הסיפור על יוג'ין בלויילר ומהדורת החדשות
אורי ניצן | 9/12/2010 | הרשמו כמנויים
אחת הדרכים המקובלות ללמידה אודות מה שמתרחש במציאות היא צפייה בחדשות. הפורמאליות והתקניות הפוליטית הן חלק ממה שמעניק למהדורה את כובד משקלה, חלק ממה שמייצר את העטיפה הנוצצת הנחוצה לאירוע התקשורתי היומיומי הזה כדי להפוך אותו לפופולארי ורווחי. ההקפדה על הלבוש, השילוב של קריין וקריינית, הפנים הנקיות, הטון הנעים, הכול במטרה ליצור הרמוניה כמשקל נגד לכאוס שהמהדורה עומדת לתאר. התופעות שאתייחס אליהן בהמשך הן בסך-הכל חלק מהניסיון המתמשך של חברות החדשות לנקז אלינו את המתרחש בעולם, לעכל עבורנו את רכיבי המציאות, וליצור מרחק מספק בננו לבין האירועים כדי שלא נברח לפני הפירסומות או נוצף בחרדה.
יוג'ין בלויילר הוא פסיכיאטר שוויצרי שבתחילת המאה ה-20 טבע את המונח סכיזופרניה, ובכך הדגיש את הפיצול הקיים בחולים אלה בין האפקט לחשיבה, ובין המציאות לפנטזיה. בלויילר גם תיאר ארבעה מאפיינים מהותיים של התסמונת המוכרים כארבעת ה A'S: דו-ערכיות (AMBIVALENCE), מבע רגשי מופחת (AFFECT), הפרעה בתקשורת עם הסביבה (AUTISM), ורפיון אסוציאטיבי (ASSOCIATIONS). באותה נשימה, ובאופן מפתיע, נראה שבלויילר השכיל לתאר גם כמה מהמאפיינים המהותיים של מהדורת החדשות המודרנית.
בעניין האפקט לא צריך להכביר במלים – המבע הרגשי, המימיקה, של קרייני החדשות הוא לרוב מצומצם עד מאוד, ולעתים קרובות גם אינו תואם את אופי האירוע שאליו מתייחסים. תמיד התקשיתי להבין איך הקריין מצליח לשמור על ארשת פנים קפואה, פחות או יותר, בזמן שהוא מספר על אסונות איומים מחד ועל אירועים משמחים מאידך – כאילו שמבחינתו לכל האירועים במציאות תהודה רגשית אחידה. עבור הקריין, כמו הפקיד אצל קארל מרכס, העולם הוא אובייקט של פעילותו. לא בכדי, מה שאמור להעניק לידיעה חשיבות הוא לא בהכרח המשמעות או התהודה הרגשית שלה במציאות, אלא דווקא מיקומה היחסי במהדורה. כילד חשבתי שמדביקים לקריינים מסיכה על הפנים, ואבא שלי לא הכחיש את האפשרות. בכל אופן, צפייה בקרייני חדשות היא דרך בעייתית ללמד ילדים ואת עצמנו לחבר בין אירועים במציאות לרגשות או לסנכרן בין מציאות משתנה להתגוונות המתבקשת של הרגש.
הרפיון האסוציאטיבי המאפיין את מהדורת החדשות מתבטא בחוסר ההיגיון שמאחורי הסדר בו הידיעות מובאות בפנינו, כך שהקשר בין ידיעה X לזו שאחריה הוא לרוב מקרי לחלוטין מבחינת המהלך הרגשי ומכוון היטב מבחינת הרייטינג. המונח "ובמעבר חד" ממחיש זאת היטב, בין אם מדובר במעבר מאירוע טרור מצמרר לאפיית הסופגנייה הגדולה ביותר בהיסטוריה, או במעבר מחישוף שטחים ברצועת עזה למחשוף של קרלה ברוני. אקורד הסיום מבחינה זו הוא תחזית מזג האוויר, שלעולם אינה קשורה לידיעה שקדמה לה, להוציא מקרים נדירים שבהם מזג האוויר משפיע באופן דרסטי על סדר היום הציבורי (שיטפונות, שריפות, וכו'). מעניין שדווקא מגישי התחזית, שקיומם נדמה כתלוש מהמהדורה וכנספח ביזארי שלה, הם אלה שמרבים לחייך, לנוע במרחב, ולהביע רגש, כאילו שהדיווח על מזג האוויר, המתייחס לתופעות טבע, טומן בחובו משמעות רגשית עמוקה או אמירה כלשהיא על מצבו של האדם. ייתכן שהחביבות והילדותיות המתפנקת של מגישי התחזית נועדה להרגיע את אלה מבננו שלרוע מזלם חשים שהאירועים שתוארו במהדורה קשורים איך-שהוא לחיים שלהם ועקב כך גם פיתחו רגשות לא נעימים במהלך הצפייה במהדורה.
האוטיזים הוא המאפיין השלישי. הקריינים צפונים באולפנים דמויי אינקובטור, מנותקים מהעולם, מוקפים במאים וצלמים, ומהמקום המנותק והסטרילי ביותר מדווחים לצופה על המתרחש במציאות. כבר במבט ראשון התחושה היא שקשר העין של הקריין עם הצופה הוא רציף, רציף מדי, רציף באופן שזר לתקשורת נורמטיבית בין אנשים. המבט של הקריין מכוון אלי, הצופה, אך עובר דרכי כמו קרן רנטגן ונשבר על הקיר מאחוריי בחבטה עזה של ניכור. הקריינים ממעטים לתקשר אחד עם השני במהלך המהדורה, וגם בסיומה הם לרוב נשארים לשבת בכסא או לעמוד תוך בהייה במצלמה או קיפול של דפים.
ומה לגבי האמביוולנציה? ובכן, לכל אדם יש דעות, רגשות, ותחושות פיזיות שמלוות אותו לאורך כל שעה משעות חייו. הניטרליות היא תכונה הכרחית לכל קריין חדשות, שכן נאסר עליו לתת ביטוי לתחושות הפיזיות, לרגשות, או לדעות האישיות המתלוות ו\או מתייחסות לידיעה החדשותית עליה הוא מדווח. דוגמה חריפה לכך תהיה גרד באוזן במהלך שידור ידיעה על הירידה במפלס הכינרת. הקריין רוצה לגרד באוזן, הוא חש דחף אדיר לכך, אבל הנהלים אוסרים זאת, כך שרק לעתים רחוקות הוא יעז לשלוח יד ויגרד. דוגמא נוספת היא שידור של ידיעה על אירוע במציאות המעורר סלידה מוסרית בנפשו של הקריין – מחד הביקורתיות והתוקפנות המתעוררים בתוכו, מאידך האיסור על מתן ביטוי לכך, ובפועל אמביוולנציה.
קרייני החדשות ניצבים בפני אתגר מורכב, בלתי-אנושי כמעט, של עיכול רכיבי המציאות עבור הצופה וניטרול של הרעלים. אך גם אנו, הצופים במהדורה, מאותגרים על-ידי הצורך לשמור מכל משמר על פתיחות וגמישות רגשית, עצמאות מחשבתית, ועל חיבור רחב ואמיתי למציאות רבת פנים – למרות ובגלל מהדורת החדשות שזה עתה סיימנו לראות.
