"השירה היא אור השקיעה" – על השירה כמזור, כנחמה, כתפילה, כמעקה גואל

ד"ר ליאור גרנות | 30/3/2015 | הרשמו כמנויים

"הוּא הוֹלֵךְ בְּשֶֹקֶט

אוֹמְרִים, הוּא בְּוַדַּאי מְחַבֵּר שִׁיר,

הֵם לא אוֹמְרִים

אוּלַי דָּמָיו שֹוֹתְתִים בִּפְניִם."

ארז ביטון

*

ארז ביטון – שזכה השבוע זכיה משמחת מאד בפרס ישראל – היטיב לתאר בשורות האלו את השירה

כדם הנפש, את מלאכת חיבור השיר כנגיעה באותם חלקי נפש מדממים והתכתם ליופי, לצליל, לקפסולה שטמונים בה כאב ויופי בה בעת.

אני קוראת אצל זלדה:

"השירה היא אור השקיעה

השירה היא זעקה 'הצילו'

היא הידד

היא

אני רוצֶה למות

היא

הֱיו טובים אלי

היא

אתם אינכם יודעים מי אני

היא

אינני צריך איש

היא פרפר הזהב

היא

הקבצן

היא ילדותי

היא החדר האדום של סבתא

והמרפסת הדוממת שפונה לים עִם

העומדים לבקש מחילה ותחנונים

היא מלים מתוקות כענבים רכות כפרי תאנים מנופות כגרגרי רימון

השירה היא טוב לב ושמחה

היא צללי הרים ומראה נהרות

רגלה האחת של השירה במערבולת הגורל והשניה בדממה שֶֹמֵּעֵבֶר".

אני חושבת על יכולתה של השירה להכיל בתוכה בו זמנית את ההתחלה והסוף גם יחד: היא אור – כמו נגיד אור יום של ראשית הבוקר – אבל מכילה גם את הסוף: אור שקיעה; היא תחנונים וזעקה לעזרה ("הצילו" ו"היו טובים אלי") ויחד עם זה היא גם קריאת עידוד ("הידד!"); היא מסתירה ("אינכם יודעים מי אני") אבל גם נוגעת בחשוף ביותר ("ילדותי"); היא קלה ובלתי מתחייבת ("פרפר הזהב") אך גם נטועה במעמקים – במערבולת הגורל.

אני חושבת על הרגעים שבהם אני פונה אל השירה. זה קורה מדי יום בעצם. לפעמים השירה היא ממתק בשבילי – "במה להמתיק ימים אם לא בשירים" (כתב זך); לפעמים היא חמצן ו"מעקה גואל" ("שירה - / אבל מה זאת בעצם שירה./ לא אחת ניתנה לכך/ תשובה רעועה./ ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה/ כבמעקה גואל" – ויסלבה שימבורסקה), לפעמים היא כמו סדר יום, כמו שגרה, כמו מעטפת ששומרת את הקצב הידוע והבטוח של הדברים, כמו פעימת הלב.

קלפי רילקס
קלפים לרכישת מיומנויות ויסות, הרגעה וחיבור למשאבים. לאנשי מקצוע, להורים וילדים, ולשימוש עצמי.

אני נפעמת מהקסם של השירה כביבליותרפיסטית. לפעמים אני מהרהרת במטופל או מטופלת ועולה לי בראש שורה משיר שפתאום מהדהדת בראשי כשאני חושבת עליו/עליה. אני פונה אל השיר וקוראת, ואז – כמו בקסם – מתרחש לפעמים דבר פלאי: השיר מספר לי משהו שלא הבנתי עד אז על המטופל/ת או על עצמי או על היחסים הטיפוליים. ולעתים אינני מביאה את השיר לטיפול (לפעמים זה לא מתאים: מוקדם מדי או חושף מדי) אבל הוא נמצא אצלי בנפש, כמו הדרכה פנימית, מוליך אותי ביד בטוחה.

אני נפעמת מהקסם הזה של שירה בטיפול גם כאשר שורות משיר הופכות למעין פסקול המלווה את הטיפול, הופכות לשפת מעמקים בחדר הטיפול, שפה שנושאת בתוכה את ריבוא הרבדים של השיר – אלו של נפשו/ה של המטופל/ת, אלו של נפשי שלי, אלו של המפגש ביניהן ואלו שנושא בחובו השיר.

אני פונה לשירה כאשר אני מחפשת תקווה ותפילה, נחמה וכוח. יכולה לקרוא לעצמי את אותו השיר שוב ושוב, לשוב אליו כמו לבית, מוכר ומנחם ואהוב שהמתין בסבלנות לאסוף אותי אליו מעמל הנפש.

אני חושבת על השירים בלילה: "לפעמים הלילה הוא שירים רבים" (תרצה אתר) ו"שיר מגרש את החושך בלילה" (חוה אלברשטיין). וחושבת על שירים כפתח אל האור, כדרך: "שלחו את שיריכם כאילה ועופר" (אלתרמן).

ודווקא עם האור בא לעתים השיר הכואב, העצוב:

"מזג האויר מתחמם עכשיו,

אני עצובה איכשהו.

השיר בא רק כשאפסו כל כוחות האדם

ואין כח אפילו לכתוב אותו.

היה יום עַז.

(...)

כה ישנות מחשבות היום,

ישנות נושנות,

כמו עוטות

משי כסוף וסגול ואפור,

והאור כה מכאיב, כה מכאיב".

(אוה קילפי).

גם כאשר אין כוח אפילו לכתוב אותו – דווקא כאשר אין כוח אפילו לכתוב אותו – הוא בא, השיר; הוא בא ממעמקי הלב, כאשר החוץ שמח ומואר וצוחק, אבל הלב אינו מסתנכרן עם השמחה שבחוץ, צעדיו איטיים, חורפיים, עצובים. האור שבחוץ איננו משמח, הוא חם ומסנוור את הפנים החשוך, חושף אותו, מכאיב.

ואז בא השיר, מתוך החושך. דווקא משם. מתוך החורף שבלב, מתוך אי השקט.

זלדה – במכתב לחברתה עזה צבי – מתארת מן אי שקט כזה שנתן אותותיו בקשייה להירדם, ואת השירה שנולדה מתוכו, את הקסם, את הזהב - - -

אני רוצה לסיים את ההרהורים הפרומים הללו בציטוט מתוך המכתב ההוא:

"לא יכולתי להירדם... פתאום שמעתי שיר של ציפור בודדת ואחר כך מקהלה שלמה של צפרים. אינך יכולה לשער מה נפלא היה הקונצרט בדממת הלילה, בטרם הזריחה, ציפור אחת שרה מין פסוק ציפורי שיש לו שלוש מלים וכל הציפורים השיבו. היא שרה שוב והם השיבו [...]. והלילה הנורא הפך לליל קסמים. משהו שאדם זוכה בו לעתים רחוקות ביותר. וחשבתי שלא הייתי מחליפה שירה זו בארמנות זהב."

בדממת הלילה, בטרם זריחה, שתהא לנו שירת-אור, ציפור מזמרת פסוק ציפורי וציפורים חברות שעונות בשירה.

*

מזמינה לכתוב שיר ואביב בסדנאות כתיבה חדשות:

סדנת כתיבה לבני נוער – 6 ימים של כתיבה וחרות בפסח, ממש עכשיו: http://tinyurl.com/k6k5yt5

סדנת כתיבה חדשה לנשים – מה-12/4: http://tinyurl.com/k4t6njh

ואם מתחשקת לכם קריאה על כבלים ועל חרות ודרך שיר אהוב של דליה רביקוביץ: http://bibliotherapy.co.il/freedom/