעת קריאת ספר שופטים בכלל ואת המפגש בין יעל לסיסרא בפרט. תמצאו כאן שאלות קונקרטיות על שתייה בעת השעה הטיפולית, על נטייתי לקבל את המטופלים של הקליניקה שלנו עם קנקן תה.
כן נעסוק כאן בשאלות עקרוניות יותר על הסוגיה עם אילו בקשות מגיע המטופל (מים -צמאון לעזרה) ובמה מאמין המטפל (חלב - חום אהבה וקשר)
שאלה זו מעסיקה את הקליניקה שלנו זה שנים וbיתן לקרוא על הפתרונות שלנו כאן
תוך כדי כך נעסוק בקשר שהיה בין סיסרא ליעל, ואפילו נלך עם השערת האינטימיות שנוצרה שם כפי שעשויה להיווצר בטיפול.
על החברותא שלנו
אתחיל בחברותא שלנו. מזה קרוב לשבע שנים אנו מתכנסים אחת לשבועיים וקוראים תנ"ך. מתחילים בקריאה יחפה, כפי שמכנה זאת המנחה שלנו, המשוררת חוה פנחס כהן. לאחר מהלך זה אנו משתפים את חברי הקבוצה בהבנה שלנו את הפרק, תוך כדי שאסא זיו חברי וקרובי מציג את עמדת ההלכה.
אז הנה הוזהרתם מה שיכתב כאן הוא לא הקריאה היחפה וודאי לא עמדת ההלכה. אלה מאסוציאציות שלי, כמטפל, על האינטראקציה בין יעל לסיסרא.
חלב ולא מים (ומה עם תה חם?)
הבה נתחיל: " וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי. וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ.
כלומר יעל בחרה לתת לאורח משהו שלא ביקש על סמך תחושתה שלה שזה מה הוא זקוק אליו. אקפוץ ישר לסיטואציה הטיפולית. אני נוטה לקבל את פני מטופלי עם קנקן תה חם או בקיץ קנקן מים קרים. איני שואל אותם מה הם רוצים לשתות אני כאילו קובע עובדה: " יש כאן שתייה. חשבתי עליך"
לא למדתי זאת מהספרות, ממטפלי הראשונים (שלא הציעו דבר) וגם לא מפרויד שמחד דרש עמדה של "לשמור על קרירות רגשית"
ומאידך ידוע הסיפור שהאכיל את איש העכברים שעל כך כתב פיטר גיי. "הניסיון להביא למטופל סיפוק בהבאתו אל תוך חייו הפרטיים של מטפלו והטיפול בו באמצעות מתן מזון בסביבה ידידותית ולא מקצועית היו הפרה בוטה של כל התפישות הטכניות המקצועיות שפיתח פרויד בשנים האחרונות וניסה לשנן לתומכיו" (גיי, 1993: 220).
צריך לדייק, מטפלי הראשונים ידעו להעביר לא מעט חום אבל ללא הצעת שתייה. כך למשל האנליטיקאית שבהם היתה מעבירה חום סבתאי מרגיע והיתה מכסה אותי בשמיכה כאשר שכבתי ואולי רעדתי. אבל שתייה מעולם לא הציעה.
אז ככל שהתנסיתי יותר כמטפל מצאתי אצלי מעין צורך לשדר למטופל יש כאן התייחסות לצרכיך. יש כאן חום. אני ער עם זאת לאפשרות שאני מציע למטופל משהו שלא ביקש במודע.
כלים ביקש – עבודה דינמית קיבל
אבל בעצם – וזוהי הטענה היותר מרכזית של פוסט זה – אנחנו עיתים קרובות מציעים למטופל משהו שלא ידע שהוא מבקש.
מטופלים באים לעיתים קרובות עם ציפייה לקבל "כלים". למשל איך להתמודד עם החרדה בטיסה, או עם הדיכאון בבוקר. הבקשה היא לעיתים קונקרטית כמו תלמד אותי טכניקות רגיעה או היום בעידן הקוגניטיבי יש ציפייה שהמטפל יעזור למטופל לחשוב אחרת.
המטפל מאידך מאמין כי חלק חשוב של הטיפול מתנהל דווקא במישור היחסים הטיפולים. הוא מציע ללמוד מתגובות ההעברה של המטופל ומההתנהלות ב"כאן ועכשיו".
כך שבמידה רבה המטפל דומה כאן ליעל ששומעת את בקשתו של סיסרא למים והיא מציעה לו חלב. גם מפרשים שאינם פסיכולוגים ידעו לראות בהצעת החלב מסר בעל משמעות רחבה יותר מאשר סוג שתיה זה או אחר. אין ספק שלחלב יש את המשמעות הקמאית של יחסי הורה ילד ושל הנקה.
הטענה שלי במאמר זה היא שלעיתים קרובות מאוד מגיע המטופל עם בקשה א קונקרטית (מים) ואנו נותנים לו חלב – כלומר קשר טיפולי .
כך למשל מגיע מטופל לביופידבק הוא מבקש שליטה על גופו. במהלך הטיפול הוא לומד דווקא משהו חדש (חלב) הוא לומד את היכולת לוותר על שליטה ולתת לעצמו להתמסר להנחיות הרגיעה של המטפל הנעזר במכשיר הביופידבק.
הדבר כמובן נכון למרבית הטיפולים ברגע זה למשל אני משתתף בסדנה בת מספר ימים בה מציעים לטפל באוסידי באמצעות מיינדפולנס. המטופל מבקש לשלוט במחשבותיו ואילו המטפל מציע לו "לא להתרגש ממחשבותיו" או להתבונן בהם.
אינטימיות
אם מדובר על יחסים, על חום ועל אינטימיות. אז בקבוצת החברותא שלנו עולות עוד אסוציאציות מורכבות. הפרק מראה לנו במשפטים ספורים איך נוצר הקשר בין יעל לסיסרא" " וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא". יש כאן אם כן דמות שממש מזמינה לארוח ולהקטנת חרדה.
ואכן הציטוט הבא מויקיפדיה תומך גם הוא בכיוון זה: "לפי חלק מפרשנות המקרא, הכוללת את חז"ל ופרשני המקרא המאוחרים, התקיימו יחסי מין בין יעל לבין סיסרא. דעות אלו נסמכות על שלל פסוקים, בהם: הפסוק המתאר את יציאתה של יעל אל מחוץ לאוהלה לקדם את פניו של סיסרא .... "
גם המשפט הבא מרמז על התנהגות מקרבת "וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה" (זוכרים את האנליטיקאית שלי שהיתה מכסה אותי) . אין ספק שיעל יצרה תנאים של חום ובטחון.
הפרק מתאר גם את ברית הסוד שנוצרת בין יעל שלא לגלות לאיש שהוא אצלה באוהל. היתכן שבכל טיפול נוצרת ברית המבוססת על סוד שנשמר מהסביבה ונשאר רק בין הדיאדה הטיפולית
האם חלק מהאינטימיות בין שניהם היתה מינית? לא מעט מפרשים מדברים גם על כך שהחלב אולי הגיע משדיה של יעל ועוד יותר מכך אומרת שירת דבורה: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב. האם בין רגליה כאן מרמז על מגע מיני?
והיתד? והמקבת והרצח? –
הקורא הסקרן ודאי שם לב כי התעלמתי עד כה מהעובדה הפשוטה שיעל רצחה את סיסרא. אודה שבחרתי אכן לקחת רק חלקים מהתמונה המורכבת שמציג המקרא. עם זאת אולי ניתן להשתמש בסיפור הרצח באמצעות היתד כדי לסמן את הסכנה ביצירת קרבת-יתר בין המטפלת למטופל.
מחברת בשם שהרה בלאו כותבת ספר על המיתוס התנכ"י של יעל, שהורגת ביתד אוהלה את שר הצבא הכנעני סיסרא, שהתחבא אצלה כשהובס צבאו. היא חייבת למצוא את הסיבה – מדוע הרגה יעל את סיסרא? אבל היא תקועה. בסופו של דבר היא מחליטה שהרקע לרצח המקראי הוא אישי – יעל וסיסרא היו נאהבים, והוא נטש אותה וחזר שוב ושוב, עד שיעל החליטה לקחת את גורלה בידיה.
אם תרצו הפרק מעלה שאלות על חום, קירבה, אינטימיות ומרחב בטוח באמת. יעל למעשה לא מציעה לסיסרא חום וגם לא הגנה. היא מפתה אותו בכסות של אלו (ניתן להשוות גם לעניין ההעברה האירוטית במידה והמטפל/ת לא יודע/ת לעמוד על הגבול השומר על המטופל/ת) ואז פוגעת בו וזה יכול לקרות גם לנו כמטפלים שלא נזהרים ורוצים להשקות חלב בכל מאודנו, או אולי לענות על הצורך שלנו בלי לשים לב לזה של המטופל/ת.
חזרה לשאלת המטופל המבקש מים והמטפל הנותן חלב
אני חוזר לפרדיגמה הבסיסית "מים שאל - חלב נתנה" ואשמח להתייחסות הקוראים הן לשאלה הקונקרטית של קנקן התה. איך מטפלים אחרים נוהגים (לא מציעים כלל? שואלים מה היית רוצה לשתות (והופכים למגישי סוגי קפה ותה שונים?)
ובעיקר הייתי שמח להתייחסות לשאלה העקרונית יותר: מה מבקש המטופל (מים/טכניקה/כלים) ומה מציע לו המטפל (חלב/הנקה/חום ואיך מנהלים את הפער בין ציפיות המטופל (מה שקוהוט קורא הפנטזיה הקוראטיבית) לבין תפיסת המטפל .
