מי מפחד מלדבר על זיונים?

ד"ר רפאל יונתן לאוס | 27/7/2018 | הרשמו כמנויים

[מוזיקת רקע מומלצת , סופי – מרסדס בנד https://www.youtube.com...=USqIFvqwmXo]

טו באב הנה חלף עבר לו ולפחות כמה מבנות ישראל שיצאו לבושות בבגדי לבן לחולל בכרמים כדי לחפש חתן (לא פחות!) התעוררו בבוקר שאחרי לצד בחור שלא יפגשו יותר בחיים (אלא אם יבחרו לענות להודעת "ערה?" המסורתית). בתלמוד הבבלי במסכת שבת בדף לג עמוד א' כתוב: "אמר רב חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה" . כולם יודעים שסקס הוא חלק חשוב בסיפור הזה של חתונה אבל אוי ואבוי למי שאשכרה יאמר את זה. דוגמה קלאסית לאיסור שמטילה התרבות על דיבור פתוח וחופשי על מין.

הכלל הבסיסי בטיפול הפסיכואנליטי הוא אסוציאציות חופשיות. אפשר ורצוי לאמר כל מה שעובר בראש בלי לצנזר דבר. כן גם dirty talk. החיבור התרבותי בין מיניות וכסף ללכלוך, בושה ואשמה וההכחשה של דחפים ורצונות אופיין כמקור לפתולוגיה. הרשות לפנטז ולדבר בקול, שמאפשרת להוציא את הדחפים האלה מאיזור המוכחש והמודחק לאיזור המודע היא כמעט לב העשייה הטיפולית הקלאסית. במאה ה21 היינו יכולים להאמין שהבשורה הזו כבר אינה רלבנטית. עברנו שחרור מתפיסות מיניות מיושנות ודכאניות ואנו חיים בעידן של מתירנות מינית. הניסיון שלי מראה אחרת. בספר "המלחמה בסקס" (The War on Sex) שסקירה מומלצת שלו הופיעה בעיתון הארץ* מוצגת תזה הפוכה. ציטוט הפתיחה שאיתו אני מסכים לחלוטין מנוסח כך "העולם מנהל מלחמה נגד סקס. זו מלחמה שקטה, לעתים תחת מסווה. הרוב לא מבחינים בה, מלבד אלה שנפגעו ממנה, באופן ישיר או עקיף. ועם זאת זו מלחמה פופולרית. אנשים רבים תומכים בה באופן נלהב. נדיר שהיא מעוררת תרעומת, התנגדות או מאבק. קשה להפליא להתמודד נגדה. המלחמה נגד הסקס מתבססת על קונסנזוס ששורר במיינסטרים — אם לא במובהק בעדה, לפחות בעד העקרונות הכלליים שבשמם מלחמה זו מנוהלת". הוא מציין בין השאר מלחמת תרבות בסקס מחוץ לנישואים, בין גילאים שונים או במקום העבודה כדוגמאות לצמצום החופש המיני.

רוח אדם - תכנית הכשרה פסיכואנליטית־בודהיסטית
מציעה אנליזות בתעריף מיוחד

המלחמה הזו לא פסחה על המרחב הטיפולי. קוהון כתב על "דה סקסואליזציה לתיאוריה" וגם כאן לא נותר לי אלא להסכים בעצב. הנטייה הרווחת היא לשלול הסבר מיני, דחפי, יצרי ולהעדיף דיבור על הילדי והתינוקי הקדם אדיפלי. נעימי כזה, מחולל בכרמים בשמלה לבנה – סקס?! אין מה לעשות איתך איך אתה לא רואה שהוא רק רוצה לרקוד? רועי סמנה** מתייחס לדילמה שבניסוח מצידו של המטפל "חבל דק שבו שימוש במשלב הלשוני הלא נכון עלול להפיל אותנו אל אדמת טרשים של יובש, מצד אחד, או אל ביצה טובענית ודביקה של פתיינות וחודרנות, מצד שני." בעיניי הדילמה הזו נכונה לכל בחירת ניסוח מצד המטפל, במה שנוגע למין ובמה שנוגע לכל דבר אחר. ניסוח תמיד עשוי להיות מרוחק מדיי או קרוב מדיי. נובע מעולמו של המטפל או קרוב לחוויה של המטופל. מעניין יותר להפנות את תשומת הלב לניסוח או נכון יותר לחופש הניסוח של המטופל. גרינסון מתאר פגישה ראשונה עם שחקנית צעירה שפנתה לטיפול ופתחה בתיאור מפורט של חלום שבו הוא מבצע בה cunnilingus. בקריאה ראשונה התיאור הזה לא נשמע לי מיני בכלל כי לא הכרתי את המילה. פניתי לגוגל לעזרה כדי להבין בקריאה שנייה במה מדובר. סביר להניח שהבחירה במילה טכנית, כמעט רפואית היא בעצם סוג של הגנה. מצד אחד דיבור פתוח ומשוחרר על פנטזיה מינית ישר על תחילת הפגישה הראשונה ומהצד השני ריסון וריחוק. מקוויליאמס ממליצה למטפלים לבקש מהמטופלים לדבר על מין באופן הכי רגיל וישיר שהם יכולים. כדוגמה היא מביאה קטע מטיפול שבו המטופלת השתמשה במילים was engaged in fellatio (איכשהו כל הדוגמאות באותו כיוון, טיפול בדיבור הוא עניין אוראלי אחרי הכל) והיא הציעה לה לספר פשוט מה קרה שם.

מורה אהוב שלי בתואר השני אמר פעם (אני זוכר רק בערך) שרק בחדר הטיפול יכול להתקיים דיאלוג מהסוג הבא. "אני חולם עלייך כל השבוע. חיכיתי לרגע שאשב כאן מולך ואוכל להפשיט אותך במבט, לקרוע את החולצה מעלייך" "מעניין שאתה בוחר להעלות את זה רק בסוף הפגישה. אנחנו צריכים לסיים נמשיך בשבוע הבא". וכן לפעמים סקס במילים הוא הרבה יותר חושני מזיון ממש. אוגדן בספר הפרוזה שלו "הפרטים שהושמטו" כותב על סקס ללא סקס כך "יחסי מין מסוג זה, ימיהם כימי המין האנושי, והם חושניים ומרגשים לא פחות מכל מה שיכול להתרחש בין שני אנשים במיטה" וכן הגבולות הטיפוליים הנוקשים מאפשרים את החופש לדבר ולפנטז ללא מגבלה. גם ללא זו של פוליטיקלי קורקט. סטודנט צעיר יכול להרשות לעצמו לבטא את התשוקה הלא מקובלת חברתית למרצה מבוגרת ממנו בשלושה עשורים, ואישה חזקה ועצמאית עם מודעות פמינסטית והכרות עם תיאוריות קוויריות במגדר יכולה להרשות לעצמה לאמר בקול שלפעמים היא פשוט רוצה שישפילו אותה וישלטו בה. כמו בכלבה כי הבעיה שלה עם בן הזוג שלה שהוא עדין כזה ומתחשב. במקום לעשות כל הזמן הוא מדבר..זה נעים לך? זה כואב לך? די עם זה. אם יכאב לי אגיד. או שלא.

ולא. זה חשוב - להכיר בדחפים או בפנטזיות זה לא אומר בהכרח לממש. אבל זה כן חופשי וזה כן מאפשר להרגיש אמיתיים ואמיצים וחיים.

*https://www.haaretz.co....um-1.4340342

** https://www.hebpsy.net/....asp?id=2122

Ralph, G. (1967). The Technique and Practice of Psychoanalysis.

Kohon, G. (1987). Fetishism Revisited. Int. J. Psycho-Anal.,

68:213-228

McWilliams, N. (2004). Psychoanalytic psychotherapy: A practitioner's guide. Guilford Press