כניסתה של אשה צעירה לתוך הסדר הסמבולי. פרק ג: ללא ממצא פתולוגי
מריאנה גייטיני | 1/12/2015 | הרשמו כמנויים
כבר כמה זמן שהיא לא יוצאת מהבית. קשה להעריך את הזמנים. כשלא יוצאים מהבית סימנים שמצהירים על תנועתו של הזמן הולכים ומתמעטים. גם חשיבותו של הזמן הולכת ומתמעטת, אם כי כמובן יש פה תעתוע, כי הזמן איננו מושפע מאי יציאתה של האישה הצעירה מן הבית, הוא ימשיך בשלו בין אם סימניו יוכרו ובין אם לאו. הוא indifferent לאישה הצעירה. הוא לא הראשון כמובן, אפשר אולי לחשוב שאם היה different כלשהו הייתה האישה הצעירה יוצאת מן הבית. מילא, זה לא הזמן והמקום להלין על אי צדק ועוול שנעשה לאישה הצעירה. אלא שהעלילה צריכה להתקדם וכבר כמה זמן שהאישה הצעירה נטולת עלילה. באחד עשר בפברואר היא נראתה לאחרונה עת יצאה בצעדים כושלים מחדרו של רופא המשפחה שלה מצוידת במה שאוהבים לכנות "הפניות", אגב בחירה לשונית אומללה מעט אם חושבים על זה. אבל כמובן לא חושבים על כל דבר. לא על הכל צריך לחשוב. בכל מקרה יצאה עם מניפת ההפניות שלה לבירור מעמיק. אלא שהבירורים העלו חרס, לא נמצאה הפנינה תחתם. ואי אפשר לומר שלא צללה במים עמוקים. צללה גם צללה. שפת האם לא אותרה. חזרו זו אחר זו הבדיקות, כולל אלו מן התאים השונים שהוצאו מגופה לצורך כך. בכולם כאחד נצנץ לו המשפט המוסכם "ללא ממצא פתולוגי". אבל היא לא עשויה מהחומרים שנוטים לוותר שהרי "לא ייתכן לא ייתכן". קולה הפך צורמני, "לא מגייס" כמו שנהוג לומר ובסופו של דבר רופא המשפחה שהיה במהותו איש דווקא מאד מגויס, במובן הטוב של המילה, גם הוא אמר לה "גיברת תשמעי את הרי מדברת איתי נכון? נכון. ואני הרי מבין את מה שאת אומרת נכון? נכון. והרי שלחתי אותך ללא מעט בדיקות כולל פולשניות הדמייתיות ואפילו כאלו שבדקו מוליכות בין חלקים שונים בתוכך, מסתבר שמה שצריך לעבור עובר ומה שצריך להתחלק מתחלק בקצב משביע רצון לא יותר ולא פחות והגיעו אליך כל הבדיקות נכון? נכון. וכולן ללא ממצא פתולוגי נכון? נכון. נו אז גיברת אם את מבינה את מה שאני אומר זה אומר שאת מבינה שפה נכון גיברת. נכון. אז נו גיברת זהו, סיימנו. לא הכל יש גיברת, לכי לשלום גיברת. וכל טוב". במהותה הייתה האישה צייתנית, ונטייתה הטבעית הייתה לקבל את הדין, אבריה תקינים והעדר שפת אם לא נמנה על המחלות מסכנות החיים, משהו בעל אופי כרוני, כזה שאפשר לחיות אתו שנים ארוכות. תיקח את זה אתה לקבר וזהו זה. אלא שמאז צהרי השלישי בפברואר לא יצאה עוד מביתה. והעלילה איך שאומרים, לא התקדמה.
