סקירת הכנס מין ומיניות אחרי פגיעה מינית
מאת לילך אריאלי
הכנס "מין ומיניות אחרי פגיעה מינית" התקיים בתאריך 24.03.2023 במרכז התרבות בסביון, כשיתוף פעולה בין האגודה הישראלית לטיפול מיני (איט"ם) לבין הלובי למלחמה באלימות מינית. בכנס השתתפו בעלות מקצוע העוסקות בתחום הטיפול המיני, אשר הציגו מחקרים, משאבים ורחשי לב הנוגעים לתחום הדיסיפלינרי של הטיפול המיני ממגוון נקודות מבט.
דברי פתיחה
את הכנס פתחה בברכה יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. שרר שיתפה במחשבות שהובילו לקיום הכנס, ובבסיסן השאיפה להשיב או לייצר חיי מין מלאים ומספקים. שאיפה זו, כך היא מוסיפה, אינה ברורה מאליה בקרב נפגעות ונפגעי פגיעה מינית. שרר מבקשת להוסיף על הדיון העיקרי הנוגע למיניות אחרי פגיעה מינית, שעוסק לרוב באובדן ובחסר, ולהפנות את הזרקור לעבר מציאת פתרונות ברי-קיימא והתמקדות בדיאלוג פתוח שנעדר מבושה. זוהי הזמנה להתמקד ב'יש', כפי ששרר סיכמה: "פגיעה מינית אינה סוף החיים, ומתוקף כך אינה גם קץ המיניות".
שנייה עלתה לברך ד"ר מיכל לוריא, יו"ר איט"ם, מנהלת המרכז לבריאות מינית בהדסה, ומנהלת שותפה במרכז רותם. לוריא התבוננה במנגנוני ההתמודדות והטיפול בפגיעות מיניות מהפריזמה הפוליטית, והתמקדה ב'רנסנס של המוגנות המינית' סביב תנועת ME TOO, שברבות הימים העניקה קול לנפגעים ונפגעות, ואף קיבלה פונקציה מנרמלת במאבקם המשותף והשברירי.
רוני גלבפיש, סופרת, עורכת וציירת, סגרה את ברכות פתיחת הכנס. גלבפיש הציגה את ספרה "בהקיץ", אסופת פנטזיות מיניות של נשים ישראליות, שמספקת הצצה לחוויות ולדפוסי החשיבה והשיתוף של נשים פעילות מינית, ביניהן שורדות פגיעה מינית. בזמן איסוף הפנטזיות היא מספרת שהופתעה לגלות שנשים רבות בחרו להניח את סיפור הפגיעה המינית שלהן בצד הדרך, ונמנעו מאזכורו כחלק מהגדרת חיי המין והמיניות שלהן. באמצעות ספרה, שמשקף את פעולת הבחירה בחיים של שורדות פגיעה מינית, גלבפיש מדגישה את חשיבות חקירת העונג לצד העיסוק בבנייה מחדש של המיניות, כשני קצוות המוחזקים סימולטנית או מופרדים בעת הצורך.
פאנל – טיפול מיני וטיפול בפוסט טראומה | הנחייה: ד"ר אנה פדואה
את המושב הראשון הנחתה ד"ר אנה פדואה, מנהלת שירות תחלואות רצפת אגן במרכז רפואי שמיר, ומזכירת היפ"ם. פדואה הדגישה את חשיבות העבודה המשותפת של השדות השונים העוסקים בבריאות מינית למען שיפור הרווחה הגופנית, הנפשית, הרגשית והחברתית של הפונים והפונות לסיוע, תוך כדי שמירה על זכויותיהן וכבודן.
ד"ר טל פלג-שגיא, פסיכולוגית קלינית ומטפלת מינית, מרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת באר שבע בנגב, ראש ועדת השתלמויות ועובדת בקליניקה פרטית.
פלג-שגיא התייחסה בדבריה לאתגרים העומדים בפני קהל המטפלים המיניים, ביחס לתהליך הטיפול המיני או ביחס להחזקת סיפור הטראומה המינית; האם והיכן טמונה סכנה לשחזור יחסים לא תקינים בחדר; והאם נדרש שינוי בעמדת המטפלת בעת הצפת סיפור הטראומה בטיפול, לאור הצורך להמשיך ולהחזיק את המיניות הבריאה ולהתפתח לתוכה. פלג-שגיא פותחת בצורך הקיים בשטח בכלים מעשיים לעבודה עם טראומה, ומציינת שבשנים האחרונות היא צופה במגמת עלייה ברמת ההבנה של השלכות הפגיעה. עם זאת, היא מוצאת שעיקר המאמצים חותרים להגעה לרמת פגיעות ניטרלית, מאשר שאיפה לרווחה ולסיפוק בתחום המיני מעל ל'קו האפס', דבר שיכול להתקיים גם במקרים של טראומות קשות במיוחד. להשקפתה, יעילות הטיפול המיני טמון בהחזקת היחסים הדיאלקטיים של שני הקצוות: האחד הוא הטראומטי – הדורש הענקת כבוד, תחושת ביטחון ונקיטת משנה זהירות, במיוחד אצל נפגעות שנוטות להימנעות והתנגדות או שזקוקות לתמיכה נוספת בשמירה על עצמן. הקצה האחר הוא הקצה הבריא – המבקש להמשיך לגדול ולהתפתח תפקודית וזוגית. מלבד החזקת שדה המיניות הזוגית, שני קצוות נוספים שיש לתת עליהם את הדעת במסגרת הטיפול המיני נוגעים לפרטנר המיני, שם החלוקה עשויה להתקיים בין הרצון לתמוך ולסייע, לבין הרצון במיניות מספקת יותר מזו הקיימת. זווית נוספת וחשובה בשיח הטיפולי הוא מתן התייחסות ליחסי העברה והאפשרות להתרחשותם של שחזורים שונים, שעלולים להתעורר הן בשיח מטפלת-מטופלת והן במפגש בין שני בני הזוג, בהיעדר או בנוכחות הגורם המטפל. כמו בכל טיפול, גם בטיפול מיני ראוי להזכיר למטופלות שגם בהינתן כוונה טהורה של הצד המטפל, עלולים להיווצר כשלים אמפתיים, שהצפתם ועיבודם עשויה לסייע לתהליך הטיפולי ולהיות מקור נוסף לצמיחה רגשית.
תניה אורן-צ'יפמן, עו"ס קלינית, מומחית לטיפול בפגיעות מיניות ומנהלת “מרכז תמר” לטיפול בנפגעות ונפגעי טראומה מינית בירושלים.
אורן-צ'יפמן התייחסה למערכת השיקולים והסיכונים הקיימים בטיפול בטראומה מינית: בפרט על הנטייה להפגין הימנעות וזהירות יתר בטיפול כזה, לצד האפשרות שלנטייה הזו קיימת גם עוצמה של צמיחה ותיקון. אורן-צ'יפמן פותחת גם היא בדעתה על חשיבות הסינכרוניזציה בתחום הטיפול המיני, המחייב התמקצעות של המטפל המיני הן בשדה המיניות והן בשדה הטראומה, כדי לאפשר טיפול הוליסטי ואפקטיבי הנוגע גם למוגנות מינית וגם למיניות בריאה. לדבריה, חשיבותה של נקיטת הזהירות טמונה במגוון התגובות הרחב ובמידת המופעלות של המטופלת, המחייבת שמירה כפולה הן על העצמי הפגוע המבקש שמירה והגנה והן על העצמי הבריא ומשאלות ליבו. גם היא מחזקת את חקירת תהליכי השחזור תוך הקשבה עדינה להעברה ולהעברה נגדית, על מנת להבין את מכלול המשמעויות שעולות בטיפול. סכנה נוספת שהיא מתארת נוגעת לנקודת המבט הטיפולית, שיכולה להניח כי הפסיכופתולוגיה נובעת כולה מעניין הטראומה המינית, או מאידך שאינה קשורה לעניין כלל. נקודת מבט נוספת נוגעת לעמדתו של הפרטנר בתהליך הטיפולי, תוך הקשבה ערה גם לעבר וגם להווה. עם זאת מזהירה אורן-צ'יפמן מפני נקיטת זהירות יתר, שעלולה לעודד ויקטימיזציה או ביטול עצמי, עד כדי הפקרה של חיי מין טובים ומספקים. בסיס העבודה נולד בהרשאה לשיח על הטראומה ועל המיניות, לצד זיהוי הטריגרים הקיימים בעולם המיני של המטופלת המעוררים אשמה או בושה, שכן אלו לעיתים יהיו נקודת הפתיחה של הטיפול. להמלצתה, תרגול מיינדפולנס הוא אופציה ראויה לביסוס העבודה הטיפולית, משום שהוא מאפשר נוכחות ממוקדת וערה של כל חלקי העצמי.
טלי יהודה-רוזנבאום, מטפלת מינית מוסמכת, יועצת זוגית, ומדריכה לטיפול מיני מטעם AASECT
יהודה-רוזנבאום התייחסה לתפקידו של הקונטקסט החברתי והתרבותי ביצירה, בתחזוקה ובשחזורה של הטראומה המינית. יהודה-רוזנבאום, שהחלה דרכה כפיזיותרפיסטית רצפת אגן, ביקשה לקחת בחשבון את הקשת הרחבה של מקצועות הטיפול בתחום המיני, שכן חלקם אינם בעלי הכשרה בתחומי בריאות הנפש. עם זאת, היא מוצאת כי דווקא מטפלים מתחומי הטיפול הפיזי\גופני עשויים להבחין טוב יותר במופעלות רגשית שצפה בזמן אמת, לאורך התהליך הטיפולי. לאור השתכנותה של הטראומה קודם כל בתוך הגוף, עבודה הוליסטית של גוף ונפש היא הכרחית על מנת לפרק את מערכת השחזורים ולהעניק אוטונומיה עצמית ומינית. באמצעות דוגמאות מהעולם החילוני והדתי, היא המחישה כיצד מסרים תרבותיים יכולים להיחוות כפוגעניים, ובד בבד להשתלב בחיי ההווה עד כדי חפיפה בין הטראומה למציאות. היא מציינת, למשל, את הציפייה החברתית לחיי מין סדירים ומספקים בנישואים – גם במחיר של ריצוי, ניתוק, הרס עצמי והתעלמות מכאב. לדבריה, שורדות ושורדי פגיעה מינית זכאים לבעלות על מיניותם וראויים גם הם לחיי מין בריאים ותקינים תחת הגבולות הנדרשים להם.
בגוף ראשון – מסע בעולם הטיפול
מבט אישי של נפגע אלימות מינית | עדיאל בר שאול, אקטיביסט ומרצה על פגיעה מינית, שורד פגיעה מינית
בהתרגשות וברגישות רבה שיתף בר-שאול את סיפורו האישי, כחלק ממשאלתו ליצור מרחב מקודש לשיח על מיניות ועל הפגיעה המינית. לדבריו, חשוב שמרחב כזה יהיה מכיל ומאפשר, על אף מורכבותו של הנושא. בפרט, מכיוון ששיח זה עדיין נוטה להיות מושתק ונחשב לטאבו במרחבים רבים. בר-שאול, המתמודד עם פוסט-טראומה מורכבת עקב פגיעה מינית שהתרחשה כשהיה כבן 10, מבטא את תהליכי רכישת ואיבוד האמון הנקשרים בפגיעה מינית, הן מול סביבתו והן בפני עצמו. הפנמת הפגיעה וראשית ההתמודדות עם הטראומה התרחשה בהיותו בן 14, עת שהבין את גודל האסון שחווה בצעירותו, והחל להפגין סימפטומים פוסט טראומטיים. במשך שנים ארוכות ולאור ציפיית הסביבה ממנו להיות ילד הורי, התמודד בר-שאול עם תחושות רבות וקשות של ניתוק רגשי, אשמה, בושה, פחד מדחייה ונטישה, קושי עם אינטימיות ואדישות כללית. עד לפני 6 שנים, הוא מתאר, עדיין היה כלוא בתוכו אותו ילד פנימי מבוהל ומבולבל, שמתקשה לבקש עזרה. בגיל 38 החליט בר-שאול לחוות את החיים ואת מיניותו במלואם, והחל לקלף את הגנותיו, לשתף את סביבתו בסיפור הפגיעה ולהתמודד בטיפול עם חוויות הטראומה המינית. הדרך לא הייתה קלה, וראשיתה בטיפול פסיכולוגי שלא היה אפקטיבי דיו לתחושתו. בהמשך פנה לטיפול הוליסטי שמתמקד בפסיכולוגיית הגשטלט ומשלב עבודת גוף ונפש דרך יוגה ומיינדפולנס. אז גם החל להתעמת עם רגשות שליליים מהעבר, ובפרט עם תחושות חוסר האונים, והחל לפרק את הכאב שנוצר מהתמודדות באמצעות בריחה והרס עצמי. בחירתו בחיים לוותה במספר תהליכים טיפוליים מתחומים שונים שעבר בר-שאול במקביל, החל מוואטסו, סדנאות דרמה ושירה ואף סטנד-אפ. אלו טלטלו ודייקו את מסעו, ואפשרו התמסרות טיפולית, החלמה וצמיחה.
הרצאה – מיניות רבת רבדים
ד"ר עטרת גבירץ-מידן, מטפלת מינית מוסמכת, מרצה בכירה וראש המעבדה לחקר מיניות באוניברסיטת חיפה
הרצאתה של גבירץ-מידן עסקה בהיעדר השיח על הטראומה המינית בתוך חדר הטיפולים. ההרצאה נפתחה בהצבעה על תוצאותיהם של מחקרים הבוחנים הפרעות בתפקוד המיני לאחר פגיעה מינית. המחקרים מצאו, שלא במפתיע, שיעור הפרעות של 70-80% אצל גברים, לעומת 90% אצל נשים. אלא שלדבריה, תחום המחקר העוסק בהפרעות בתפקוד מיני לאחר טראומה מינית מוגבל, ונחלק לעמדות דיכוטומיות של התנהגויות היפר-סקסואליות המתבטאות במוחצנות ומסוכנות, אל מול מופנמות מינית המאופיינת בהשבתה כללית של המיניות. לדידה מדובר בציפייה מוטעית, ושהדברים יותר מורכבים במבחן המציאות – זאת משום שרוב המחקרים מתמקדים בבעיות בתפקוד המיני, כפי שמתוארים ב-DSM, ומשתמשים בכלים סטנדרטיים לטיפול בטראומה מינית, ללא התייחסות לבושה ולאשמה. בבואנו לבחון את תהליכי הטיפול הראויים לעבודה עם טראומה מינית, עלינו לאפיין את המרכיבים הנוגעים לאופן השתתפות הגוף כחלק מיחסי המין. שאלון שנערך לאחרונה ובחן תפקודים מיניים אצל מתמודדים עם PTSD על רקע פגיעה מינית מציע לחקור: כיצד נראות דריכות או דיסוציאציה בפעולה המינית? אילו תחושות עולות? האם קיים בלבול בין מין לאהבה? האם מתרחש פיצול? האם מתקיימת ציפייה להנאה או לסבל?
ברמה הרעיונית, מתארת גבירץ-מידן, קיימות מספר תיאוריות שמסבירות את הקשר בין תפקוד לפגיעה. דיוויד פינקלהור מדבר על 4 מרכיבים עיקריים: ראשית, תחושת הבגידה מול מי שהיה אמון לשמור ולהגן אך לא עשה זאת. משום שבמין נדרשת היכולת לסמוך על האחר, פגיעה ביכולת זו בגיל מוקדם תתבטא גם במיניות. שנית, נבחנת ההתמודדות עם חוסר אונים מול הפוגע, שכן הפגיעה בתחושת השליטה משפיעה על היכולת לשחרר הגנות או לקחת בעלות. מרכיב שלישי המאפיין את התפקוד המיני לאחר פגיעה נוגע לסטיגמה סביב תחושת האשמה, מול ההרשאה להנות ממין. מרכיב אחרון נוגע להתפתחות החיווט המוחי בצל הטראומה, והאפשרות ליצירת פיצול או חיבור בין מין, אהבה, פחד מאינטימיות וקרבה.
לפי תיאוריות שעוסקות באמבודימנט (Embodiment), הגוף זוכר את הטראומה במקום הנפש, ולכן גם אוגר בתוכו את זיכרון הכאב. לפיכך, עבודה מנטלית גרידא לא תהיה מספקת כטיפול בטראומה מינית, משום שהטראומה קודדה גם בשפה הגופנית. תיאורית ההתקשרות מדברת על עיצוב המודל הפנימי הנוגע למיניות, סביב הזכאות להנאה מינית, ותפיסת האחר בסיטואציה המינית כבטוח וראוי , או לחילופין, כפוגע וכמסוכן.
אם כך, המחקר יודע להסביר מה מוביל לבעיה, אבל פחות כיצד לפתור אותה. ניכר שהבנת הגורמים המתווכחים או הממתנים את ההשפעה על התפקוד בבגרות תמקד אותנו היכן כדאי להשקיע מאמצים בתוך הטיפול, בין אם דרך חמלה עצמית, EFT, או עבודה על דימוי ופרסוניפיקציה של הגוף. גבירץ-מידן ערכה סקירת ספרות שיטתית בחיפוש אחר טיפולים אפקטיביים המוצעים לשורדי פגיעה מינית. היא מצאה שתרפיה מבוססת מיינדפולנס נמצאה כיעילה מאוד לשיפור התפקוד המיני בנשים (ובפרט ביחס ל-CBT), משום שזו מלמדת את האישה להתכוונן לצרכיה ולרצונותיה, תוך קשיבות פנימית. שיטת טיפול נוספת שנמצאה כיעילה לעבודה על טראומה דרך הגישה הנרטיבית היא כתיבה אקספרסיבית. כאשר זו סייעה במיוחד בשיפור התפקוד המיני ובהפחתת סימפטומים של מצוקה סביב עניין הפגיעה. לסיכום, עבודה מקומית המבקשת לצמצם דיכאון וחרדות לא תועיל בשיפור הסימפטומים המיניים לאורך זמן. זאת משום שכמו שהיא תופסת מקום מרכזי בהגדרת הטראומה, על המיניות להיות במקום מרכזי גם בתהליך הטיפולי.
פאנל – גישות טיפול, כלים ופתרונות | הנחייה: יעל שרר וד"ר עטרת גבירץ-מידן
תרפיה מבוססת MDMA | ד"ר טלי נחשוני, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית
נחשוני הציגה את הממצאים האחרונים במחקרה על טיפול במתמודדים עם PTSD (גם על רקע שונה מטראומה מינית) באמצעות תרפיה מבוססת MDMA (סם פסיכואקטיבי סינתטי הגורם לעלייה חדה של רמות סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין במוח). מעבר ליעילות הטיפול, הבשורה הטמונה בטיפול באמצעות MDMA בשילוב פסיכותרפיה היא ייתור התלות בטיפולים תרופתיים ארוכי טווח, תוך תחימת התהליך הטיפולי למספר מצומצם של כ-12 מפגשים (שחלקם אורכים כ-8 שעות). ברמת ההשפעה הפרמקולוגית, מתרחשת עלייה בתחושת הרווחה הכללית, וכן עליה ברמות האמפתיה, החמלה והקרבה לאחרים. אלו תחומים שבדרך כלל נפגעים לאחר טראומה, בפרט חמלה עצמית. גודל האפקט של הטיפול נמצא משמעותי במיוחד (0.91), ואכן במעקב של שנה מסיום הטיפול, כ- 68% מבוגרי המחקר לא ענו עוד על הקריטריונים לאבחון של PTSD, גם אם עדיין סבלו מסימפטומים מסוימים.
פגיעה מינית וטיפול בתא לחץ | פרופ' שיר דפנה-תקוע, מטפלת מינית וזוגית, מרפאה סקסולוגית מרכז רפואי קפלן והמכללה האקדמית אשקלון
טיפול בתא לחץ, מציגה דפנה-תקוע, משתמש באפקט המרפא של החמצן כדי להשתחרר מכבלי הדיסוציאציה ולהתמודד בהצלחה עם הטראומה. התהליך, המתפרש על פני 60 טיפולים, נבדק על חולות פיברומיאלגיה ולווה בהדמיות שונות כמו CT, MRI. אלו הציגו פערים משמעותיים בתפקודים המוחיים, כמו זרימת דם יותר טובה בכל אזורי המוח, ובמיוחד באזור הסומטי. נמצא שהטיפול הביא לעלייה בתחושת הרווחה הכללית של הנבדקות, וכי 60% מהן דיווחו על הפסקה בתחושת הכאב. עדויות נוספות של נשים מציגות גם הן תמונה של החלמה ותחושת התעוררות, כמו שינוי בתפיסת הגוף ובתפיסה המרחבית. דפנה-תקוע הציעה כי הגיע הזמן לסטנדרטיזציה בתחום הטיפול בתא לחץ בישראל, והדגישה את חשיבות העבודה הפסיכותרפית במקביל, על מנת לאפשר מיניות בריאה ונעימה במישור הפיזיולוגי, הנפשי והרוחני גם יחד.
שיקום מיני בעזרת סרוגייט לנפגעות תקיפה מינית | ד"ר רונית אלוני, מטפלת מינית, מרצה על מיניות ושיקום מיני באוניברסיטת תל אביב, וחוקרת מיניות רב תרבותית
על פי מאסטרס וג'ונסון, חלוצי הבשורה של הטיפול המיני, שיח לבדו אינו מספק על מנת להביא להשפעה על המיניות. בכל הנוגע ליחסים בין אישיים, פרקטיקה היא תנאי הכרחי. אלא שבהיעדר פרטנר זוגי, מציעה אלוני, אפשר שהתהליך הטיפולי ילווה על ידי סרוגייט. מדובר בדמות המצטרפת לסוללת התמיכה הטיפולית, במטרה לסייע ביישום הוראות הטיפול ובתרגול הכלים הנרכשים לאורכו. טיפול סרוגייט נתפר בהתאמה אישית למטופלת בכל הנוגע לגבולות, לקצב ולהדרגתיות, כך שהשליטה המלאה על התהליך נמצא בידיה וביכולתה לעצור או לשנות תנאי הסטינג. במקרים מסוימים, טיפול סרוגייט יהיה עדיף על פני תרגול עם בן זוג, בין השאר על מנת להבטיח את ההחזקה של התהליך הטיפולי לצד פירוק ועיבוד טריגרים סביבתיים. במסגרת הטיפול עלולה המטופלת לחוות שחזור של טראומה, ולכן התמיכה מתמקדת במתן משוב למטופלת בזמן אמת, בשמירה על גופה, בהימנעות מזליגה לדיסוציאציה ובחיזוק הנוכחות החיה.
EMDR- פסיכותרפיה אינטגרטיבית ממוקדת טראומה | קרן מינץ-מלחי, מטפלת ומדריכה זוגית ומשפחתית מוסמכת
לכל אורך חיינו אנו חוות חוויות שונות המאפשרות את קיומם של תהליכי למידה. חוויות טובות יביאו לשגשוג, בעוד שחוויות קשות או שנחוו מוקדם מידי עלולות 'לתקוע את המערכת'. על כן, בהגיעו של אדם לטיפול עם בעיה כלשהי, לעיתים יהיה זה הזיכרון הטראומטי שנמצא בבסיס ההתנהגות שיידרש לזיהוי. מאפיין אחד של זיכרונות טראומטיים הוא הקושי לבטאם באמצעות השפה, ולעיתים יהיו אלו רק רסיסים תחושתיים עם מאפיינים גופניים. בשלב בו הסימפטום כבר דר קבע בבית, יחלו להתפתח התנהגויות אדפטיביות. בעבודה הטיפולית באמצעות EMDR נאתר את התכונות שקשורות לחוסר התפקוד המיני, ונקשרים בדיכאון ובחרדה, וכן נחפש אחר הזיכרונות שהלכו לאיבוד, הטריגרים והסיטואציות שמפעילים את הטראומה. החיבור לגוף באמצעות EMDR עוזר לנקות, ברמה התאית, את האנרגיה העצבית שנאגרה בגוף ומאפשר לאנשים לקחת בעלות על הצרכים שלהם. כך באמצעות יצירת קשר מיטיב, ועבודה לפי פרוטוקולים מובנים אפשר להשתמש בעבר על מנת להביא לשינוי ורווחה רגשית בהווה.
בגוף ראשון – לרתום את הכאב
BDSM ופגיעה מינית | מרים גברעם, פעילה חברתית ופמיניסטית, עוסקת בזכויות של אוכלוסיות שוליים בהקשר של דיכוי מגדרי
גברעם, שורדת תקיפה מינית המזדהה כבדס"מית (BDSM) ונשלטת, פתחה את הרצאתה בהתרגשות על שבירת תקרת הזכוכית בכל הנוגע לשיח פומבי על בדס"מ כחלק ממיניות לאחר פגיעה מינית. בדבריה היא מבקשת ליישר קו בהגדרה של BDSM כמונח מטריה של פרקטיקות מיניות שונות העוסקות בשליטה ובכאב, שאינו בהכרח פיזי. גברעם דנה ראשית בסוגיית הארון הכפול – האחד העוסק בפגיעה המינית, והאחר הנוגע לבחירה בבדס"מ כפרקטיקה מינית מועדפת. בעבר, כך היא משתפת, נאלצה לחיות שנים ארוכות תחת איום הסטיגמה בארון של בושה, הסתרה, הימנעות ופחד משיפוטיות. מדובר במצב בו חיות יחדיו שתי זהויות שלא יכולות להיפגש. מצד אחד, היא חשה ש כנפגעת תקיפה מינית מצופה ממנה חברתית שלא להינות ממין ולא להחזיק בתשוקות מיניות, כל שכן כאלו שמאתגרות את ההטרונורמטיביות. מצד שני, היא חשה שבעיני החברה, הנאתה ממין מסוים מעידה בהכרח על מקור פתולוגי וניסיון לשחזור הפגיעה, ושהיא עתידה להישפט על הפרקטיקה המינית ולהישלח לטיפול בגין פרוורסיה. עבורה, ניסיונות אלו לפרש את מיניותה, גם אם נעשים ממקום אכפתי, גוזלים באבחה את הסוכנות שלה על מיניותה.גברעם מדגישה בדבריה שהיא נכונה לעמוד על מקור נטייתה המינית והקשר האפשרי לפגיעה המינית שחוותה, אלא שבאותה נשימה, היא מבקשת לאפשר לעצמה חמלה עצמית ותחושת סיפוק באשר לדרכי ההתמודדות בהן בחרה ולאור תשוקותיה, לצד ולאור הטראומה. במודע ושלא במודע, היא חשה שמצאה מרחב בטוח לחקור מושגים כמו חוסר אונים, הסכמה, ושליטה (או לחילופין, היעדרה של שליטה) בסשן בדס"מ בריא. בפרט, בהינתן שזה מתקיים מתוך הכרח ערוץ תקשורת פתוח ותכוף, שראשיתו בשיח מפורט המגדיר גבולות וטריגרים, והמשכו בשיח פעיל בזמן אמת. בבחירתה להישלט על ידי אחר, משיבה לעצמה גברעם את השליטה במיניות שנלקחה ממנה בעבר. גברעם ציינה גם את המכשולים הטמונים בבדס"מ, בעיקר אלו הנוגעים להסכמה חופשית, למודעות לסיכונים ולהשלכותיהם על הגוף או על הנפש. אלא שכמו בכל תחום קצה, לעיתים מרחבים שמתיימרים להיות בטוחים אינם כאלו, ובמקרה של פגיעה עלולה להתרחש האשמת קורבן כפולה – מבחוץ תישפט כמבקשת להרע לעצמה, ומתוך הקהילה תישפט כנשלטת לא טובה. הדרך הנכונה להתמודד עם הדיסוננס, מאמינה גברעם, טמונה בהמשך למידה ובחינת השימוש בפרקטיקת הבדס"מ לאחר פגיעה מינית.
הרצאה – שערי הפגיעה בטיפולים אלטרנטיביים וסדנאות
שני קדר, פסיכותרפיסטית גופנית, עיתונאית וחוקרת. מפיקה ומגישה את הפודקאסט "מה קורה בטיפול שלי?"
הרצאתה של קדר עסקה במיפוי שערי הפגיעה של עולם הטיפול האלטרנטיבי, כמאפיינים שעלולים ליצור סביבה רעילה ולהכשיר את הקרקע לאינטראקציות מיניות בעלי אופי פרוץ, פוגעני ומנצל. הנתונים שקדר נשענת עליהם חולצו מעדויות שנאספו במשך שנתיים מהשטח, ואשר היוו בסיס לכתיבת תחקיר בנושא ביוני 2021, ולבסוף התפרסם בגוף התקשורת העצמאי הפמיניסטי פוליטיקלי קוראת. קדר מביאה את דבריה של יונינה פלנברג ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, לפיהם כל אידיאולוגיה שמתכחשת ליחסי הכוחות יכולה להיות פתח לפגיעה. הדבר מסוכן במיוחד בתחום שאינו מפוקח, ובפרט לאור הדרישה הרחבה שעולה מהשטח למענים נוספים מעבר לטיפול המסורתי הפורמלי. הסכנה עולה כשאותם מענים נוספים מתחמקים מענישה בעודם מנצלים פרצות בחוק, כמו חוקי דיבה והיעדר רגולציה על מקצוע הפסיכותרפיה. מצבים אלו יוצרים כשלים אתיים משמעותיים בסטינג הטיפולי, כמו טשטוש נפרדות, חוסר הסכמה חופשית, והיעדר גבולות, שעלולים לפרק יכולת התנגדות ולהכשיר עתידית האשמת קורבן.
קדר מציפה דפוסי תקשורת מועדים לפורענות, שיש בהם אלמנטים של כת. ראשית, סכנת הפגיעה נטועה בהיררכיה החברתית או הכלכלית של קהילה מסוימת. במרחבים הללו עשוי להימצא אדם שנתפס כ"גורו", אלא שכחלק ממעגל הפגיעה, יחסי הכוח אינם מדוברים ואף מתנהלים בהיררכיה סמויה, לעיתים אפילו באמצעים סוגסטבילים. מטרות הטיפול מוגדרות קליניות לכאורה (למשל, שחרור תודעתי מסבל), ובאמצעות הסברים אידיאולוגים מתנהל סוג של גזלייטינג כלפי המשתתפות והמשתתפים. מרחבים אלו עשויים לכלול שימוש בפרקטיקות ושיטות התערבות קיצוניות הכוללות שינוי מצבי תודעה. דוגמא אחת היא "ריברסינג", שעושה שימוש בשיטת נשימה המספקת פריקה רגשית. שינוי מצבי תודעה מעלים את רף הריגוש ויכולים להביא להתמכרות לסדנאות, שעם הזמן הולכות והופכות לקיצוניות יותר ופוגעניות יותר. מעדויות נוספות עולה תמונת מצב עגומה, ואט אט נחשפות גם שיטות טיפולים שכוללות התעמתויות, צעקות, השפלה ושימוש בחומרי משנה תודעה. מאפיין נוסף של מרחבי המיניות המקודשים הוא התנהלותם כמוסד ארגוני. כמו בכל מוסד שסרח גם באלו רוחשים מתחת לפני השטח מנגנוני השתקה, שליטה ואכיפה כנגד חברי קהילה שבוחרים להתלונן או לדווח, והם מסתכנים בסנקציה חברתית, דרישה לעימות ועד הוקעה מהקהילה. מוסדות אלו מושכים את חבריהם ללא סינון, באמצעות מנגנוני פרסום ושיווק אגרסיביים וקיצוניים, השואבים את המשתתפות חזרה לעומק הקהילה גם במחיר של פגיעה עצמית. בנוסף, מתקיים פיתוי באמצעות מידע שגוי לגבי פרקטיקות ומסורות רוחניות שונות, שחלקן 'הותאמו' לשפה המערבית וקיבלו פרשנות חדשה שמשרתת את הקהילה.
קדר מזכירה כי פגיעות שכאלו עלולות להתרחש בכל מרחב, ובפרט מרחב טיפולי. על מנת למנוע מצבים כאלו, היא מציעה למטפלים לעבוד עם טופס הסכמה מדעת, לשאול ולחקור את היחסים הטיפוליים לפני ותוך כדי התהליך הטיפולי, וכן לשתף אחרים במתרחש בטיפול. הצעד החשוב ביותר בניסיון למגר את התופעות הללו, כך מציעה קדר, הוא קודם כל להאמין לנפגעים ולנפגעות, ולהימנע ככל האפשר מהאשמת הקורבן.
סיכום
ד"ר מיכל לוריא סיכמה שלתחושתה, תחום הטיפול המיני לאחר טראומה הולך וקורם עור וגידים, ומבקש גם הוא לקחת חלק בתהליכי האינטגרציה. אין לי ספק שהיום הזה היה אבן דרך נוספת בתהליך. מתוך עמדתי כמטפלת שלומדת בתוכנית ההכשרה לטיפול מיני, ומתוך עמדתי כ'אחת מתוך אחת' – סיקור הכנס היה עבורי חוויה שהיא לא פחות מתרפויטית. גם אני חוויתי לאורך היום את הצורך, הקושי, הכבוד והגאווה להחזיק סימולטנית את שני הקצוות: זה הבריא וזה הרוצה להבריא. התרגשתי וכעסתי, הזדהיתי והתנתקתי, אבל יותר מהכל – התמלאתי תקווה. אני מודה בשם באי ובאות הכנס לכל מי שלקח חלק בהפקתו, על יצירת מקום בטוח ומכיל לגדילה מקצועית ורגשית כאחד. אחתום בדבריה של לוריא, שנעלה את הכנס בהבטחה לקהל: "לא נשכח, לא נשחרר את הברית הטיפולית, ולא ניתן לזה ליפול".
