דנה שניצר משיח
אתם צריכים אותי אדמה
קתרזיס
"מַהִי הוֹרוּת אִם לֹא שְׁאֵרִיּוֹת / וּפֵרוּרִים", שואלת דנה שניצר משיח בספר שיריה המפעים, 'אתם רוצים אותי אדמה', וממשיכה אל תובנה חזקה: "שְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיהָ שֶׁל אֵם עֲיֵפָה מִכְּדַי / לִישֹׁן, / מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם יְשֵׁנִים מְלַקֶּטֶת / שְׁאֵרִיּוֹת אַהֲבָה"; ועל המתח החזק הזה, בין 'שארית' לבין 'אהבה', עומד הספר כולו. על פירורים.
בשיריה, מגוללת שניצר-משיח בשפה אמיצה, כנה ועוצמתית, את עולמה של אישה היוצאת מן הינקוּת ("כָּל הַדְּרָכִים מִתְפּוֹגְגוֹת מִלְּבַד הַדֶּרֶךְ לְאִמִּי") אל הילדוּת ("חששת שגם אותי יכנו 'רוסיה מסריחה'"), הנערוּת ("נִנְזֶפֶת עַל יְדֵי הַמּוֹרָה לספורט / "עִם רַגְלִים כְּמוֹ שֶׁלָּךְ? צִפִּיתִי לְיוֹתֵר"), הגוף ("בַּפֵייס לֹא רוֹאִים / אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת מִתַּחַת לָעֵינַיִם / הַצֶּלוֹלִיטִיס בַּיְּרֵכַיִם"), הבית ("בַּרְדָּק"); אישה הטוענת כי "הַגּוּף שֶׁלָּךְ הוּא רַק שֶׁלָּךְ", מזהירה "שֶׁלֹּא יְשַׂחֵק לִי בַּלֶּהָבוֹת", חשה את "עוֹרֵק הַלַּהַב קָרֵב" ובעיקר את הגבול בין חופש לצנזורה ("אָסוּר לך לִכְתֹּב עַל מִין / הֵם יַגִּידוּ – זוֹנָה"). ספר שעומד על המועקה והזעם על החיים בין שארית החלום לבין פירורי החיים. האין זאת המועקה של כולנו?
אחת לכמה שנים יוצאים לאור ספרי שירה המעמידים דיוקן של דור. בספר 'אתם רוצים אותי אדמה' אנו ערים להשתקפות של דור, פני העשור השלישי במאה הנוכחית, דור אשר נתון למתח המתמיד בין התלכדות להתפוררות, בין שארית לאהבה, בין כמעט-יש להרבה-אין. שניצר משיח אוחזת את המתח הזה, לוכדת את הרווח בין המיתרים ומקרבת אותו ללשון השירה. זאת שירה חזקה ומעודנת בו זמנית, וככזאת – אי אפשר להניחה מהיד.
יקיר בן-משה
- פרסומת -
לפניכם מספר שירים מתוך הספר באדיבות המחברת וההוצאה לאור:
*/ דנה שניצר משיח
לְחַפֵּשׂ אָנָלִיטִיקָאִי זֶה כְּמוֹ לָצֵאת לְדֵיְט.
אַתְּ בּוֹדֶקֶת עַד כַּמָּה הוּא קָשׁוּב,
אִם יִתֵּן מֵעֵבֶר אוֹ שֶׁיַּחְתֹּךְ.
עָלַיִךְ לִבְחֹר אֶחָד מֵרַבִּים שֶׁמְּחַכִּים
לְהַשְׁכִּיב אוֹתָךְ
עַל הַסַּפָּה, לַעֲשׂוֹת לָךְ אָנָלִיזָה
מִכָּל כִּוּוּן,
לְנַתֵּחַ אֶת הָָאִמְ־אִמָּא שֶׁלָּךְ.
הַאִם יִשָּׁאַר לִתְפֹּר אֶת מָה שֶׁנֶּחְתַּךְ?
אַל תֵּלְכִי שׁוֹלָל אַחַר פִּרְסוּמִים,
תְּאָרִים, פֵּרוּשִׁים מְתֻחְכָּמִים.
כָּל אֵלֶּה לֹא יַעַזְרוּ לָךְ לָדַעַת
אִם דּוֹבֵר שְׂפַת אֵם שׁוֹטֶפֶת
חָזָק דַּיּוֹ כְּדֵי לִתְפֹּס אוֹתָךְ כְּשֶׁתִּפְּלִי,
לְהָכִיל גַּם צְדָדִים אֲפֵלִים.
לְחַפֵּשׂ אָנָלִיטִיקָאִי זֶה כְּמוֹ לָצֵאת לְדֵיְט,
אֶלָּא שֶׁאַתְּ הַיְּחִידָה שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת
וְאַתְּ תְּשַׁלְּמִי אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.
(י)סודות/ דנה שניצר משיח
אַתֶּם צְרִיכִים אוֹתִי אֲדָמָה
כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לִהְיוֹת אִיִּים,
לַחְקֹר, לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָה
לְגַלּוֹת מִי אַתֶּם,
לָדַעַת
שֶׁתָּמִיד אֲחַכֶּה לָכֶם
עִם מַגֶּבֶת יְבֵשָׁה.
אַתָּה צָרִיךְ אוֹתִי מַיִם.
מַרְוָה צִמְאוֹנְךָ,
זוֹרֶמֶת, מַתְאִימָה עַצְמִי לִצְרָכֶיךָ,
צְנוּעָה עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,
מְפַתָּה בָּעֲמָקִים,
לִשְׁמֹר אוֹתִי בְּסוֹד
מִפְּנֵי אֲחֵרִים.
אֲנִי צְרִיכָה אוֹתִי אֲוִיר.
דָּנִידִין,
זְבוּב עַל הַקִּיר,
רוֹאָה וְלֹא נִרְאֵית,
לֹא לִבְלֹט,
לֹא לְעוֹרֵר תְּגוּבוֹת –
אוֹ אָז אֶהְיֶה לְאֵשׁ,
נִצֶּתֶת בִּשְׁנִיָּה,
בּוֹעֶרֶת,
לֹא מִתְנַצֶּלֶת.
מִי שֶׁפּוֹחֵד לְהִכָּווֹת,
לֹא מְשַׂחֵק לִי בַּלֶּהָבוֹת.
עקורה/ דנה שניצר משיח
נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי רוּחוֹת מִלְחָמָה
(שָׁרָשַׁי תְּלוּשִׁים בָּאֲוִיר,
מְכֻסִּים בַּאֲבַק שְׂרֵפָה)
מִבַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁחָרַב
לְעֵבֶר אֲדָמָה זָרָה.
מְנֻתֶּקֶת
מִכָּל מָה שֶׁמַּזְכִּיר
מִכָּל מִי שֶׁמַּכִּיר
אֶת אֲשֶׁר אֵרַע.
לְלֹא תַּחֲנַת עֲגִינָה
אוֹ קַרְקַע מְזִינָה
שׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹת לִלְפֹּת
וְאֵין בְּמָה.
אֲנִי כָּאן אִתָּךְ,
לִהְיוֹת לָךְ
וְלוּ לְכַמָּה רְגָעִים
מִשְׁעָן לְנֶפֶשׁ עֲיֵפָה.
שארית/ דנה שניצר משיח
מַהִי הוֹרוּת אִם לֹא שְׁאֵרִיּוֹת
וּפֵרוּרִים,
יִתְרַת הַכָּרִיךְ שֶׁלֹּא סִיְּמוּ,
שְׁאֵרִית הַתֹּם, הַיּוֹם,
שְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֶיהָ שֶׁל אֵם עֲיֵפָה מִדַּי
כְּדֵי לִישֹׁן,
מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם יְשֵׁנִים, מְלַקֶּטֶת
שְׁאֵרִיּוֹת אַהֲבָה.
מַהִי הוֹרוּת אִם לֹא
שְׁאֵרִית שְׁלֵמָה.
שפת אמי אינה שפתי/ דנה שניצר משיח
אֵינִי יוֹדַעַת מִלָּה בְּרוּסִית.
בִּמְקוֹם בּוֹרְשְׁט,
לָגַמְתִּי בִּשְׁקִיקָה רְסִיסִים
מִשִּׂיחוֹתַיִךְ עִם סָבְתָא.
חָשַׁשְׁתְּ שֶׁגַּם אוֹתִי יְכַנּוּ רוּסִיָּה מַסְרִיחָה,
רָצִית יַלְדָּה צַבָּרִית כְּמוֹ אַבָּא,
וְיָצָאתִי לְבָנָה כָּמוֹךְ.
חָלְפוּ הַשָּׁנִים.
דָּנוּצְ'קָה תִּלְחֲצִי, בִּקְּשָׁה הַמְּיַלֶּדֶת,
מִבְטָאָהּ וְקוֹלָהּ דּוֹמִים לְשֶׁלָּךְ.
צִירִים פִּלְּחוּ בִּי
חֶסְרוֹנֵךְ.
אַמְנִיֵּה מָאמָא, אַמְנִיֵּה מָאמָא,
שַׁרְתִּי לָךְ,
כְּפִי שֶׁלִּמַּדְתְּ אוֹתִי,
פּוּסְט וְסֵגְדָה בּוּדֵט מָאמָא,
הִבְטַחְתְּ
וְלֹא קִיַּמְתְּ.
נוֹתַרְתִּי נְטוּלַת שָׂפָה,
נְטוּלַת אֵם.
- פרסומת -
פרי מֵנוֹפָּאוּזָה/ דנה שניצר משיח
הָיִיתִי רִמּוֹן,
כָּעֵת עֲרָבָה.
הָיִיתִי עֲסִיסִית,
הַיּוֹם יְבֵשָׁה.
עָנַדְתִּי כֶּתֶר, זְקוּפַת קוֹמָה,
עַכְשָׁו חֲבוּטָה, בּוֹכִיָּה,
מִתְכּוֹפֶפֶת לְכָל מַשָּׁב,
לְכָל גַּחֲמָה.
סוֹבַבְתִּי רָאשִׁים,
הוֹתַרְתִּי סִימָנִים.
הַיּוֹם אֵין מַבְחִינִים.
עֲרֵבָה
לְחֵיקְךָ בִּלְבַד,
וְגַם בְּזֶה אֵינִי בְּטוּחָה.
הָיִיתִי פּוֹרִיָּה,
בְּקָרוֹב יִיבַשׁ נוֹזֵל הַחַיִּים.
הָאָדֹם לֹא יַכְתִּים,
לֹא אַצְמִיחַ פֵּרוֹת.
אוּלַי רַק בְּתוֹךְ שִׁירִים.
עֲצוּרָה.
פּוֹחֶדֶת לְשַׁחְרֵר נִצְרָה.
מלחמה ושלום/ דנה שניצר משיח
יֵשׁ לָנוּ דֶּרֶךְ לַעֲבֹר יַחַד.
עוֹד תִּבְגֹּד בִּי.
הִתְעַלַּלְתִּי בְּךָ,
שָׂנֵאתִי,
הִתְבַּיַּשְׁתִּי בְּךָ,
הִתְבּוֹנַנְתִּי
דֶּרֶךְ מַרְאָה מְעַוֶּתֶת
שֶׁעָבְרָה מִדּוֹר לְדוֹר.
עָטָה עַל כָּל פְּגָם כְּמוֹצֵאת שָׁלָל,
מְיַחֶלֶת לֶהֱיוֹתִי חֲסֵרָה מִמְּךָ,
גּוּף.
לוּ רַק הִשְׂכַּלְתִי לִרְאוֹת
מָה נִפְלָא אַתָּה כְּפִי שֶׁהִנְּךָ.
אֵין לִי אַחֵר מִלְּבַדְּךָ.
הִכְאַבְתָּ,
אִכְזַבְתָּ,
הִדְהַמְתָּ.
הָעֹנֶג שֶׁאֶפְשָׁר לְהָפִיק מִמְּךָ,
הַיְּכֹלֶת לִיצֹר חַיִּים,
לְגַדֵּל בְּתוֹכְךָ עוֹד גּוּף,
לְיַצֵּר חָלָב.
דַּוְקָא עַכְשָׁו,
כְּשֶׁהַשָּׁנִים נוֹתְנוֹת בָּנוּ סִימָנִים,
אָנוּ תְּלוּיִים.
חבלי שירה/ דנה שניצר משיח
לוֹחֶצֶת, מִתְיַגַּעַת.
דָּם וְזֵעָה נוֹטְפִים,
בְּמוֹחֵךְ זַרְעֵי פֻּרְעָנוּת נוֹרִים.
הַרְפִּי! בִּלְמִי אֶת הַמִּלִּים.
אַף לֹא אַחַת מֵהֶן
תַּצְלִיחַ לֶאֱחֹז
בְּזַנְבוֹתֶיהָ הַפְּרוּמִים
שֶׁל עֻבָּרִיּוּת חֲמַקְמַקָּה.
שׂוֹחָה
בְּרֶחֶם רֵאשִׁית הַיָּמִים.
אַתְּ יוֹדַעַת,
כְּשֶׁהִיא תַּעֲבֹר בַּתְּעָלָה
וְתִוָּלֵד בְּגִלְגּוּלָהּ כְּמִלָּה,
הִיא תְּשַׁנֶּה צוּרָה,
אַךְ שׁוּם מֵטָאפוֹרׇה לֹא תְּחַפֶּה
עַל שִׁלְיָה עֲכוּרָה.
יציאת חירום/ דנה שניצר משיח
עַל הַסַּכִּין אֶגְלֵי זֵעָה
כְּטִפּוֹת גֶּשֶׁם: טִיף, טִיף, טַף.
עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה.
יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר מְכֻנָּף
בִּמְעִיל הַבְּדִידוּת הַשָּׁחֹר,
כָּל־כָּךְ שָׁפֵל וּמְטֻנָּף.
אוּלַי פַּעַם הָיִיתָ צָחֹר,
כָּעֵת צַעֲצוּעַ תָּקוּל,
ובְלִבַּת הַמַּנְגָּנוֹן – חֹר.
הָעֶרֶב יֶחֱצֶה כָּאן גְּבוּל.
קֵץ לַסֵּבֶל, קֵץ לַכְּאֵב.
לֹא עוֹד כָּבוּי, לֹא כָּבוּל.
לָעוֹרֵק הַלַּהַב קָרֵב.
לְפֶתַע הַיָּד עוֹצֶרֶת,
הַקֶּסֶם אֵינוֹ חוֹלֵף.
אוֹפְּצִיַּת אֶקְזִיט מְשַׁחְרֶרֶת.
מרדף עיקש / דנה שניצר משיח
בעקבות מאיר ויזלטיר
הָעַצְבוּת רוֹדֶפֶת אוֹתִי
כִּמְכוֹנִית עִם נַהָג מְשֻׁגָּע.
אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל דַּוְשַׁת הַגָּז.
הִיא בְּעִקְבוֹתַי,
נִצְמֶדֶת בָּעִקּוּלִים,
לא עוֹצֶרֶת בְּאָדֹם.
הָעַצְבוּת רוֹדֶפֶת
הִיא אֵינָהּ מִתְעַיֶּפֶת,
אֲנִי מְנַסָּה לְבַלְבֵּל אוֹתָהּ
עִם שׁוֹקוֹלָד, אַלְכּוֹהוֹל,
הֵבִי מֵטָאל בָּרַמְקוֹל,
אַךְ הִיא עִקֶּשֶׁת.
הָעַצְבוּת מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי
כְּמוֹ קַטָּר.
רֶגַע לִפְנֵי יְרִידָה מֵהַפַּסִּים,
אֲנִי מְחַיֶּגֶת 100.
אָנוּ עֲסוּקִים בְּלַעֲצֹר כַּעַס,
הַיּוֹמָנָאִית מַסְבִּירָה,
נִתְפַּנֶּה אוּלַי בְּעוֹד שָׁנָה.
עַצְבוּתֵךְ אֵינָהּ עִנְיָן לַצִּבּוּר.
עֲצוּבָה? קְחִי כַּדּוּר.
- פרסומת -
