Mad matters - היכרות עם לימודי שיגעון
רננה אלרן | 25/11/2018 | הרשמו כמנויים
אפרת, רכזת המרכז ללימודי מוגבלות בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, ראיינה אותי לגבי העשייה שלי ולגבי התחום שנקרא "לימודי שיגעון" (Mad studies). מוזמנים לקרוא!
"Mad Matters"
מאחורי צרוף המילים הללו מסתתרת תפיסה חברתית ייחודית על החוויה האנושית. פנינו לרננה שטנגר אלרן, פסיכולוגית ואקטיביסטית, מחברת הספר "אוטוביוגרפיות של שיגעון: מבט על האדם והנרטיב" ומובילת קבוצת העניין - "mad studies" (לימודי שיגעון) שפעלה במסגרת המרכז ללימודי מוגבלות בשנה שעברה, כדי להבין יותר על הרעיון של לימודי שיגעון.
**רננה, ספרי קצת על עצמך ועל הדרך שלך ברמה האישית והמקצועית**
אני בת 42, נשואה ואם ל- 3 ילדים. למדתי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית במסלול ישיר לדוקטורט, וכתבתי מחקר שנשא את השם "אוטוביוגרפיות של שיגעון" בהנחייתו של פרופ' יורם בילו ודר' קרולה הילפריך. בצד המקצועי - עשיתי התמחות בביה"ח הפסיכיאטרי באר יעקב במחלקת נשים סגורה ובמרפאת מבוגרים באברבנאל. הדוקטורט שלי יצא כספר בשנת 2017 בעקבות זכיה בפרס בהט, פרס לספר עיון מקורי בעברית. הספר מביא את נקודות המבט של מספרים ומספרות שחוו פסיכוזה, כתבו את סיפורם האישי, ובכך הפכו לחלק מהסיפור הרחב על ההיסטוריה של השיגעון. הספר מתחקה ומנסה לבחון את השיח על שיגעון ואיך השיח משתנה לאורך השנים, בוחן את העיסוק של הכותבים בתמות שונות, ולמעשה כולל עיסוק בהיסטוריה, ספרות וחקר שיח. תמיד אהבתי את השילובים בין הדברים.
כשהתחלתי את הדוקטורט חיפשתי קבוצת התייחסות, להתחבר לאנשים שמתעניינים בפסיכוזה במבט רחב. הצטרפתי לקבוצה הישראלית של ארגון בינלאומי בשם ISPS - איגוד לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה
(international society for psychological and social approaches to psychosis) ובהמשך גם הפכתי ליו"ר של הקבוצה בישראל. יש לארגון הבינלאומי כתב-עת מקצועי באנגלית בשם Psychosis, הוצאת ספרים וקבוצות בהרבה מדינות. האיגוד כולל אנשי מקצוע, בני משפחה ומתמודדים שפועלים יחד לשינוי תודעתי לגבי הפרעות פסיכוטיות והטיפול באדם המתמודד. בארגון נחשפתי למגוון קולות לגבי פסיכוזה. עם השנים הארגון נתן יותר ויותר מקום למתמודדים בכנסים וגם בהנהלה מתוך מטרה להגיע לשותפות אמיתית ולעבודה משותפת בין האנשים השונים בשדה.
**אז מה הם בעצם לימודי שיגעון ואיך הגעת לתחום?**
החיבור ללימודי שיגעון הגיע מכמה ערוצים - אקדמי, מקצועי ואישי. מהצד האקדמי - בחרתי להתעסק בפסיכוזה מנקודת מבט רב-תחומית, והתחום של לימודי שיגעון הוא שדה רב-תחומי, לא יושב על דיסיפלינה אחת. למעשה, קשה להגדיר מהם לימודי שיגעון משום שזהו תחום דיפוזי שאינו מאד מוגדר. זה בדיוק ההיפך מדיספלינה – אפשר לומר שזאת אינ-דיסיפלינה, במובן של קריאת תיגר על הסדר הקיים. זה תחום ביקורתי שמערער על ההבניות המקובלות ומבקש להשמיע קולות אחרים שפעמים רבות נדחקים לשוליים. אי הסדר, ואי הנחת, הם חלק מודע מהשיח.
הרעיון הוא לקחת מילה או מושג עם קונוטציה שלילית כמו "שיגעון", ואז להפוך את הגלגל ואת ההתייחסות כלפיו, כמו שעשו עם המילה "קוויר" למשל. בניגוד להתבוננות רפואית-פסיכיאטרית הרואה רק הפרעה או מחלה נפשית, הגישה של לימודי שיגעון יוצאת מהמודל הרפואי ועובדת עם מודל חברתי וביקורתי כדי לבחון את האופן שבו התופעה נטועה בתוך הקשרים כמו פוליטיקה, כלכלה, זכויות אדם ושינויים היסטוריים. בתוך התחום של לימודי שיגעון הקול של המתמודדים עצמם מאד חשוב. אנחנו אומרים: בואו נסתכל לא רק על גוף הידע שקיים בידיים של ה"מומחים", אלא גם על ידע סובייקטיבי שנובע מתוך חוויה וניסיון, הכולל גם ביקורת על התפיסה הרפואית-ביולוגית. כך נחשפתי לארגוני צרכנים ומתמודדים בארץ. ברמה העולמית, לצד המערכת "האורתודוכסית" ישנן קבוצות של מומחים מניסיון המעורבים במערכות של טיפול ושיקום וגם במחקר ובאקדמיה, בייחוד בקנדה ובאנגלית. באנגליה יש ממש תקנים עבור אנשים עם ידע מניסיון, בתחומים הרלוונטיים, גם במערכות טיפוליות וגם במחקר האקדמי. מכירים בידע שלהם כהכרחי למערכת כמי שמביאים את נקודת המבט של האדם שמגיע מתוך החוויה. זו המשמעות של "mad matters".
ברמה המקצועית, אני פסיכולוגית בהכשרתי אבל כיום אני עובדת בתחום השיקום בבריאות הנפש. אני אשת צוות בקהילה שיתופית בשם "קלאבהאוס ירושלים". זה מקום שבפילוסופיה הבסיסית שלו מטשטש את יחסי הכוח בין צוות לבין מתמודדים, זה מרחב לא היררכי, שבו עובדים באמת בגובה העיניים וזה לצד זה. ובפן האישי- גם אני מתמודדת ואקטיביסטית. חשוב לי להיות חלק ממהלכים של שינוי בעולם של בריאות הנפש, ולכן אני בוחרת לשתף שגם אני מתמודדת כשאני מציגה את עצמי - כי זה חלק ממי שאני ומהכוח שמניע אותי. בעבר, כשעבדתי בתחום הטיפול, הייתה עבורי התנגשות של זהויות כי הרגשתי שאני צריכה להסתיר חלק מהזהות שלי, שזה לא לגיטימי להיות פסיכולוגית ומתמודדת. בתחום השיקום ובקהילה שבה אני עובדת כיום אני יכולה להיות עם כל הזהויות ולכולן יש מקום. זהו מרחב שניתן לשחק בו בין הכובעים ויש מקום לכל החלקים השונים שבי.
**מה הקשר של לימודי שיגעון ללימודי מוגבלות בעיניך?**
מצד אחד, שני התחומים מדברים על עולמות תוכן דומים - התמקדות בגישה חברתית, הבנה כי הפגימות אינה באדם המתמודד אלא בגישה של הסביבה, והתייחסות לחסמים החברתיים. מצד שני, לימודי שיגעון זהו תחום שמבדיל את עצמו, ואני לא חושבת שהאנשים המזהים את עצמם עם קבוצה הזו בהכרח מגדירים את עצמם כאנשים עם מוגבלות. קיימת בקרב אנשי הגישה גם גאווה מסוימת סביב ה"יציאה מתוך המטריקס", יש שאיפה לא להיות בתוך המיינסטרים ולא להתאים את עצמם בהכרח לנורמות הקיימות – אלא דווקא להרחיב את המיינסטרים כדי שהוא יוכל להכיל מגוון אנושי רחב יותר מכפי שהוא מכיל כיום. במובן הרחב, הגישה רואה את עצמה כמחוברת גם לתחומים אחרים כמו לימודי מגדר ותיאוריות קוויריות ופמיניסטיות. אלו גישות הנמצאות תחת המטריה הביקורתית, והן מחוברות לקבוצות שחוות דיכוי חברתי ושצריכות להיאבק על האפשרות להשמיע את הקול שלהן אל מול גישות הגמוניות דומיננטיות. החברה שמה דגש רב מידי על נורמות, סדר ורציונליות ויש אנשים שלא מוצאים את עצמם שם. חלק מהביקורת של לימודי שיגעון היא שהפסיכיאטריה חורגת מהמנדט שלה כתחום טיפולי ולמעשה הופכת לגוף ממשמע וממשטר כלפי אנשים שאינם נכנסים לנורמה. נתקלתי בפסיכיאטרית שקראה לעצמה "כלבת השמירה של הנורמליות", חומת מגן ששומרת על החברה מפני תופעות שונות ומשונות. לימודי שיגעון רוצים להאיר את המקומות הללו. מהם המקומות שבהם אנחנו מטפלים ומה המקומות שבהם אנו ממשטרים ומדכאים?
לימודי שיגעון מניחים כי "האישי הוא הפוליטי", כמו שאומרים בתיאוריה פמיניסטית. הבעיה היא שאנו מעלימים עין מכוחות חברתיים שפועלים כל הזמן ומבנים את יחסי הכוח, בין מטפל למטופל בין נורמליות לשיגעון. מישל פוקו מגדיר את זה מאד יפה – הוא כותב שהחברה משתמשת בשיגעון כדי להגדיר את הגבולות שלה, השיגעון הוא תמונת התשליל (נגטיב) של נורמליות. זו גישה חברתית שמדברת על יחסי הכוח המושתקים או הלא מדוברים, ומבקשת לנסות להציף אותם. לימודי שיגעון הם תחום אקדמי שמחובר באופן בלתי נפרד לאקטיביזם חברתי - יש תשוקה לעשות שינוי, רצון לפעולה.
**ספרי קצת על קבוצת העניין בתחום של לימודי שיגעון שהקמת בשנה שעברה**
אני מנסה להגיע לאנשים שמתעניינים בתחום של התמודדות נפשית, מנקודות מבט שונות, לצד גישה ביקורתית וחברתית. הקבוצה שלנו בשנה שעברה כללה אנשי אקדמיה לצד מתמודדים ואקטיביסטים שהביעו רצון לקחת חלק. זה יצר איזשהו אתגר בהתנהלות של הקבוצה ועלתה השאלה - האם זו קבוצת מחקר או קבוצת לימוד, או אולי משהו אחר בכלל? הקבוצה פעלה תחת המרכז ללימודי מוגבלות באוניברסיטה העברית והיו שותפים בה שתי סטודנטיות מהמסלול בתואר שני, משתתפת מארגון "בזכות", דוקטורנטית למשפטים שכותבת על חוק טיפול בחולי הנפש בכפייה, 3 מתמודדות, דוקטור מתחום הקולנוע וגם מתמחה לפסיכיאטריה שהגיע לפגישה אחת. בכל מפגש אחד המשתתפים הציג את מה שהוא מתעסק בו או שהצגנו מאמר בתחום לימודי השיגעון.
**מה החלום שלך?**
מבחינת קידום התחום של לימודי שיגעון הייתי רוצה שיהיה איזשהו פורום רב-תחומי שיהיו בו אנשים שיחקרו מכל מיני נקודות מבט, כולל אישית וסובייקטיבית. חשוב לי לתת לתחום נראות ונוכחות בשדה ובאקדמיה, ולכן הייתי רוצה שבמסגרת הפורום יעלו יוזמות כמו: ארגון כנסים, הוצאת מקראה כמו שעשו בתחום של תיאוריה פמיניסטית ולימודי מוגבלות, מקראה שמאתרת את המאמרים המרכזיים בתחום מהעולם, ומוסיפה זווית מקומית וישראלית. התחום כבר קיים בעולם, והוא תחום ידע ייחודי עם יכולת לצאת ולהשפיע חברתית, למשל באספקטים משפטיים ומבחינת זכויות אדם. כדי לתת לנושא של לימודי שיגעון נראות דרושים לי מובילים שותפים המעוניינים ליצור שינוי בשיח דרך ביצוע מהלכים מעשיים.
***********
מעוניינים.ות להצטרף לקידום הידע והשיח בתחום לימודי שיגעון? מרגישים.ות שבכוחכם להוביל את הנושא בשיתוף פעולה ובחשיבה יצירתית? אשמח לקבל פניות של מתעניינים.ות, שותפים.ות לדרך (מתמודדים, אנשי טיפול ו/ או אקדמאים מכל הדיסיפלינות) להמשך חשיבה משותפת על דרכי פעולה.
לפרטים: renana.elran@mail.huji.ac.il
