בחדר הטיפולים ממחזרים את הסבל? המשך הדיבייט בין אווה אילוז לפסיכואנליטיקאים
שפיות זמנית | 4/10/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
ספרה של הסוציולוגית פרופ' אווה אילוז "גאולת הנפש המודרנית" שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנה שעברה, עורר בזמנו הדים רבים בקרב הקהילה המטפלת בישראל. על אף ההתנגדות הלא מבוטלת שייצר, הצליח ספרה של אילוז ומאמרי תגובה שנכתבו בעקבותיו לגרות אנשי טיפול רבים להרהר בקשר שבין ניאו ליברליזם, "הפרטת הנפש" ומעורבות פוליטית לבין פסיכואנליזה ופסיכולוגיה.
על אף שהרוחות הסוערות שנשבו באותם ימים כבר הספיקו לשכוח, חברי פרויקט 'דור a'של המכון השדה הפרוידיאני, הפועל בחסות המחלקה לפסיכואנליזה באוניברסיטת פאריז viii, סברו שהנושאים הבוערים ההם דורשים הרחבה של הדיון. פרופ' אילוז הוזמנה להציג את טענותיה ובעיקר להגיב להרהורים כלליים ולטענות הנגד שהועלו במסגרת פאנל שחלקה עם פסיכואנליטיקאים בכירים ומעורים בתאוריה ובנעשה בשטח. בפאנל שנערך במסגרת פרויקט 'דור a' של המכון, ובשיתוף עם 'בצלאל' ישבו לצידה של אילוז הפסיכואנליטיקאים מרקו מאואס, שגם הנחה את הפאנל, ד"ר יוסי טריאסט, אבי ריבניצקי ואבינועם חקלאי והעובד הסוציאלי עודד גולדברג. בין היתר, נידונו בפאנל המעניין שאלות כמו - מהו האידאל הטיפולי והאם מושג ה'תקינות' נוכח בחדר הטיפולים? האם 'שיח' ו'נרטיב' יכולים בפני עצמם לייצר סבל או שהסבל האנושי הוא 'ממשי' ועומד בפני עצמו? והאם מה שקורה בתוך חדר הטיפולים בין המטפל למטופל פוגע בסופו של דבר ביכולת של חברה להגיב לעוולות פוליטיות וחברתיות?
תמליל מלא של הפאנל מצורף כאן באדיבות המכון. התמליל הינו ארוך למדי, אבל כל מי שנשאר עם טעם של עוד בעקבות הדיון שהתעורר לאחר צאת הספר לאור, יוכל למצוא בו קטעי שיח רלוונטיים ומעוררי מחשבה. להלן ציטוט מדבריה של אילוז המסבירה על הקשר ההפוך בין טיפול פסיכולוגי לבין פעילות מחאה, בעזרת מטאפורה ציורית במיוחד:
"כתבתי את זה בקונטקסט הישראלי. אני לא הייתי כותבת אותו בקונטקסט האירופאי והאמריקאי. כלומר, מה אני רוצה לומר בזה ? שפה, בחברה הישראלית שהיא חברה רווית קונפליקטים ועם איזו תחושה של Emergencyפוליטי, השאלה של מה התפקיד הפוליטי של הפסיכולוגיה בקונטקסט שכזה ,נראית לי הרבה יותר תכופה מאשר בחברות שבעות שבסך הכל מתפקדות בצורה די תקינה. עכשיו, תתארו לעצמכם, בישראל יש את האחוז הכי גבוה של פסיכולוגים בעולם! תחשבו שאני לוקחת את החברה הזאת ,ואני שמה אותה בדרום אפריקה. תחשבו שאני שמה המון המון המון פסיכולוגים בדרום אפריקה של לפני שלושים שנה. והמון אנשים באים לפסיכולוגים עם פחדים אמתיים ,עם קשיים אמתיים, דכאון, טראומה, שחלק גדול מהם קשור למצב הפוליטי. ומה הם עושים הפסיכולוגים ? הם ממחזרים! לטענתי זה מחזור! (חדר הטיפולים) זה חדר מחזור של הסבל. הם לוקחים את הפסולת הזאת ,שזה הסבל, והם הופכים אותו למשהו שנהייה יותר יפה, יותר שאפשר למחזר אותו: הופ! זה היה זבל! אבל עכשיו, הנה, אני יכול להשתמש בזה שוב, זה שמיש !. זו בדיוק אחת הנקודות הפילוסופית שאני מזכירה שם: לק מהסבל כדי שתהיה לו אפקטיביות, צריך להיות לא ממוחזר. הוא צריך לבעבע, אם אתם רוצים .הוא צריך לבעבע כדי שאנשים יוכלו, אנשים, העם..איך שתרצו לקרוא לזה, יוכלו להשתמש בו ולהפוך אותו לנשק שלהם. סבל הוא גם נשק ! החדר הטיפולי מנטרל את המימד הזה, את העוצמה שלפעמים יש בתוך הסבל. כלומר, אולי ב 1789 המהפכה הצרפתית לא הייתה קורית אם אנשים היו יושבים בחדר של מטפלים. ואני אומרת - זה בסדר לעשות את זה בתנאים של חברות דמוקרטיות, שאין להן בעיות מז׳וריות, אבל זה בעיה לעשות את זה בחברה כמו שלנו".
