הגנטיקה של הרוע
אסתר פלד | 27/10/2013 | הרשמו כמנויים
מוצאי שבת, זיפזופ מקרי, תשוש, בהוט, עצירה חצי מנומנמת על ערוץ 8. באמצע התכנית, אבל ההחלטה נפלה: את זה יש לראות.
אמריקה: נמצא הגן – הללויה לבורא הגנים! – של הרוע. שמו "גן הלוחם", והימצאותו מנבאה פסיכופתיה. זהו גן הגורם להתפרצויות אלימות ולחוסר אכפתיות כלפי הזולת. הצירוף של שניהם הוא, כמובן, פסיכופתיה. יש גן!!! זאת ועוד: הגן הזה מנבא אלימות, כאשר תנאים סביבתיים בילדות "מעודדים" התנהגות אלימה. כלומר, מצב של חסכים בילדות, כשנמצא בקומבינציה עם הימצאותו הממשית של הגן בד.נ.א. של הסובל מחסכים אלה, מנבא בוודאות גבוהה התנהגות פסיכופטית. יפה. כל הכבוד לאמריקאים שמפענחים את סודות הבריאה, גן אחר גן אחר גן בהתמדה. וכמו אמריקאים, עושים עבודה שיטתית, עד הסוף, עד לבית המשפט.
מעשה בגבר, נשא של "גן הלוחם" אשר סבל בילדותו מהתעללות. בבגרותו תקף גבר זה את החבר של אשתו [אפילו לא ראיתי אם זו אישתו או אישתו לשעבר ואם הוא תפס אותם על חם או על קר] ואף הרגו. אל בית המשפט הגיע עד מומחה, פסיכיאטר, שהעיד על הימצאו של הגן וכן על הימצאותה של ילדות עשוקה. הקומבינציה, אמר העד המומחה, היא כמעט הכרחית: התקיפה היא אפוא תוצאה של הקומבינציה הזאת ולא של איזה רצון חופשי או איזה היבט אחר של יכולת הבחירה האנושית. הוא תקף, כי הגן והילדות העשוקה גם יחד בעצם הכריחו אותו לתקוף.
חבר המושבעים התרשם עמוקות ובזו הלשון הגיב: "גן זה גן", אמרו המושבעים החסודים וזיכו את האיש מאשמת רצח, והאיש הואשם בהריגה בלבד. למה? כי כאמור, "גן זה גן".
השאלה שחתמה את הסרט הזה – כי כן, צפיתי בו עד לסופו – היתה "האם אנחנו בכלל בוחרים" – שאלה שכל העיסוק בגנים+פסיכולוגיית החסך בהחלט הופך אותה לעניין שאי אפשר להימנע מלענות בו. ה "גן זה גן" הזה, וההגדרה המדוייקת של התנאים שמגרים את פעילותו, כלומר הופכים אותו לאקטיבי, אינם מניחים מקום למחשבה על בחירה, על התנהגות מוסרית כנובעת מן הרצון החופשי. ובמילים אחרות, תרבות שמחזיקה בקומבינציה הערכית של מדיקליזציה+מטריאליזם (שהיא ההפשטה של חסך בילדות+גן לוחם), יורה ברגל של עצמה ומבטלת כל אפשרות לחשוב על מוסר כמושג בר תוקף. מתוך הלך רוח כזה אי אפשר לחשוב על ענישה על התנהגות לא מוסרית, אפשר לחשוב רק על אישפוז פסיכיאטרי, משום שכל הפושעים, כך ללא ספק נגלה בעתיד, נושאים כולם את ה "גן זה גן" הזה, שאין עוד בלעדיו. לכך ייקרא מדיקליזציה של המוסר, ומטריאליזציה של הנפש. הלאה הרומנטיקה הפתטית של הרצון החופשי! יחי ה "גן זה גן זה גן"! מה יעשו השופטים בעוד, נניח, שלושים שנה, כשיקבלו, על כל מעשה פשיעה, דו"ח פסיכו-גנטי שיעיד על היות הנאשם, שרצח, או אנס, נשא של הגן הקטלני ושל ילדות אומללה? השופטים יתפטרו, ובמקומם ימונו פסיכאטרים. בתי הסוהר יעלמו, ובמקומם יצוצו מוסדות אישפוז. חזון מופרך, כך זה נשמע, אבל הסרט הזה מאמש, זיפזופ כמעט לא רצוני, מנבא כמדומני בדיוק את זה. ומילא זה, כי בשעה שאני כותבת זאת אני עצמי לא מבינה מה רע בכך שהפיתרון החברתי של כליאה יהפוך לפתרון של מוסדות לאישפוז פושעים. לא כאן הבעיה; מה שמטריד באמת הוא, שהימצאותו של "גן" מבטלת את הבחירה החופשית, את היכולת האנושית להכריע בין טוב לרע. הרוע הוא אם כך גנטי, ושום איש אינו אשם עוד. עוד צעד אחד, וחשיבה מדיקו-מטריאליסטית מסוג זה מובילה אותנו לכאוס במונחים הבסיסיים ביותר של האנושות: חווה אכלה מן התפוח כי נשאה שלא באשמתה את "גן אוכלי התפוחים", קין רצח את הבל בגלל הנוסחה "גן הלוחם"+ ילדות עשוקה (אביו העדיף את אחיו על פניו), ולוט התעסק עם בנותיו בגלל "גן האביוזרים". החשיבה המטריאליסטית מן הסוג הזה מובילה אד-אבסורדום: מי שנוהג באופן "רע" באנשים אחרים הוא "רע שלא באשמתו". בניסוח אחר - חשיבה מטריאליסטית (גנים) ובמידה לא מועטת חשיבה פסיכולוגית (חסכים בילדות) - לא כל שכן הקומבינציה של שתיהן - עומדות בסתירה למושג חופש הבחירה, וחמור מזה, בסתירה למושג האחריות.
