חוק פסיכותרפיה בישראל - פלטפורמה קהילתית לדיון והזמנה לפרסום תכנים

אנונימית10/9/2017

מכיוון שהזמנתם לפרסם תכנים: אציין מה לדעתי הבעיה עם המצב היום בפסיכולוגיה הקלינית!. וזאת מכיוון שהפסיכולוגים הקליניים נחשבים לבכירים ביותר בטיפול הנפשי, וכל עוד לא תוסדר הבעיה הזו, לא ניתן, לדעתי ואין גם טעם להתקדם בשינויים חוקיים אחרים.

למי שאינו מכיר אותי מכתיבתי כאן בעבר: אני אינני אשת מקצוע בתחום הטיפולי, ואני מציגה את נקודת המבט שלי כמטופלת על ידי פסיכולוגים קליניים (מומחים ומדריכים) מזה שנים, במגזר הפרטי בעיקר.
אבהיר מראש, שאני לא מחפשת שמטפלת תמלא אצלי ריקנות כמו בן זוג או מישהו שיחבק.
מה שאני מחפשת זו כתובת של גוף מקצועי טיפולי שנציגיו יהיו מזוהים בשמם ותפקידם, ושיקח אחריות.

כשאדם משלם 100 ש"ח בחודש על מסלול סלולר-יש לו מוקד שירות שזמין עבורו כמה שעות ביום.
קיימים מרכזי שירות פרונטליים, כל לקוח יכול שיש לו בעיה, שאלה או בקשה יכול להתקשר ולבקש לדבר עם נציג שירות, עם מנהל, וגם לפנות לפניות הציבור.
כשאדם רוכש מכשיר חשמלי במעל 50 שקלים, הוא מקבל תעודת אחריות.
בתעודת האחריות כתוב מה כוללת האחריות, ולמי ניתן לפנות במקרה של תקלה, בעיה או שאלה. יש טלפון, לעיתים מייל, פקס וכדומה.

וכשמדובר בדיני נפשות-
אנשים שאמורים לטפל במטופלים עם מחשבות או אף ניסיונות התאבדות
לעיתים מחלות נפשיות
או "סתם" חרדות דיכאונות וקשיים נפשיים אחרים - כוונתי לפסיכולוגים הקליניים בעיקר- כשהם אינם זמינים, למטופליהם אין כתובת רשמית לעזרה מקצועית חלופית! פשוט, זה לא קיים. לא פרונטלית, ולא טלפונית.
מטופלים שמשלמים לא 100 שקלים לחודש, אלא מאתיים וגם שלוש מאוד וארבע מאות שקלים ולפעמים יותר לפגישה אחת בשבוע, (בדרך כלל, לפעמים גם יותר), מתוך 4 בממוצע לחודש, מטופלים כאלו שזקוקים לעזרה נפשית מתמשכת ולעיתים מוציאים מאות שקלים ואלפי שקלים בחודש- לא זכאים מבחינת החוק לשום עזרה, במידה והם נתקלים בבעיה כלשהי עם המטפל שלהם.

אין באופן מסודר אפשרות למטופל להתייעץ עם איש מקצוע לקבלת עזרה בזמן שהוא בטיפול קיים, בדומה להדרכה של מטפלים
ולא משהו בדומה לייעוץ זוגי- גורם שיתווך בין מטפל למטופל.
לעיתים מטופל צריך משהו והמטפל אינו זמין, אינו רוצה או יכול לעזור- והחוק לא מתייחס למצב הזה ומכין אלטרנטיבות.
למטופלים בפסיכולוגיה הקלינית אין כיום שום זכויות שניתנות להם על פי החוק ושמחייבות את כלל המטפלים באופן גורף. אפילו לא אחד (!!!).

המטופל בטיפולים הפסיכולוגיים מבחינת החוק אינו מיוצג כצרכן.
זאת למרות שהקשר הטיפולי כרוך בתשלום מתמשך לא קטן
במידה והמטופל נתקל בבעיה כלשהי עם המטפל שהוא אינו מצליח להסתדר איתו בעצמו, אין לו שום כתובת לתיווך שתסייע לו.

תאורטית המטופל יכול "לדבר עם המטפל". ואם המטפל בחופשה של חודש בחו"ל?
ואם המטפל מסרב לבקשה שלו, או שהמטופל מתקשה להסביר לו אותה?
אני חושבת שזו שערורייה.
ואולי לא אתם הכתובת, ולא המטפלים, רק העלאה של הבעיה הזו באמצעי התקשורת, יכולה אולי לגרום לשינוי.
בינתיים, אני במצוקה, ואני בטיפול, ואני צריכה עזרה בתקשורת עם המטפלת המקסימה שלי. אבל כיום אין לי כתובת רשמית להעזר בה, שתעזור לי בקשר עם המטפלת. לא קיים מקביל למטופלים להדרכה טיפולית שיש למטפלים.
יש אכן לא מעט מקומות שבהם מטופלים יכולים לכתוב על בעיות שלהם עם המטפלים. אני וודאי לא צריכה להזכיר לכם אותם כאן.
פניתי בעבר לכמה וקיבלתי תשובות זהות.
"תדברי עם המטפלת" (במידה ואני לא רוצה לעזוב)
אנשים יקרים - זו לא עזרה.
זו לא לקיחת אחריות.
זו הפקרות!!!

כפי שד"ר ניצה ירום כתבה באחד ממאמריה :
למטפל יש ארסנל שלם של סיוע: הכשרה מקצועית, ייעוץ מקצועי, אנליזה אישית, איגודים מקצועיים, ספרות ענפה, ימי עיון, קורסים ועוד.
ואני שואלת: היכן המטופל??
מי מייצג אותו, היכן הוא יכול להתבטא, לקבל עזרה מקצועית בתוך הקשר הטיפולי שלעיתים מאתגר ורווי קשיים נפשיים מעצם טיבעו??