מה נשתנה הטיפול הזוגי הזה : רשומה רפואית של טיפול זוגי מרחוק
ארנון רולניק | 4/8/2018 | הרשמו כמנויים
נתחיל ללא הקדמה ואזמין אתכם ישר לרשומה הרפואית האישית של המטפל מי שרוצה לקרוא על הרציונאל לטיפול הזוגי כפי שנערך בקליניקה שלנו מוזמן להכנס לכאן .
10 אוקטובר 2017
ושוב הם יושבים מולי, וכאילו מעט השתנה.
היא יזמה שוב את הפגישה, סוערת משהו. "לא יכולה יותר היא אומרת".
הוא, כרגיל מתנתק, לא יודע מה היא רוצה. לא מאמין בטיפול.
הם בטיפול מזה ,תקופה. הגיעו עם רצון להתגרש.
"הוא רק שקוע בעבודתו" היא אומרת "גם אני צריכה יחס" בוכה וכועסת בוזמנית.
הוא "לא מבין מה היא עושה סיפור" אומר בפנים חתומות. "החברה שאני עובד בה עוד רגע ממריאה. ואני חייב להשקיע את מיטב מרצי שם".
ואכן גם היום נראה שאין חדש...ובכל זאת אני שוב מנסה להבין מה קרה. חוקר בפרטי פרטי את התקרית.
היא זורקת לו את הכפפה: "דבר אתה הפעם"
הוא מושך בכתפיו. "אני לא יודע מה יש לאישה הזאת. היא מקנאה כל הזמן מקנאה. פעם חשבה שיש לי מישהי, היום היא מקנאה בעבודה שלי בבנות שרות הלקוחות שיושבות בהודו...."
ןכך זה נמשך ונמשך...ואני שוב יושב מולם מוריד להבות, מזמין לאמפטיה, ומנסה להחזיר להם את היכולת להבין את השני ולראות את הריקוד המשותף ששוב חזרו אליו.
ובכל זאת יש הפעם משהו שונה:
דווקא הבעות פניו ברורות לי היום יותר, אני בהחלט מבחין בכאב שמשתקף בפניו, אני רואה את השפה שמשתרבבת בעלבון מה, שומע יותר את קולו הסדוק משהו, מבחין בקמטים החרושים על מצחו. הוא נראה לי הפעם פחות אדיש ויותר כמה לעזרה. גם טפוף האצבעות על משען הכורסא שכ"כ אפיין אותו פתאום נעלם!
גם היא נראית לי בעצם אחרת קצת. משהו בפרובקטיביות נעלם קצת, המיניות שתמיד היתה מודגשת כל כך פתאום חסרה. תמיד היתה מסקלת רגל על רגל ומיישרת את החצאית הקצרה שלה והפעם לא ראיתי זאת.
ובכלל שניהם פונים אלי, פחות מורידים את העינים לרגע הם נדמים לי כיחידה אחת מה שלא היה עד כה. נכון גם הפעם היא כמעט פיצצה את הפגישה. אבל הפעם לא יכלה ללכת הביתה – היא פשוט היתה בבית.
כן אחרי שנים שראיתי אותם בקליניקה שלי, ישובים על שתי כורסאות עור במרחק כמטר ממני ופונים קצת אלי וקצת אחד לשני, הפעם ראיתי אותם בטיפול מרחוק, כשפניהם מופיעות בגדול על מסך 32 אינטש . פנים אל פנים אך מרחוק. ובכן החברה בה הוא עובד שלחה אותו לרילוקיישן בסיליקון וואלי. ןמעתה הטיפולים הפכו לטיפולים זוגיים מרחוק.
הפעם, כנראה קשה היה להרגיע את ההתפרצות כי גופנו לא היה שם . קצב נשימתי לא יכול היה לאפשר להם להסתנכרן עם נשימתם המהירה, את הישיבה הנינוחה והמזמינה שלי לא ראו וגם אני לא יכולתי להציע להם לשחרר קצת את ישיבתם. כשהיינו נפגשים באותו חדר, ורציתי לפנות לאחד מהם, הייתי מתקרב קצת עם הכיסא הנייד שלי אל בן הזוג הרלוונטי והייתי לעיתים נוגע בו או בה כדי לסמן להם להקשיב לשני, ולהרגע. הפעם לא יכולתי לעשות זאת. הייתי חייב לסמוך על קולי בלבד – וכשזה לא עבד עשיתי את הבלתי נמנע וכיביתי את המיקרופון שלהם ואז שמעו אותי בלבד.
תוך כדי שאני מדבר אני רואה את שניהם מסתובבים בבהלה אחורה ורואה את בנם הצעיר מופיע בחדר בו מתבצע הטיפול ומשפשף את עיניו ואומר להם בנזיפה "אתם עושים המון רעש אז התעוררתי"
אבי לקח את בנו לחיקו ואמר "תגיד שלום לארנון" ואני רואה את העדינות בה הוא מגיב לבנו.
ואני נשאר עם תמונת הילד המפוחד שנכנס לנו לשעה הטיפולית
12 לאוקטובר 2017 קבוצת הדרכה.
בקבוצת ה peer supervision קוראים להם "האוטיסט" ו"ההיסטריונית" . זה כמובן על סמך התרשמות חברי הקבוצה מתיאורי את הטיפול .
אך הפעם שהבאתי אותם להדרכה, היה משהו שונה: כבר פגישה קודמת הציעה נורית שהיא חובבת טכנולוגיה -שאם אני רואה אותם מרחוק, וממילא מופעלת מצלמה – מדוע שלא אקליט את הפגישה ואראה לקבוצה את הטיפול.
תוכנת ה zoom באמצעותה אני רואה את הזוג מאפשרת לעשות זאת בקלות. וגם דבי ואבי הסכימו לכך ברצון . כך שהקבוצה יכלה לראות חלקים משמעותים מהמפגש כפי שהן נראו בפועל.
פתאום אנשי הקבוצה היו פחות שיפוטים. "היא לא כל כך היסטריונית אומרת אחת מהמשתתפות. "את פשוט לא ראית איך היא היתה לבושה כשהיא נכנסה לחדר – ואת המיני הקצר שלה" – מחזיר לה חבר קבוצה אחר שראה את הפגישה מתחילתה.
ו"הוא בכלל לא אוטיסט" . הוא רגיש ואנושי אומר חבר קבוצה אחר. "ראיתם איך הוא מחייך אל הילד שנכנס לחדר, איך אסף אותו לזרועותיו"
פתאום רואים את הסכנה בדימויים שנוצרו בקבוצת ההדרכה, וכמה שונה התמונה כשצופים בחומר המוקלט.
"זה בכלל חוסר גבולות חמור" אומר חבר שלישי. "איך אתה מאפשר שהילד יכנס לטיפול?" עוד הוא מעיר על כך שנדמה שהם ישבו עם המחשב בחדר השינה שלהם. "עוד מעט גם יכניסו אותך למיטה שלהם"
טוב חברים בואו נהיה רצינים אומרת נורית שאמונה על גישת האימגו. זה ממש לא לעניין שהם פונים רק אלייך – הם צריכים לפנות אחד אל השני. לך כמטפל , היא ממשיכה יש רק תפקיד של פסיליטטור. והנה בטיפול הזה הם מדברים אחד אל השני דרכך.
אני חושב, אומר פסיכולוג אחר, שדווקא הישיבה מולך והעובדה שהם רואים את פניהם מאפשר להם להרגיש כיחידה אחת. והם גם יכולים להתבונן בפניהם עצמם.
כן "זה נכון" הנהנתי "היה רגע שאמרתי לדבי לשים לב להבעת פניה כשהיא פונה לאבי. וכיוון שבתוכנה רואים את פני האחר יחד עם פניך אתה. ראיתי שהיא פתאום מועסקת בהבעת פניה ונראה שניסתה לחייך יותר ולהקטין את הזעף בגבותיה".
אמנון, אחד מחברי הקבוצה שצמח בגישתם של הגוטמנים אומר שלדעתו ההזדמנות להראות לשניהם את ביטויי הכעס שלהם ואת הבוז והריחוק שהם מפגינים יאפשר להם להבין יותר את הבעיתיות בזוגיות שלהם
משה, שמעריץ את סו ג'והנסון ושיטתה התאהב באפשרות להראות לבני הזוג את הריקוד בו הם מפעילים אחד את השני. "תראו איך היא באה עם הכעס וגורמת לו לבוא עם הניתוק – זה ממש קלאסי יטען משה.
נורית שמביאה שיטות שנגזרות מה CBT מציעה שדווקא להשתמש ביכולת ההקלטה כדי שיצלמו ריב שלהם. ויתרה מזו היא מציעה לעשות חשיפה: לתרגל את אבי להגיד ברור לדבי מה הוא רוצה. לדעת שזה יצור ריב. ולתרגל אותם ב "כיבוי השרפה"
17 לאוקטובר 2017: פנייה טיפול זוגי לא מתוכנן
אני מקבל צלצול טלפון מאבי. זה נדיר. תמיד דבי אחרית על הקשר איתי. "מה קרה" אני שואל.
"מה קרה" – הוא אומר לי בכעס – "בצעתי את החשיפה הטפשית שלך ותראה מה יצא – היא רוצה לעזוב את הבית". "אתה מוכן" הוא שואל לקחת אחריות על מה שגרמת ולראות אותנו כעת.
לרגע שכחתי שהם לא בארץ ואני חושב על הקליניקה המבולגנת , על הנסיעה שלהם אלי ועל זה שכבר מאוחר. על זה שאני כבר עם טרנינג ונעלי בית.
ואני נזכר שבהנף לחיצת כפתור אני יכול לראות אותם מביתי ואומר "חכו רגע".
ומזמין מייד שיחת התייעצות עם חברי הקבוצה
17 לאוקטובר 2017 פגישת הדרכה קבוצתית לא מתוכננת.
רק שניים מחברי הקבוצה מגיעים לפגישה באמצעות וידאו . הייתר משתתפים בטלפון, ואני מרגיש כמה חסר לי הנוכחות החלקית שלהם. אני משתף את חברי הקבוצה בפגישה שאינה מתוכננת. משה, שגדל באסכולה פסיכואנליטית חושב שטעיתי שאמרתי להם שאני שוקל לראות אותם בהתראה כזו. "תראה את התהליך המקביל הוא אומר " אתה עושה לנו מה שעשו המטופלים לך – מקפיץ אותנו
יתר חברי הקבוצה חושבים שיש מצבים שאפשר לעשות זאת.
17 לאוקטובר 2017: טיפול זוגי בטרנינג
אני יוזם שיחת זום ורואה את שניהם . באופן מפתיע הם לא נראים כל כך כעוסים. אבי מספר את פרטי הארוע ואומר שזה מאוד חשוב לו שהסכמתי לראות אותם באופן זה. דבי מהנהנת ואומרת שכרגע שהם כבר מנסים לדבר היא כבר קצת יותר רגועה. אני מבקש את רשותם להקליט את הפגישה.
ודבי מאבי מחייכים ואומרים אם זה הקלטה אנחנו נשלוט בעצמנו ולא נתפרץ
ואכן כך היה. היתה זו הזדמנות לראות התפתחות של מריבה ומניעתה על ידי "המצלמה השומרת" אבי ודבי מבקשים רשות לעשות כך את הטיפול: בביתם – ברגעי ריב בו הם מרגישים את התפרקות הזוגיות שלהם.
1 לדצמבר 2018 : פגישה משפחתית
הפעם מופיעים על המסך שלי 3 ריבועים. באחד רואים את דבי ואבי בביתם השכור בסיליקון ואלי. בריבוע השני רואים אותי ובריבוע השלישי רואים את בתם המתבגרת שבחרה לסיים בגרויות בישראל יושבת ליד הסבא והנה לנו טיפול משפחתי פאר אקסלנס אך מרחוק.
פגישה זו נולדה אחרי שבכמה פגישות התברר כי המתבגרת שנשארה בארץ אומרת כי "נמאס לה מהחיים" והסבא שנשאר עימה בארץ סיפר להורים וההורים ביקשו להתייעץ עימי הצעתי לעשות פגישה משפחתית עם הבת המתבגרת.
בעבר שמעתי עליה לא מעט, אלא שהפעם הופתעתי מלראות את כמות העגילים באוזן, את כתובות הקעקע
הפגישה מתחילה בשמחה רבה. הסב שמח לראות את הילדים ברילוקיישן ונראה שההורים מתבוננים באהבה בביתם שנשארה בארץ
מסתבר שמאז הרילוקיישן יש הרבה התכתבויות whatsapp אבל מעט מאוד שיחות פנים אל פנים. והחלק הראשון של השיחה עובר בהתרגשות נעימה. גם אני שעד כה לא זכיתי לראות את כל בני המשפחה שמח להזדמנות לראות את האינטראקציה המורכבת.
על המסך יש המולה רבה כולם רוצים לדבר עם כולם ולעיתים קשה להבין מי מדבר עם מי. ואז הבת המתבגרת מזיזה את ראשה כדי להביא את כוסת השתייה שמחכה שם. וההורים נדהמים לראות את תספורת ה Bob Cut שעשתה .
"מה זה" שואלת האם ממקום מושבה בסיליקון ואלי
. מה קרה שואל אבי שכבר נדרך לצליל קולה של האם.
מה אתם לא מכירים זה תספורת bob cut היא אומרת להם בכעס
היא עשתה זאת ולא שאלה אותי. מגמגם הסב.
דבי כעוסה מאוד ואבי מנסה להרגיע.
"תפסיקו לדבר עלי" צועקת המתבגרת ונעלמת מהמסך. ליתר דיוק גם הסב נעלם שכן היא פשוט ניתקה את תקשורת האינטרנט בכעס.
ושוב אני מופתע מסוגי אקטינג-אוט שאפשרים בטיפול מרחוק.
נשארתי שוב עם ההורים, שוחחנו על תגובתם לבת וסיכמנו על דרכי תגובה
2 לפברואר 2018 פגישה זוגית
גם הפעם על המסך מופיעים שלושה ריבועים . דבי שנמצאת בסיליקון ואבי, בעלה שנמצא כבר שבועיים בחוף המזרחי. ואני יושב בקליניקה שלי.
יש משהו מאוד מיוחד בלראות כל אחד מבני הזוג בריבוע אחר. אני יכול להתבונן בהם בנינוחות. פתאום אני מגלה גם את החלקים המתגעגעים שלהם. דבי מבקשת שיעמוד רגע כדי לראות איך הוא לבוש לפגישה. ומייד נעמדת ומראה לו כמה רזתה...
בהתאם לתוכנית אני מראה להם באמצעות share screen חלקים משמעותים מהפגישה הקודמת. אני רואה אותם נכנסים לעמדה מתבוננת ורואה "מבטי אהה".
"פעם ראשונה שאני מבינה איך קלקלתי " היא אומרת. "לא הייתי חייבת להביא את הביקורתיות שלי". ואני רואה את החיוך הנעים המתפשט על פניו כשהוא שומע אותה לוקחת אחריות.
אני מסתכל עליו ושוכח שאני בטיפול מרחוק והוא אינו יודע על מי אני מסתכל. ואני אומר לו: "אבי מה אתה מרגיש" . והוא אומר: "הקלה גדולה שהיא מבינה מה הרגשתי"
אני מנצל את העובדה שחווינו כבר מספר מצבי טיפול, ושואל אותם להרגשתם בשלושת המצבים: כשהם נפגשו עימי באותו חדר, כשנפגשו עימי כשהם בחדר אחד ואני בחדר שני. וכעת שכל אחד במקומו הוא במחשב בשלו.
דבי אומרת שחסרה לה הקרבה הפיזית עימו, אבי מודה שדווקא כך הוא יכול להרגיש יותר פתיחות.
בפגישה אני נותן להם תרגיל תקשורת מסוג של active listening הדומה למה שלמדתי ב אימגו. אני מופתע לראות שדווקא בטיפול מרחוק זה הולך טוב יותר. אני שמח לראות שהם למדו להקשיב
ופתאום הפתעה: אבי קם מכסאו וכאילו מנסה לחבק אותה. ומביע צער רב על זה שהדבר לא מתאפשר בפגישה מרחוק.
ואני... אני מתרגש מאוד ומחליט לשתף שמתחילת הטיפול שהיה אז בחדר אחד, אני רוצה לחבקם. אלא שדווקא כעת המרחק מאפשר לי להודות בכך.
