התנ"ך וטבע האדם - עקדת יצחק
ד"ר עפר גרוזברד | 16/8/2013 | הרשמו כמנויים
מי חשב על מניפולציה מתוחכמת כזאת שיכולה ללכוד מיליונים של אנשים למשך אלפי שנים באמונה. קודם אדרוש ממך להקריב את בנך למעני כדי להוכיח לי שאתה נאמן לי. ברגע האחרון אציל את בנך. ואז, מה שייחרט במוחך אינו האקט הסדיסטי שעשיתי אלא דווקא העובדה שאני הוא זה שהציל את בנך ברגע האחרון. לאלוהים פתרונים מדוע זיכרונו של האדם כל כך לא אמין. משול הדבר להורה העוזב את בנו באמצע הכביש כדי שיידרס והנה כשבאה מכונית הוא מחלץ אותו משם ברגע האחרון. אז נחווה ההורה בזיכרונו של הילד כמי שהצילו ולא כמי שסיכן את חייו באופן אכזרי כל כך. אולם המניפולציה המתוחכמת לא נגמרת כאן. אברהם הוכיח לאלוהים את נאמנותו ועל כן אלוהים מבטיח לו שיהיה גוי גדול ועצום. כעת אברהם לא יעזוב את אלוהיו כי יש לו כבר מה להפסיד - את ייחודו עלי אדמות. אבל יצחק נקשר עוד יותר לאלוהי אברהם – אולי זאת הייתה מטרתו של אברהם - משום שהוא היה הקרבן שניצל בזכות אלוהים כעת איך יוכל לעזוב אותו? ואנו כולנו צאצאי אברהם ויצחק לא היינו נולדים אילולי אלוהים לא היה מציל את יצחק. אז אנו מקיימים את מצוות ברית המילה "והייתה בריתי בבשרכם" ומקדשים באופן זה קשר מזוכיסטי פיזי עם דמות הסמכות ונאמנים לאלוהים בשל עקדת יצחק ומקדשים בכך קשר מזוכיסטי נפשי עם דמות הסמכות. אותה התעללות של הסמכות בכפוף לה שוודאי בכל בית משפט מודרני הייתה נחשבת על פי כל אמת מידה למעשה אכזרי ביותר הראוי לעונש חמור קושרת את העם היהודי לדורותיו לאלוהיו.
הקושי לכעוס על דמות הסמכות הסדיסטית עולה מפני שלילד אין יכולת לשפוט דמות זו באמות מידה משלו. היא זו המעניקה לו חיים וכעס עליה משול לכריתת הענף עליו הוא יושב. כך הוא ילד מוכה המודה להורה המכה על כל מה שנתן לו. באופן דומה, מספיקה מחווה קטנה לאחר אקט סדיסטי חריף כדי שאישה מוכה תזכור את האחרון אך לא את הראשון ועוד תחווה התעלות שבעלה דואג לה ואוהב אותה. ללא נפרדות נותר האדם חסר אונים אל מול מניפולציות רגשיות חריפות אלה. כך אומרת אם שסאדאם חוסיין שחרר את בנה מהכלא לאחר שנים רבות של מאסר ללא משפט שהיא מודה למנהיג הגדול שחנן את בנה. היא לא בעמדה לשפוט אותו אלא רק להודות לו. גם אברהם מתעלל ביצחק באופן דומה למה שעושה לו אלוהים. הוא נותן לו לסחוב את העצים שישרפו אותו ולא מגלה לו שהוא עצמו השה לעולה. דמות הסמכות לא חייבת לכפוף לה דבר. לגלות ליצחק שהוא השה לעולה משול לכך שנאפשר לו חשיבה עצמאית. אבל אנו רוצים לנצח לקשור אותו לדמות הסמכות.
בקפיצה חדה לימינו אנו ניתן לחשוב על מנהיגים המפחידים את הכפופים להם מפני "מפלצת" אכזרית בדמות עם אחר הנמצאת בסביבה. הם מסיתים נגדה ומספרים כמה היא מניפולטיבית ומסוכנת שוב ושוב. עתה לא נותר למנהיג אלא לספר על מעלליו כנגד אותה מפלצת כדי שיחווה על ידי בני עמו כמי שהציל אותם מפניה. כדי להתיר את הפלונטר זקוק הפרט לנפרדות המאפשרת להתבונן על המניפולציה בריחוק ומהצד כדי להבין אתה. אולם זו על פי רוב לא קיימת בחברות מסורתיות – קולקטיביות.
לסיום, הדבר צריך להזכיר לנו שבמגע עם חברות מסורתיות – קולקטיביות אין טעם לספר לכפוף לסמכות את האמת על הסמכות האכזרית שלו. אין זו חברה דמוקרטית שבה כעס על המנהיגים הוא עניין יומיומי. יש לתבוע את המחיר אך ורק מהרודן עצמו מחולל המניפולציה מה שחברה דמוקרטית על פי חוקיה לא יכולה לקבל. זאת משום שהיא חושבת במונחי מנהיג הנבחר על ידי עמו ועל כן משקף את רצונם. אולם אנו מבינים שהעם לכוד במלכודת ההודיה למי שמתעלל בו.
שבת שלום
עפר
קישור לאתר של עפר ולספר "בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב"
