מעשה בזמר מפורסתם
שמואל ברנשטיין | 29/11/2013 | הרשמו כמנויים
הרשימה הזו נכתבה לפני הידיעה המצערת על מותו של אריק איינשטיין – זמר ואיש יקר. לרגע נדמה ש-א'א' החזיר נשמתו מעגמת נפש על הסערה המתחוללת סביב אייל גולן, לאחר שהביע את מחאתו על שהיה מי שהעז להשוות ביניהם בנוגע לפריצת הגבולות...
כל כך הרבה עיסוק סביב הזמר, אביו, אמרגניו, חבריו, נערותיו ואורח חייו ורבים מאתנו שואלים למה זה צריך לעניין כל כך? ובכל זאת המדיה אינה פוסחת על שום הזדמנות לעדכן ולדון בפרשה. כאשר קמה כזו סערה סביב ארוע חברתי, אפשר להניח שתמה ארכיטיפלית כלשהי מסתתרת מאחורי הדרמה ופועלת בעצמה רבה על אנשים.
זמר מצליח, הוא דמות חברתית אטרקטיבית מאד. הוא מפגין מעין פאליות שיש בה במידה זו או אחרת גם מימד רוחני – זה קולו הרם והמענג שחודר לכל אוזן קשובה ומרטיט את לב המאזינים, לפעמים גם את גופם. פרדריקו פליני הדגים זאת להפליא בסרטו "הספינה שטה" ביחס לזמר הטנור. זמר מפורסם אמנם יכול לייצג גם דמות של אב אחראי ומהוגן, אך בשירתם של זמרים רבים, במיוחד אלו השרים לקהל של צעירים, אם זה רוק, או זמר מזרחי, יש מרכיב אנטגוניסטי מובנה, והם מפגינים דמות פרועה יותר, ראוותנית, נהנתנית ואופוזיציונית, לא בדיוק דמות אב סולידית. ככאלו, הם יכולים לייצג דמות של טריקסטר עבור צעירים רבים: דמות של זכריות שטרם הגיעה לידי הבשלה התפתחותית מלאה, המפגישה אותם עם עולם ייצרי, סוער, מושך ומקסים יותר מאשר שגרת משפחתם ובית-ספרם. המפגש עם הטריקסטר הוא תמיד מסוכן – הוא סוחף ומוביל לפריצת מסגרות קיימות ובכך נושא פוטנציאל של מחולל משבר ומשם לצמיחה או להרס.
זמר טריקסטר כזה הוא מושא להשלכות רבות, כמובן גם מצידן של צעירות הרואות בו גבר שקרבתו עשויה לשחררן מעולם שגרתי ומשמים. בגיל הנעורים, מפגש עם הטריקסטר עשוי להיות רב משמעות, גם אם כרוך בחוויות בלתי נעימות.
נערות צעירות המנסות לשלב בנפשן את הופעתו של המרכיב הגברי בחייהן הפנימיים והמציאותיים, מתמודדות לעיתים עם דימוי בוסרי ועויין של הגברי, נושא מוכר היטב מחלומותיהן של מתבגרות העוסקים בקולקטיב גברי מאיים המאופיין בתכונות המשלבות מיניות, תוקפנות עד אלימות, וזרות, כשהאיום האולטימטיבי הוא אונס. הדרך להתמודד עם מצב זה במציאות, כרוכה לפעמים בהתנהגות הרפתקנית, לא שקולה במיוחד – כלומר לא חביבה על הורים, מורים ואזרחים מהוגנים, שנועדה לאפשר התגברות והשתלטות על האיום בדרך לשילוב טוב יותר של מיניותן ויחסים עם המין השני בכלל. החוויה הקיצונית, החריפה, יכולה להפגיש את הנערה עם חלקים שהסביבה המידית שלה נוטה לתבוע את ריסונם ודיכויים. גם לכאב שעלול לבוא בעקבות התנסות כזו יש כוח מבגר. ברור שעלמות מרקע שונה, עם סגנון וטעמים שונים, יעדיפו 'להחנך לבגרות' עם דמויות טריקסטר שונות: זה יכול להיות אייל גולן הזמר המזרחי הנהנתן, או דמות אמן-אינטלקטואל כמו דן בן אמוץ או דוד אבידן בזמנו, או אייקונים אחרים, אבל בכל המקרים הללו מדובר בחוויה דומה ברמה הארכיטיפלית שלה.
מובן שלא כל עלמה חייבת בחניכה כזו דווקא – היא יכולה לבחור בדרך מתונה יותר וסמויה יותר מעין הסביבה. לעיתים, אלה דווקא נערות מרקע חלש, שמשפחתן איננה חיק יציב עבורן והן בחזקת ה'יפה' המוקרבת ל'חיה' בשל חטאי אבותיה.
המימד הארכיטיפלי בתופעה אינו מסתכם במשמעותה ההתבגרותית עבור הנערה. הטריקסטר מוביל את החברה כולה אל נקודות הקיצון שלה. במקרה הפרטי של הזמר דנן, הרי לזכותו נזקף שדרוג המוסיקה המזרחית אל 'הזרם המרכזי' של המוסיקה הישראלית. אך עם החשדות הנחשפים, ברור שעולה וצפה כאן תופעה שהחברה המהוגנת איננה יכולה לבלוע בשלווה ומפרי חוק האב, הרי חייבים להענש בחברה מתוקנת. העונש איננו רק על התנהגות פלילית, או אי-מוסרית שנחשפת, אלא על כל מה שחורג מן הקנון המהוגן של התרבות. על פריצות קלות של קנון זה, עוברת החברה בשתיקה פעמים רבות ואף באהדה מסוימת, ברם, כאשר מתחוללת פריצה גדולה מידי, או הצטברות מופרזת של התנהגויות בלתי-ראויות, או אז מגיע ההמון לכיכר ודורש את ראשו של החורג. כך מותקף הזמר על יוהרתו והפגנת עשרו, על המוסיקה הנחותה שלו המורידה את רמת המוסיקה הישראלית ודוחקת את רגליו של הזמר העברי של פעם, על הדקדנטיות בהתנהגותו המינית ובצריכת סמים, על הסתרת רווחים מרשויות המסים, על ניצול קטינות והדחתן לסמים ועוד כהנה וכהנה כמיטב הפחדים וההשלכות שדמות הזמר מעוררת במגזרים שונים (אין זה לומר שרק בפחדים והשלכות מדובר!). מי שהיה חביבן של נשים עד אתמול הופך בן-לילה להיות לאויבן. גם משפחותיהן של הנערות המנוצלות נחשפות בבושתן וזוכות לקיטונות של האשמה.
להזכירנו, גם דן בן אמוץ, שבליטושו הדיאבולי קסם גם לקהלים הרואים עצמם תרבותיים ומעודנים, נענש עם צאת הביוגרפיה שלו, הושמץ וזכרו כמעט נמחה. דוד אבידן, שהמשיך לבדוק את גבולותיו ואת גבולות התרבות עד ליום מותו, הביא על עצמו את שיא הסיאוב וההשפלה.
הסערה שנוצרה, גם אם תחלוף מבלי שהזמר ימצא אשם ויענש באופן ממשי, עושה את תפקיד המרוק שלה בחברה: היא מזכירה לכולם שחוק האב הוא תקף, שמי שמתריס יתר על המידה ופורץ אותו, עלול לשלם ביוקר, שנערות צריכות להזהר מגיבורים זוהרים, שהורים צריכים להשגיח על בנותיהם, שגם מצליחנים צריכים לשלם מיסים, שהוללות וראוותנות מובילות לפריצות, שמאיגרא רמה קל ליפול לבירא עמיקתא...
והזמר המפורסם הרי מהווה סימבול כה מושלם: הוא כהה ונאה, כולו אומר זקיפות פאלית, התנהלותו ליבידינלית בוטה (מן הסתמי יותר מאשר מן האני), שירתו איננה חלק מן התרבות השמרנית-מערבית, אך מצליחה לחדור להיכליה, ואפילו מבית טוב הוא לא בא (ראו את האב)... והמסר כמו כלול בעיסוקו: ז-מר: זה שהתנפח יתר על המידה, סופו מר.
