עזרת גברים: אשנב לטיפול רגיש מגדר
מאת יאיר אפטר
העיסוק בנושאים הקשורים לגבריות במדינות המערב תופס תאוצה בשנים האחרונות. גישות חדשות במדעי החברה מאפשרות לנו ללמוד על תהליכים המייצרים הסדרים חברתיים חדשים, שדרכם ניתן ללמוד על גברים ועל גבריות. במקביל לידע במדעי החברה, הצטבר גם ידע תיאורטי ויישומי בנוגע לטיפול בגברים בהיבט המגדרי.
טיפול בגברים מהווה נדבך משמעותי בשדה הטיפולי, ולו רק בשל העובדה שבנים, נערים וגברים הינם 49% מהאוכלוסייה. עם זאת, לנוכח דלות הספרות המקצועית בתחום, נראה שהעיסוק בנושא זה אינו רב. מקריאת ספרות זו עולה, שככל שיש התייחסות לגברים, היא מתמקדת בגברים מתעללים ומכים, באבות מנותקים, באסירים ועוד. ההתמקדות באוכלוסיות גברים אלו משקפת תמונה סטריאוטיפית – וברוב המקרים שלילית – על גברים. למעשה, ההתייחסות במחקר, בתיאוריה ובפרקטיקה לקשיים ולבעיות של גברים המתמודדים עם מעברי חיים, משברים, מצבי לחץ, אובדנים ואתגרים נורמטיביים במהלך חייהם, לוקה בחסר (באום, 2006).
במאמר זה אנסה להנגיש ידע תיאורטי ויישומי, שיאפשר לאנשי המקצוע להרחיב את המיומנויות המקצועיות שלהם בעבודה עם גברים. חשוב לציין, שגברים אינם קבוצה הומוגנית, כי אם מגוון רחב של אנשים המתמודדים עם סדר חברתי מגדרי נתון. לפיכך, חשוב שמטפלים יהיו בעלי רגישות תרבותית-מגדרית מחד גיסא, אך גם שיקשיבו ל"סיפור" האישי של כל אחד מהמטופלים מאידך גיסא.
הבנת המושג גבריות
קשה להגדיר את המושג "גבריות". הניסיון להגדיר גבריות איננו ניסיון להגדיר מיהם גברים, כי אם ניסיון להבין את התהליכים המעצבים תפיסה, בהקשר של מקום וזמן, בנוגע למשמעות של היות גבר. למושגים "מין" ו"מגדר" משמעות שונה. "מין" מתייחס למין הביולוגי – זכר או נקבה – ואילו "מגדר" מתייחס להגדרות ולהיבטים פסיכולוגיים, סוציולוגיים ותרבותיים, המשפיעים על התובנה שלנו בנוגע למשמעות של היות גבר או אישה (Englar-Carlson,2006).
תפיסות וערכים של גבריות הינם אמונות ומוסכמות תרבותיות על אודות תפקידים, תכונות ואפיונים שונים של בנים, נערים וגברים, ובכלל זה תפקידים, תכונות ואפיונים שמהם עליהם להתרחק. תפיסות אלו יוצרות דימויים וציפיות בנוגע למה שקרוי "גברי" או "נשי", והן מתקיימות בשני מישורים: האחד בנוגע לתפקידים, והשני בנוגע לתכונות והתנהגויות שעל בסיסן גברים ונשים צריכים לפעול (לוי, 1990). תפיסות וערכים אלו מעצבים את תפקידי המין (Sex role), שהם מערך שלם של התנהגויות, חובות וציפיות המיוחסות לגברים ולנשים בחברה נתונה.
כמו כן, תפקידי המין הם תסריטים התנהגותיים לגברים ולנשים, שבאים לידי ביטוי ביחס למין השני. המוקד בחיי גברים איננו היותם זכרים מבחינה ביולוגית, כי אם העובדה שעליהם להפוך לגברים על ידי אימוץ סטריאוטיפים ותפקידים הנתפסים כגבריים בחברה נתונה. המין הוא זכר, אך הזהות הגברית מתפתחת בתהליך מורכב של אינטראקציות עם התרבות הגברית (Kimmel & Messner, 1998).
"גבריות" הינה ייחוס מגדרי מועדף ל"גברי", המבוסס על הקשר בין מין (הגוף הזכרי) למערכת מעורפלת של פעולות, מופעים (appearances), תפקידים ותכונות הנחשבים כמאפיינים את הגבר הטיפוסי או המסורתי (1991Mosher, ). עם זאת, לא ניתן לדבר על גבריות כי אם על גברויות (Masculinities), הבאות לידי ביטוי בקהילות שונות ובין הגברים בתוך הקהילות עצמן ((Connell, 1995. גברויות מוגדרות בצורה קולקטיבית בתרבות ונתמכות על ידי מוסדות חברתיים. דפוסים שונים של גברויות אינם עומדים זה לצד זה, כי אם בהיררכיה, האחד ביחס לשני. חלקם נמצאים במרכז ומהווים את הגבריות ההגמונית, לדוגמה גברים הטרוסקסואלים ביחידות הקרביות בצבא, ואילו אחרים נמצאים בשוליים, דוגמת הגברים ההומוסקסואלים או גברים המפסיקים לעבוד כדי לטפל בילדים (Stay at home fathers).
קונל טבעה את המושג "גבריות הגמונית", שמשמעו גבריות המוערכת ומועדפת על ידי רוב הגברים בחברה המערבית. גבריות כזו כוללת תכונות כגון עצמאות, לקיחת סיכונים, אגרסיביות, רציונליות והטרוסקסואליות. הגבריות ההגמונית הישראלית היא זו של הצבר יליד הארץ, אשר מתגלם בדמותו של החייל הלוחם שמגדיר את אידיאל הגבר (קפלן, 1999; ששון-לוי, (2006. גם חקק (2009) מציב את הלוחם כגבר ההגמוני אל מול הגבר החרדי, וקפלן (Kaplan, 2003) מציב אותו אל מול הגבר ההומוסקסואל בישראל.
איסלר (Eisler, 1995) מציע שלוש מסקנות בנוגע להתפתחות תפקידי המגדר בקרב גברים: מסקנה ראשונה – גברים לומדים להעריך את מידת ההתאמה שלהם לפי מידת היכולת שלהם להתאים את התנהגותם על בסיס סכמות תפקידי המגדר שהם למדו והפנימו. מסקנה שנייה – תהליך עיצוב הסכמות נהיה יציב בגיל מוקדם. מסקנה שלישית – ישנם גברים המחויבים יותר מאחרים להתנהג על פי המצופה מהם כגברים, כדי לאשר את תחושת הערך העצמי שלהם. מתוך מסקנות אלה, מניח איסלר שהפנמה של סכמות תפקידי המגדר בקרב גברים עשויה להשפיע על ההתנהגות ועל תחושת הרווחה האישית שלהם. גברים, המורדים בסכמות של תפקידי המגדר הגבריים, נוטים להיפגע יותר מגברים אחרים. ואכן, מכבש הגבריות פועל באופן "אכזרי" יותר כלפי בנים מאשר כלפי בנות המנסות להפר את הסדר המגדרי הקיים. בנים המנסים לחצות את "גבולות המגדר" יחוו, לעתים קרובות יותר, סנקציות חברתיות, קבוצתיות, משפחתיות או בין-אישיות. סנקציות אלה כוללות, בין היתר, כינויי גנאי כגון "הומו" ו"נקבה", השפלות ואלימות.
אידיאולוגיה גברית
המושג "אידיאולוגיה גברית" מתייחס להפנמה של אמונות ותפיסות תרבותיות בנוגע לגבריות ולתפקידי מגדר, ששורשיהן במבנה היחסים בין שני המינים. באופן תיאורטי, הפנמה של גבריות אמורה להיות רב-ממדית, שכן במציאות גברים שונים מגלמים את גבריותם באופנים שונים. אולם למעשה, המחקר בתחום זה ברובו מראה כיצד אידיאולוגיה של גבריות מסורתית מאדירה את התפיסה הפטריארכלית, הרואה בגברים את המין הדומיננטי, האגרסיבי והמתפקד בספֶרה הציבורית. לעומת זאת אותה אידיאולוגיה תופסת נשים כמתפקדות בעיקר בספֶרה הפרטית ואמורות לאמץ התנהגויות מסתגלות וטיפוליות (Englar-Carlson,2006).
שני המודלים המצוטטים ביותר ביחס לאידיאולוגיה של גבריות מסורתית הינם המודל של ברנון (Brannon, 1976), הנקרא "תבנית הגבריות" (Blueprint for Manhood), והמודל של אוניל (O'neil, 1982), הנקרא "מודל המסתורין הגברי" (The masculine mystique). ברנון זיהה ארבעה נרטיבים, המגדירים את הציפיות הבסיסיות לתפקידי מגדר גבריים בחברה המערבית:
1. אנטי-נשיות (No sissy): הציפייה שגברים יימנעו מכל ביטוי או סטריאוטיפ הקשור בהתנהגות בעלת קונוטציה נשית, ובכלל זה התנהגות הומוסקסואלית, ביטוי רגשות ורגישות.
2. מפרנס ובעל כבוד (Big wheel): הציפייה שגברים ידאגו לביטחון ולרווחה כלכליים, שיהיו מוערכים ומכובדים בסביבתם, ויפגינו ידע ויכולת.
3. קשיחות (Sturdy oak): הציפייה שגברים יבטאו קשיחות נפשית וגופנית וביטחון עצמי, שיסמכו רק על עצמם ויילחמו על עקרונותיהם עד הסוף. ציפייה זו כוללת התנהגות נטולת רגשות של חולשה או פגיעות.
4. לקיחת סיכונים (Give 'em Hell): הצפייה שגברים ייקחו סיכונים ואף יפגינו התנהגות אלימה בשעת הצורך. ציפייה זו כוללת את הצורך לכבוש, להביך, להתגונן או להתנגד בכל מחיר. אחת ההשלכות של ציפייה זו היא ריבוי התנהגויות הרסניות ופוגעות שגברים מעורבים בהן, הן כלפי עצמם והן כלפי הסובבים אותם.
לדברי ברנון, מודל זה מציג גבריות היפותטית, המבטאת את קצה הרצף של הגבריות. רוב הגברים אינם מסוגלים לעמוד בכל הציפיות של הגבריות האידיאלית כפי שמוצגת על ידי התרבות, אך רוב הגברים רוצים להידמות לה.
מודל המסתורין הגברי (O'neil, 1982) מגדיר סטריאוטיפים גבריים, המובילים ללחץ ולחוסר תפקוד. על פי אוניל, גברים גדלים לתפיסות של עצמאות והישגיות אינסטרומנטלית, להימנעות מכל מה שנתפס נשי או הומוסקסואלי ולדיכוי רגשות. לדבריו, סטריאוטיפים נוקשים בנוגע לגבריות בחברה המערבית מעודדים גברים להתנתק מרגשותיהם ולשאוף להישגים, לסטטוס ולעליונות ביחסים בין-אישיים. הפנמת ערכים אלו מפתחת בעיות בקרב גברים – בעיות של "לחץ תפקידי מגדר" כפי שכינה זאת פלאק (1995).
לטענתו, אנטי-נשיות הוא נרטיב מרכזי, המעודד בנים לא לבטא את רגשותיהם ולפתח הומופוביה, אשר כוללת כל סוג של קרבה אינטימית בינם לבין עצמם וחשש להיחשב או להיראות הומו. גם גברים רגישים לעתים קרובות מבטאים קשיחות, שליטה ותשוקות הטרוסקסואליות בסביבת גברים אחרים.
לחץ תפקידי מגדר וקונפליקט תפקידי מגדר
המושג "לחץ תפקידי מגדר" של פלאק, והניסוח המאוחר יותר של אוניל, "קונפליקט תפקידי מגדר", מתייחסים למחירים של תמיכה באידיאולוגיית גבריות מסורתית ואימוצה. גבר אשר מפר את הקודים הנוקשים של אידיאולוגיית גבריות מסורתית נוטה לחוות לחץ תפקידי מגדר. ההפרה של הציפיות המופנמות יכולה להוביל ללחץ פסיכולוגי, או כפי שפלאק מכנה זאת "לחץ אי-ההתאמה", מכיוון שהוא חווה כישלון ביכולת לממש את ציפיותיו מעצמו בתור גבר.
עם זאת, גברים המתקשים לפעול על פי האידיאולוגיה של גבריות מסורתית אינם מוחים נגדה בשל חשש מגינוי חברתי. מסיבה זו גברים נוטים לפעול על פי האידיאולוגיה הגברית גם כאשר הדבר נוגד את רצונם. בנוסף, לא מעט גברים נצמדים לאידיאולוגיה המסורתית בצורה נוקשה שאינה תואמת את צורכיהם או את צורכי הסובבים אותם. להיצמדות זו השלכות על מצבם הנפשי עד כדי מצוקות וקשיים בתפקוד היום-יומי, או כפי שמכנה זאת ברוק "הצד האפל של הגבריות" (Brooks, 2010). לעומתו פלאק מכנה זאת "חוסר תפקוד על רקע לחץ מגדרי", כלומר חוסר התפקוד אינו נובע מכך שהגבר פועל על פי הסטריאוטיפ, אלא בשל העובדה שהוא נצמד לסטריאוטיפ באופן נוקשה.
המושג "קונפליקט תפקידי מגדר" (O'neil, 1990) מתייחס לתפקידי מגדר נוקשים וסקסיסטיים, הנלמדים בתהליך החִברות, שעלולים להוביל לאיסורים, להפחתת ערך ולפגיעה באחר או בעצמי. בשל קונפליקט זה גברים נמצאים בחרדה תמידית מפני נוכחות של נשיות ב"עצמי" שלהם.
בנים, נערים וגברים יחוו קונפליקט תפקידי מגדר כאשר הם:
• מפרים אידיאולוגיה של גבריות מסורתית או סוטים ממנה.
• מתקשים או לא מסוגלים ליישם ערכים של גבריות מסורתית.
• מרגישים פער בין מי שהם לבין הציפיות שלהם בנוגע לגבריותם.
• אינם מעריכים את הצרכים שלהם, מגבילים אותם או פוגעים בהם או במי שהם הלכה למעשה.
• מרגישים לא מוערכים, מושפלים או נפגעים מאחרים בשל מי שהם.
• אינם מעריכים, משפילים ופוגעים באחרים בשל הפנמת אידיאולוגיה של גבריות מסורתית.
קונפליקט תפקידי מגדר גבריים מייצר לחצים המובילים לחוסר יכולת לבטא רגשות, להימנעות מטיפול בבעיות בריאות, לכפייתיות בנוגע להישגיות והצלחה, לדיכוי כל ביטוי של קרבה ומיניות בין גברים, ולעיסוק יתר בשליטה, בכוח, בתחרותיות, בהומופוביה ובקונפליקטים בין עבודה ליחסים משפחתיים (O'neil, 1981).
גבריות ובריאות נפשית של גברים
להשפעה של הבניית הגבריות על בריאותם של גברים יש כמה פרספקטיבות. חוקרים אחדים מתייחסים להשלכות החיוביות שיש לאימוץ ולהפנמה של תפקידי מגדר גבריים בקרב גברים, הכוללות בין היתר ביטחון עצמי, מוכנות להקרבה עצמית, נטייה לחשוב בצורה יעילה ורגועה במצבי סכנה, נטייה לחשוב על פתרון בעיות עבור עצמם ועבור אחרים, וכן ביטויי אהבה באמצעות פעולות ונאמנות למחויבות.
רוב הגברים מצופים לתפקד בסביבתם החברתית בצורה חיובית. על פי גישה זו, היצמדות לגבריות הגמונית מחזקת את הרווחה הפסיכולוגית ואת ההערכה העצמית, וכן תכונות כגון אסרטיביות, ביטחון עצמי ועצמאות (Englar-Carlson,2006). מהליק, גוד ואנגלר-קרלסון Mahalik, Good & Englar-Carlson, 2003)) מציינים, שבמקרים רבים קיים קשר בין אימוץ של דפוסי גבריות הגמונית לבין תפקוד פסיכולוגי טוב יותר, בשל החשיבה האינסטרומנטלית המאפיינת גברים.
עם זאת, ברוב המחקרים הבוחנים את ההשלכות של אימוץ תפקידי מגדר גבריים על בריאותם הנפשית של גברים, נמצא שגברים, אשר אימצו אידיאולוגיה של גבריות מסורתית, ביטאו קשיים פסיכולוגיים יותר מגברים אחרים. קשיים אלה כללו, בין היתר, לקיחת סיכונים והתנהגויות של הרס עצמי, ירידה בדימוי העצמי, קשיים באינטימיות ביחסים, דיכאון וחרדה, הימנעות משחרור רגשות, בעיות בריאותיות, שיעור גבוה של דפוסי התנהגות של "טיפוס A", עמדות שליליות בנוגע לבקשת עזרה נפשית, שימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים, בעיות באלימות ביחסים בין-אישיים, ואי-שקט נפשי.
לאחרונה, יש יותר ויותר התייחסות לדיכאון לא מאובחן בקרב גברים. המאפיינים הייחודיים של דיכאון בקרב גברים, השונים מהסימפטומים המופיעים ב-DSM5, הם סמויים יותר ומוחצנים פחות. הדרישה מגברים להימנע מהחצנת עצב ובכי מובילה לקושי באבחון של דיכאון בקרבם. קיים פער בין הנתונים בנוגע לשכיחות הדיכאון בקרב גברים לבין ממדי השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים והתאבדות. דיכאון מוסיף להיות לא מזוהה, לא מאובחן ולא מטופל בקרב גברים (ריל, 1999; Addis, 2008).
פסיכואנליטיקאים עכשוויים מתייחסים לציווי התרבותי של הניתוק מהאם וממה שהיא מייצגת (קרבה אמפתית, הכלה והדדיות), כבר בשלב הפרה-אדיפלי, כאל "טראומה ראשונית", המהווה פצע רגשי שניכר לאורך מסלול חייו של הגבר. צ'ודורו (Chodoro, 1978) רואה באם אחראית לעיצוב הזהות הגברית בקרב בנים כבר בשלב הפרה-אדיפלי. זאת בשל העובדה שהאם היא בדרך כלל המטפלת המרכזית והמשמעותית ביותר עבור הילד. היא עושה זאת בעיקר באמצעות התייחסות דיפרנציאלית לבן ולבת. לדבריה של צ'ודורו, בנים – בניגוד לבנות – חווים חוסר רציפות ביחסים בתהליך ההתפתחות מהיקשרות לנפרדות בדיאדה אם-בן. הם חווים נבדלות מהאם כחלק מההתפתחות הנפשית שלהם. בניגוד אליהם, הבנות חוות המשכיות ביחסים ממקום של דמיות וזהות עם האם (Chodoro, 1978).
על פי ברגמן (Bergman, 1995): "הניתוק מהקשר עם האימא הוא הפרעה ראשונית ועיקרית בחיי גבר ובחיי האם. משם, הילד כמו נסחף על גל שצובע באופן מתמיד והמשכי את כל מערכות היחסים הקרובות שיהיו לו במשפחה ובחברה, עם נשים ועם גברים [...] בנים אמורים להתחיל להידמות לאב, לתקשר איתו וליצור יחסים אמפתיים עם אב חזק ודואג. אולם הניתוק ממערכת יחסים אמפתית הוא פגיעה שמתאושש ממנה גם האב עצמו. גם הוא למד לא להקשיב, או להקשיב בחשדנות, ובכל מקרה לא להגיב. מה שהאב הכי פחות יודע ללמד – וחושב שהוא הכי פחות מעריך – היא ניידות ביחסים" (עמ' 74).
גם לטענת רבינוביץ' (Rabinowitz, 2006), ההתפתחות הנורמטיבית של בנים בתחילת חייהם כרוכה בטראומה, בשל הניתוק בטרם עת מהאם ומכל מה שהיא מייצגת (כאמור – קרבה, חום, אמפתיה ועוד). טראומה זו משפיעה על תפיסת העצמי שלהם. לטענתו, ככל שהניתוק הטראומתי נחווה בגיל צעיר יותר, כך הוא משפיע על היכולת של גברים בשלב הבוגר להחזקה אמפתית (Empathic holding). בנוסף, הניתוק גורם לרגישות יתר של גברים כלפי דחייה, המובילה לרגשות אמביוולנטיים כלפי קרבה, משום שמשמעותה של זו, בין היתר, היא כאב ופגיעה. כתוצאה מכך, מספר רב של גברים נוטים לפתח יותר מאפיינים אישיותיים הכוללים גבולות מובחנים בין העצמי לאחר, קונפליקטים בהקשר של תלות ויחסים, והערכת יתר של אוטונומיה.
פולק (Pollack, 2005), מנהל הקליניקה לטיפול בגברים ובנערים באוניברסיטת הרווארד, מתייחס גם הוא להשלכות של טראומת הניתוק. לטענתו, הטראומה הראשונית כרוכה באובדן של אחד הכלים החשובים לניהול יחסים בין-אישיים ולהתמודדות עם מצבי חיים לא רצויים, או כפי שהוא מכנה זאת, אובדן "הקול הרגשי" (Emotional voice) של גברים. אובדן זה יוצר חלל בנפשו של הגבר, אשר עטוף על ידי מסכה ("הפוזה הגברית") שאמורה להגן עליו מפני המפגש עם עולמו הרגשי. אובדן זה מקבל ביטוי חברתי בשלב מאוחר יותר בחיים וגורם לכאב נפשי. על פי ניסיונו, גברים בטיפול נוטים להצהיר על עצמאות ועל חוסר צורך בקרבה, מתוך התכחשות לצורך בקשר אינטימי, כאשר למעשה הם "מסובכים" עמוק בתוך פרידה לא פתורה וחוששים לחוות שוב את הכאב ואת הטראומה הראשונית. הדבר מוביל להתפתחות של "אני מזויף", המהווה הגנה מפני כאב אך מייצר סימפטומים המובילים להפרעות של ה-self בעולמם של בנים וגברים. סימפטומים אלה כוללים, בין היתר:
• פיצול בין ביטוי רגשות לחשיבה שכלית.
• כעס וזעם כרגשות מרכזיים ודיכוי ביטויים אותנטיים של רגשות.
• הימנעות מאינטימיות בשל החשש מפגיעה.
• פוביה הימנעותית או מוכחשת מתלות הדדית ביחסי אובייקט, ועיסוק יתר במיניות ביחסי אובייקט.
• רגישות לבושה או פחד מבושה.
• קהות חושים וכשל אמפתי.
• חוסר יכולת לבטא רגשות במילים: אלקסיתימיה.
• ביקורת עצמית על ה-self באופן לא מודע שלעתים מושלך על האחר.
• צורך בלתי נשלט בשליטה ובניהול: workaholic.
• חוסר יכולת לחוות צער ולהתאבל.
• רגישות לשימוש לרעה בחומרים פסיכו-אקטיביים ודיכאון סמוי בסגנון גברי.
טיפול רגיש מגדר בגברים
גברים מהווים אתגר לפסיכותרפיסטים. בתהליך ההבניה של הגבריות, גברים למדים לחשוש מהמרכיבים של התהליך הטיפולי. דיבור בשפת רגשות, חשיפת פגיעות והודאה בצורכי תלות מהווים איום עבור לא מעט גברים. תחושת אי-הנוחות, שנוצרת במרחב הפסיכותרפויטי בשל העמקת האינטימיות בין המטפל למטופל, עלולה להוביל להפסקת הטיפול בטרם עת, לכעס על המטפל, לאינטלקטואליזציה ולביטויי התנגדות בדרכים נוספות. עם זאת, "הפסיכולוגיה החדשה של גברים" מציעה דרכים אלטרנטיביות להתערבות, שיאפשרו לגברים להרוויח מטיפול פסיכולוגי המאופיין באמפתיה וברגישות (Rabinowitz, 2006).
לא ניתן לטפל ביעילות בגברים ללא התייחסות להיותם גברים הנמצאים בדיאלוג עם זהותם הגברית. כיום, הפסיכותרפיה ערה יותר ויותר לעובדה שמגדר הוא רכיב "שקט ולא נראה" בארגון חייהם ובחוויותיהם של המטופלים. על פי הקו המנחה שהתפתח בשנים האחרונות בנוגע להיבטים רב-תרבותיים בטיפול נפשי, חשוב שאנשי מקצוע בתחום הטיפולי יפתחו גישה רגישת מגדר במסגרת הכלים הטיפוליים, הן עבור גברים והן עבור נשים (Englar-Carlson,2006).
בהתייחס לטיפול רגיש מגדר בגברים, סוגיית האמביוולנטיות של גברים כלפי פנייה לעזרה נפשית זוכה להתייחסות נרחבת בשדה הקליני. מתברר שפנייה לעזרה נפשית איננה מובנת מאליה עבור גברים. היא נתפסת כהודאה בחולשה, שכן בבסיסה עומדת ההנחה שהשירות ניתן עבור מי שאינו מסוגל לפתור את בעיותיו בעצמו. בנוסף, כאשר גברים פונים לעזרה נפשית מקצועית, רבים מהם נוטים להסתיר את בעיותיהם ולהפגין התנגדות כאשר המטפל מנסה להתייחס לקשיים או לבעיות שהם חווים. מצב זה מנוגד לצורך בפתיחות ולנכונות להישען על איש מקצוע כדי להתמודד ביתר יעילות עם הבעיה שעימה הגיע לטיפול. חשוב שהמטפל יהיה ער לקושי זה ויחזק את המטופל על עצם ההגעה לטיפול. כמו כן, חשוב שידגיש את העוצמה ואת תחושת האחריות הנדרשת ממנו כדי להודות בקושי ולהיות מוכן להתייעץ כדי לשפר את מצבו.
רבינוביץ (Rabinowitz, 2006) מציע להתמקד בתהליך האבחון בחמישה נושאים:
1. אמביוולנטיות בנוגע לתלות ביחסים בקרב בנים וגברים: קיימת התנגשות בין המסרים החברתיים שמעצבים את מערכות היחסים של בנים וגברים עם אימהותיהם, אבותיהם, חבריהם ונשותיהם, לבין המסרים החברתיים המזלזלים בגברים שמבטאים צורכי תלות. תחושת הסיפוק מיחסי תלות בגיל המוקדם מחד גיסא, והזלזול בצרכים אלו בגילים הבוגרים, וכן החשש מגינוי ומבושה בשל חשיפת צורכי תלות מאידך גיסא, מעודדים גברים להכחיש צרכים אלו. פולק (Pollack, 1998) הגדיר זאת כהגנת אוטונומיה (Defensive autonomy) ביחסים אינטימיים. זו הסיבה לקושי להתחייב למערכת יחסים שעלולה להציף מבחינה רגשית.
מבחינה טיפולית, אמביוולנטיות בנוגע ליחסי תלות באה לידי ביטוי בכמה דרכים:
• בקושי לפנות לקבלת עזרה טיפולית גם אם זה לטובתם.
• בנטייה שלא לשתף בהתלבטויות, בשל הקושי להתמודד עם תחושת התלות באחר.
• בנטייה לזלזל ביחסים הנוצרים במרחב הפסיכותרפויטי, בעיקר בתחילת הדרך.
• בקושי להתחייב לטיפול, למרות מאמציו של המטפל.
יש מטפלים המתקשים להבין את האמביוולנטיות בנוגע ליחסי תלות המאפיינת גברים, ומפרשים אותה כהתנגדות שיש למוסס. למעשה, חשוב להכיר בקושי ולהישאר עם המטופל בחוויית האמביוולנטיות.
2. איסור על ביטויי עצב, יגון ואבל. כבר מגיל ילדות מועברים לבנים מסרים גלויים וסמויים שעליהם לדכא את רגשותיהם. בנים למדים להכחיש ולהסתיר את תחושות הכאב והפגיעות שלהם. חיזוק מסרים אלו על ידי סביבתו הקרובה של הילד מלמד אותו כיצד עליו להתאבל על האובדן ותחושת הכאב. בנים מצופים "לא להיפגע" או "לא לעשות עניין" מפגיעה, עד כדי תחושת מבוכה כאשר הם חשים צורך לבטא את כאבם. כתוצאה מכך, בנים וגברים נוטים להשתמש במנגנון הגנה דיסוציאטיבי, המרחיק אותם מהמפגש עם הרגשות האותנטיים וגורם להדחקתם לתוך עולמם הפנימי. כאשר דיסוציאציה היא הדרך המועדפת, כעס, בושה והגנות של שליטה מתפתחים כהגנה מפני הצפה רגשית. כמו כן, בקרב חלק מהגברים, הצורך להימנע מלחוות יגון וכאב בעקבות אובדן מובילים ל-Acting-out ולשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כדי להתמודד עם חדירתם של הרגשות למודעות. זאת אולי הסיבה לשכיחות הגבוהה יותר של התנהגויות הרסניות בקרב גברים לעומת נשים.
ביחסים הטיפוליים, נושאים של אובדן וכאב הם נושאים חמקמקים. לעתים קרובות, גברים מבטאים את כאב האובדן באמירות כגון: "מה כבר אפשר לעשות לגבי זה", "מה זה יעזור אם נדבר על זה, זה לא יחזור", במקום להישאר עם התחושות ולגעת בחוויית האובדן. גברים אחרים מנסים לצמצם את עוצמת הכאב בביטויים כגון "לא צריך לעשות מזה עניין". כאשר מטפלים מצליחים לעזור לגברים לגעת באובדן, רבים מהם חווים העצמה. חשוב שהמטפלים ינסו לשבור את הקרח ולשחרר את הפקק הרגשי שנשען על החשש מאובדן שליטה.
3. בעיות בזהות הקשורות לגבריות. בנים חווים מסרים מבלבלים מסביבתם הקרובה – מסרים חינוכיים, תקשורתיים ותרבותיים – בנוגע למשמעות של היות בן/גבר. עבור חלקם, כמיהות וצרכים מושתקים בשל המסרים החיצוניים המבלבלים. ההשתקה עלולה לפגוע ביכולת של הנער/גבר לממש את עצמו ובכך פוגעת ברווחתו הפסיכולוגית.
לנוכח עובדה זו, היכולת לפתח תפיסה עצמית קוהרנטית הכוללת גבריות ראויה, אשר תואמת את הצרכים האישיים אך גם מתמודדת עם הסדר החברתי המגדרי, הופכת להיות אתגר עבור רבים מהם. כאשר בנים מגיעים לגיל הנעורים, הבלבול וחוסר הקוהרנטיות נחווים בעוצמה רבה יותר, וניתן לצפות להתנהגויות בעייתיות של השתקה ודיכוי העצב שהם חווים בהקשר של בלבול זה, או לחלופין להתנהגויות תוקפניות וללקיחת סיכונים.
קונפליקטים הקשורים לזהות המגדרית מובילים גברים להכחשה של עצב ואובדן, לקשיים באינטימיות, לתחרותיות קומפולסיבית ולהזנחה של בריאותם הגופנית והנפשית. לפיכך חשוב שמטפלים יהיו רגישים להשלכות ולהשפעות שיש לצורך להתמודד עם נרטיבים של גבריות בקרב מטופלים.
4. העדפה של "לעשות" על פני "להיות" (Preference for Doing versus Being). ויניקוט (Winnicott, 1988) האמין שה-Being הינו הישג התפתחותי אוניברסלי, המתפתח בסביבה הטובה דיה של החלק האימהי או האבהי. היכולת ל-Doing מתאפשרת כאשר יש בסיס איתן של ה-Being. עשייה ספונטנית ומהנה היא החלק האותנטי של ה-Self וביטוי שלו. היכולת ל-Doing צומחת מתוך היכולת ל-Being בסביבה רגועה ובטוחה של העצמי הרגשי. אף שוויניקוט האמין שגברים ונשים הם בעלי יכולות זהות לפתח את שתי המיומנויות, הוא טען, על סמך תצפיות, שלנשים נוח יותר להיות ב-Being, והן מבטאות יותר מגברים את החלקים של ה-Being.
העדפת ה-Doing בקרב בנים מתאפיינת בכמה דרכים. הילד הקטן עשוי להעדיף פעולות אקטיביות, משחקים פיזיים ומשחק במגרש המשחקים עם חבריו. לעומתם, נערים וגברים עשויים להעדיף פתרון בעיות דרך פעולה, שההשלכות שלה יכולות להיות יעילות או בעייתיות וחסרות כל תוחלת. הנטייה ל-Doing וחוסר הנוחות כלפי Being בקרב גברים קשורות לקשיים רגשיים ולקשיים ביחסים המאפיינים אותם. למטפלים יש תפקיד חשוב בפיתוח מיומנות ה-Being בחייהם של גברים וביצירת איזון בין שתי המיומנויות. גישה טיפולית המאפשרת עשייה ושיח של פתרון בעיות יכולה להיות דלת כניסה לשיחה על תחושות ורגשות הקשורים בחוויות העשייה. חשוב שהטיפול יאפשר לגברים לבטא את שתי היכולות.
5. "הפציעה" – הדרך להבנת כאבם של גברים. רוב הגברים הנפגשים עם מטפלים סוחבים איתם פציעה מסוימת. הכוונה לקונפליקטים הקשורים בדחייה ביחסים בין-אישיים, בניסיונות כושלים, באכזבה ובתחושת כישלון על כך שהם לא מגשימים את הציפיות של עצמם ושל אחרים מהם. גם מוות של אדם קרוב, התמודדות עם מגבלות הגיל המתקדם, או חוסר המימוש של חלומות אישיים נחשבים לפציעה.
הפציעה היא קרע בסיסי בשלמות העצמי ומהווה פגיעה נרקיסיסטית באגו. כדי להחלים ממנה, על גברים לשנות את נקודת המבט שלהם ולנסות להבין כיצד הם נתפסים בעיני אחרים. הצורך להיערך מחדש כדי להבין כיצד האחר תופס אותם, ביחס לתפיסותיו את עצמו, הוא תהליך כואב עבור לא מעט מהם. גברים החווים פגיעה נרקיסיסטית מתקשים להתמודד עם הפגיעה ולעשות חשבון נפש; רבים מהם עסוקים בהשלכה ובהאשמה. על המטפל לעזור להם בדרך אמפתית, ברגישות ובקצב הנכון, ללמוד להסתכל אל נפשם פנימה ולהיות פחות השלכתיים.
מהליק (Mahalik, 2005) מציע כלי אבחוני הבוחן את עיוותי החשיבה שמאפיינים גברים ושעלולים בהקשר נתון להוביל למצוקה. הוא מצא תשעה עיוותי חשיבה, שאותם הוא מציע לאתגר באמצעות מיומנויות הטיפול הקוגניטיבי. עיוותי החשיבה כוללים:
1. ניצחון: גברים מחוברתים להיות "ראשונים" בכל דבר שהם עושים. כשהם חווים כישלון או לא מנצחים, הם נוטים לתקוף או להאשים. הם משקיעים מעט זמן ואנרגיה בקשרים בין-אישיים וביחסים שאינם מקדמים אותם למטרות שהם מציבים או למעמד. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "אני צריך להיות תמיד ראשון ולנצח אחרים כדי להרגיש שווה, מסופק או מצליח".
2. שליטה רגשית: גברים לומדים להיות סטואיים ולא לבטא רגשות, בעיקר את אלו הפגיעים. כמו כן, הם לומדים לדכא בעצמם את החלקים הנתפסים כנשיים, וחרדים לחוות את עצמם ככאלה. גברים, המעריכים עמדות אלו, חוששים שאם הם ייחשפו ברגשותיהם הם "יותקפו". עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "גברים לא בוכים", "אם אשתף אחרים ברגשותיי יחשבו שאני נקבה", "אם הקרובים לי יראו אותי בוכה הם יישברו".
3. לקיחת סיכונים: גברים למדים שעליהם לקחת סיכונים, להיות הרפתקנים ולהשתמש באלימות אם יש "צורך" בכך. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "גברים צריכים להיות מוכנים להילחם בלי להפגין פחד", "גבר אמיתי לא פוחד", "אנשים יחשבו שאני חנון אם אראה חשש ופחד".
4. אלימות: מגיל צעיר מעודדים בנים להשתלב בספורט, בעיקר בספורט קבוצתי, המאופיין ברמות גבוהות של אגרסיביות ולעתים אף בהתנהגות אלימה. מגיל צעיר הם למדים ליהנות ממשחקי מלחמה, ובשלב מאוחר יותר מעודדים אותם להתגייס לצבא ולהיות לוחמים (בחלק מהמדינות אף מחייבים אותם). בנים למדים לפגוע באנשים שמאיימים עליהם, שמשפילים אותם או שמנסים להפוך אותם לנחותים. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "גבר אמיתי יודע להילחם ולהיאבק", "אם אתה לא נלחם בחזרה, אתה נקבה".
5. פלייבוי: גברים למדים דרך התרבות, שעולמם המיני צריך להיות משעשע והרפתקני, ושהם צריכים להתנסות בחוויות מיניות עם כמה נשים. הם לומדים מעט על יחסים ועל אינטימיות רגשית, הרבה על אינטימיות גופנית, ולעתים אף הופכים להשלכתיים כאשר הם נדרשים ליותר מקשר מיני מספק. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "ללא מספר רב של פרטנריות מיניות, אני לא מרגיש שמימשתי את עצמי", "אני מתבייש ומרגיש לא שווה בגלל שלא היו לי מספיק התנסויות מיניות עם נשים".
6. הסתמכות עצמית: גברים צריכים להסתדר לבד ולא להיתמך או להישען על אחרים. עליהם לסמוך רק על עצמם ושאף אחד לא יגיד להם מה לעשות. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "אם אתה רוצה שדברים יתבצעו, עדיף שתעשה אותם בעצמך", "אם אני לא יכול לעשות זאת בעצמי, אנשים יחשבו שאני חסר יכולת", "בקשת עזרה היא סימן לחולשה".
7. עבודה במקום הראשון: גברים למדים באופן סמוי ולא סמוי שהעבודה היא החלק החשוב ביותר בזהותם. הם מתקשים לאזן בין עולם העבודה לעולם היחסים והמשפחה. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "אני זה מה שאני עושה", "עבודה חייבת להיות במקום הראשון, גם לפני המשפחה או כל מחויבות, אחרת אני לא אצליח", "אם אבזבז זמן רב מדי עם בני משפחתי, לא אצליח להתקדם בתחום המקצועי".
8. תחושת בוז כלפי הומואים: גברים למדים שקשרים מיניים הם הטרוסקסואליים ושיש לחשוש ולבוז לכל סממן של קרבה בין גברים או של אינטימיות מינית בין גברים. לכן, גברים יחששו לבטא את רגשותיהם כלפי גברים, בשל החרדה שמא ייתפסו "הומואים". עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "אני לא יכול להיות קרוב מדי לגברים אחרים, אחרת יחשבו שאני הומו", "הומואים הם אנשים חולים".
9. קשיחות גופנית: גברים צריכים להיות חזקים פיזית ולסבול כמו "גברים". הם לא אמורים לבטא כאב גופני או נפשי ובטח שלא לעשות מזה עניין. עיוותי חשיבה בהקשר זה עשויים להיות: "אני לא גבר אם אני לא מצליח להחזיק כאב או אם אני לא מצליח במשימות גופניות", "אם אני לא קשוח מספיק, אנשים ינצלו אותי".
כאמור, עיוותי חשיבה אלו יכולים לעורר מצוקות אישיות ובין-אישיות, ועל המטפל לאתגר אותם. מניסיוני בעבודה טיפולית עם גברים, להלן כמה נקודות למחשבה בהתערבות עימם:
• חשוב שהמטפל יבחן סוגיות של העברה נגדית הקשורות לתפיסות, לאמונות ולדעות שלו ביחס לגברים. בין היתר היכולת שלו לשאת מצוקה של גברים, הומופוביה, אבא-פוביה (סטריאוטיפים בנוגע ליכולת של אבות לטפל בילדים), קושי לבטא רגשות ועוד.
• יש להכיר בקושי של המטופל בחשיפה ולתת לו מקום, כולל דיבור על "למה אני לא רוצה לדבר על זה". כמו כן, חשוב לייצר סביבה מכילה, המאפשרת לגבר להיות בשלב של "גולם", שבו הוא מכחיש צורכי תלות ונזקקות, מתוך אמפתיה פעילה לצורך שלו בתחושת אוטונומיה.
• לעתים קרובות השפה הטיפולית אינה מובנת לגברים. שאלות כגון: "כיצד אתה מרגיש עם זה?", "מה זה עבורך?" או "האם אתה מבטא חשש?" הן שאלות "פתוחות ורגשיות", אשר אינן נהירות לרבים מהגברים. לכן, כאשר אנו מעוניינים לברר כיצד המטופל מרגיש, יש לשאול שאלות סגורות ולתת כמה אופציות לבחירה. לדוגמה: "אתה מרגיש מאוכזב, פגוע או כועס לנוכח ההחלטה של אשתך להתגרש?".
• חשוב לקיים דיאלוג פתוח על תהליכי החִברות לגבריות שחווה המטופל ועל ההשלכות שיש לכך. לדוגמה: ניתן לדבר על האסטרטגיות של המטופל לפתרון בעיות (שפה המוכרת לגברים) ולבחון דרכים אלטרנטיביות שאולי נתפסות כנשיות.
• יש מקום לחשיפה עצמית של המטפל. בשל החשש להיפתח רגשית, מטופלים גברים ימתינו שהמטפל יהיה הראשון לחשוף את רגשותיו, ורק אחר כך הם יעזו לחשוף את עצמם. חשיפה עצמית של המטפל יכולה לשמש דוגמה אישית עבור המטופל. כמו כן, השיתוף מחדד את תחושת האחריות המשותפת לתהליך השינוי של המטופל. לדוגמה: אם המטופל שואל את המטפל כיצד הוא מתמודד במצב נתון, יש לשקול אפשרות לשתף.
• מטפלים יכולים להזמין את המטופל לבחון חוויות שעיצבו את זהותם המגדרית ולשאול שאלות כגון: "ממי שמעת משפטים מסוג זה?". דוגמאות מעולמו של המטופל יאפשרו לו לבחון את הקשר בין הלחץ או המצוקה שהוא חווה לבין הפנמת מסרים ותפיסות בנוגע לגברים ולגבריות.
• איכות היחסים בין המטפל למטופל היא הגורם המנבא המשמעותי ביותר להצלחת הטיפול. עם זאת, מתוך תהליכי החִברות לגבריות, רבים מהמטופלים מתקשים להיות ביחסים אינטימיים, הכוללים בין היתר חשיפת רגשות, דיבורים על הפגיעות, הבעת אמון באחר, אמפתיה ועוד. בשל חיוניותם של מרכיבים אלו ביחסי עזרה, יחסי הדאגה בין מטפל למטופל עלולים להיות מורכבים. חשוב לפתח גישה אמפתית לקושי, כך שניתן יהיה ליצור עבור המטופל מרחב טיפולי ידידותי יותר.
• גברים נוטים להיות פחות "דברנים" ויותר מעשיים (עושים פעולות משותפות). רובין (Rubin, 1985) מגדיר רעות בין גברים כ-"Bonding without intimacy". חברות מתוך עיסוק משותף מאפשרת שיתוף ברגשות ללא צורך בשיתוף מהעולם הפנימי, לכן חשוב שהטיפול ייחווה כחוויה משותפת ושוויונית, שבה שני הצדדים "מתאמצים" עבורו. אם נשאיר למטופל הגבר את כל האחריות ליצירת הקשר, יש סיכוי שהוא יעזוב את הטיפול.
• חשוב להשתמש במילות פעולה, שכן הן מוכרות יותר לגברים. לדוגמה, "על מה אתה רוצה שנעבוד היום?", "האם היית מעדיף שאני אתייחס?".
• גברים נוהגים לתקן, ולכן ניתן להשתמש בטרמינולוגיה של תיקון דברים כדי להמחיש ולהסביר את המשמעות של התהליך הטיפולי. לדוגמה, ניתן לדבר על הטיפול כעל מוסך, שבו מתמודדים עם בעיות ברכב ומוצאים דרכים לאבחן ולפתור אותן.
• לא לחשוש לייעץ אם המטופל מבקש זאת. מטופלים גברים רבים סבורים שהם באים לשיעור, לא לטיפול. רבים מהם מגיעים לטיפול כדי "ללמוד" כיצד לשנות דברים בחייהם.
• הומור עוזר להפיג את המתח ומקובל בקרב גברים כאמצעי ליצירת קשר ראשוני.
• אם המטופל מבקש עזרה קונקרטית, לדוגמה להתקשר לבן שלו שהוא לא מדבר איתו כבר שנה ולשאול אותו אם הוא מוכן להגיע למפגש עם אביו כדי לחדש את הקשר, יש לשקול זאת בחיוב. הדבר יוסיף נקודות קרדיט למטפל.
• לעתים יש לאפשר מפגשים שייראו כמו שיחת חברים, שהוא פורמט מוכר יותר עבור גברים, ולא כמו מפגש פסיכותרפיה קלאסי.
• לדבר על חוזקות. לשאול את המטופל על חוויות הנתפסות בעיניו כהצלחה, ולנסות להעתיקן למרחב הקונפליקטואלי במידת האפשר.
• עיסוק וטיפול ביחסי הגברים עם אבותיהם יכול להיות המפתח לשינוי המיוחל. לרוב הגברים יש "עסק לא פתור" עם אביהם.
• קבוצות טיפוליות לגברים יכולות לעזור לגברים לחוות הדדיות של נתינה וקבלה, אשר חשובה לדימוי העצמי שלהם. הידיעה שהם תומכים ולא רק נתמכים מפחיתה את חוויית חוסר האונים, שלעתים גברים חווים בטיפול. גברים אוהבים לחשוב שהם עוזרים ומצילים, וקבוצה טיפולית יכולה לאפשר לצרכים אלו לבוא לידי ביטוי.
• יש להיזהר ממשחקי כוח. במצבי קונפליקט גברים נוטים לבחור במאבק כאסטרטגיית התמודדות. על המטפל להיזהר מלהיאבק במטופל. חשוב להבהיר למטופל, שאנו כאן עבורו ובשבילו, ושאין לנו אינטרס להיאבק בו. יש להדגיש את נושא השותפות.
סיכום
מאמר זה שם לו למטרה לייצר מסגרת התייחסות לטיפול רגיש מגדר עבור גברים – טיפול המאופיין באמפתיה לתהליכים המעצבים את אישיותם של גברים ולעתים מהווים אתגר עבור מטפלים, המנסים לעזור להם.
ללא מודעות לתהליכי ההבניה של הגבריות ולהשלכות שלהם עבור גברים, מטפלים ומטפלות יתקשו להעניק מענה מיטבי, הרגיש למצוקותיו של הגבר. יתרה מזאת, הם יתקשו להבין את האופנים שבהם גברים מבטאים את מצוקותיהם ואת הדרכים היעילות להתמודד איתם במרחב הטיפולי.
לדברי פולק (Pollack, 2005), "גברים אינם יצורים מנותקים, סכיזואידים או אוטיסטים כפי שלעתים נהוג לכנות אותם. גברים זקוקים לקרבה ולאהבה כמו כל יצור אנושי אחר, מתוך רגישות יתר וחשש לא-מודע לחוות מחדש נטישה, דיכאון ופרידה לא בשלה שתשחזר את הניתוק הראשוני הטראומתי ביחסים הבין-אישיים. טיפול בגברים מחייב הבנה של תהליכים אלו כדי לאפשר למטופל לצמוח לקראת שינוי" (עמ' 214).
לעתים, על מטפלים להשתחרר מהכלים המסורתיים הנלמדים במסגרת ההכשרה המקצועית, ולאפשר לעצמם יצירתיות כדי לעזור לגברים ביתר יעילות. יצירתיות זו כוללת, בין היתר, למידה כיצד גברים פותרים בעיות, ונכונות לאמץ שפה וכלים מתאימים להתערבות עם גברים. נכונות זו תספק להם מרחב טיפולי אמפתי ויעיל יותר.
מקורות
באום, נ' (2006). המגדר הנאלם: התייחסות העבודה הסוציאלית אל הגבר כלקוח. חברה ורווחה, כ"ו(2), 219-238.
חקק, י' (2009). איזהו גיבור? החרדי "הכובש את יצרו" פוגש גוף גברי חילוני. סוציולוגיה ישראלית, יא(1), 159-189.
לוי, ל' (1990). השפעת מעורבות בביצוע עבודות הבית ובגידול הילדים על יחוס הצלחה. "גבריות" ו"נשיות" לגבי גברים (עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך"). אוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב.
קפלן, ד' (1999). דוד, יהונתן וחיילים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד.
ריל, ט' (1999). אני לא רוצה לדבר על זה: על המורשת הסמויה של דכאון גברי – ואיך אפשר להשתחרר ממנה. תל-אביב: עם עובד.
ששון-לוי, א' (2006). זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי. ירושלים: מאגנס.
Addis, M. E. (2008). Gender and Depression in Men. Clinical Psychology: Science and Practice, 15, 153-168.
Bergman, S.J. (1995). Men's Psycological Development: A Relational Perspective. In: Levant. R. Pollack. W.1995. (Ed’s). A New psychology of man. Basic press: NY. pp.68-91
Brannon, R. (1976). The male sex role: Our’s culture Blueprint for manhood, What it is done for us lately. In D. David, & R. Brannon (Eds.). The forty- nine present majority: The male sex role (pp. 1-49). Reading, MA: Addison-Wesley.
Brooks, G. (2010). Beyond the crises of masculinity: A trans-theoretical model for
male-friendly therapy. Washington, DC: American Psychological Association.
Chodoro,N.(1978). The reproduction of motherhood: Faminism, Psycoanalysis and the Sociology of gender, Berkeley: university of California Press.
Connell, R. W. (1995). Masculinities. Cambridge: Polity.
Eisler, R. M. (1995). The relationship between masculine gender role stress and men's health risk: The validation of construct. In W. Pollack, & R. Levant (Eds.), New psychotherapy for men (pp. 164-206). New York: Basic book.
Englar-Carlson, M. (2006). Masculine Norms and the Therapy Process. In M. Englar-Carlson, & M. A. Stevens (Eds.), In the Room With A Men: A casebook of therapeutic chance (pp. 13-47). Washington, DC.: APA.
Kaplan, D. (2003). Brothers and others in arms: The making of love and war in Israeli combat units. New York: Haworth.
Kimmel, S. M., & Messner. M. A. (1998). Men’s lives (4th. Ed.)(from the Introduction). Boston: Allyn & Bacon.
Mahalik, J. R. (2005). Cognitive therapy for men. In G. R. Brooks, & G.E. Good (Eds.), The new handbook of psychotherapy and counseling with men (pp. 544 – 564). San Francisco: Jossey-Bass.
Mahalik, J. R., Good, G. E., & Englar-Carlson, M. (2003). Masculinity scripts, presenting concerns, and help seeking: Implications for practice and training. Professional Psychology, 34, 123-131.
Mosher. D. L. (1991) Macho Men, Machismo, and Sexuality, Annual eview of Sex Research, 2, 199-247.
O’Neil, J. M. (1990). Assessing men's gender role conflict. In D. Moore, & F.Leafgren (Eds), Problem-solving strategies and intervations for men in conflict (pp. 23-38). Alexandria, AV: American association for Counseling and Development.
O’Neil, J. M. (1982). Gender role conflict and strain in men's life: Implication for psychiatrists, and other human service providers. In K. Salomone, & N. B. Levy (Eds), Men in transition: changing mauls role, theory, and therapy (pp.5-45). New York: Plenum.
O’Neil, J. M. (1981). Patterns of gender role conflict and strain: Sexism and fear of Pleck, J. H. (1995).The gender role strain paradigm: An Update. In: Levant. R. femininity in men’s lives. Personnel and Guidance Journal, 60, 203-210.
Pollack,W.S.(2005). “Masked men”: New psychoanalytically oriented treatment models for adult and young men. In G. Brooks, & G. Good (Eds.), The new handbook of psychotherapy and counseling with men (pp. 527-543). San Francisco: Jossey-Bass.
Pollack. W.1995. (Ed’s). A New psychology of man Basic press: NY. pp. 11-33.
Pollack, W. S. (1998). Mourning, melancholia, and masculinity: Recognizing and treating depression in men. In W. Pollack & R. Levant (Eds.), New psychotherapy for men (pp. 147-166). New York: Wiley.
Rabinowitz, F. E. (2006). Crossing the no cry zone: Psychotherapy with men. Courses for mental health professionals. Continuing Ed Courses.Net.
Rubin, L. B. (1985). Just friends: The role of relationship in our life. New York: harper & Row.
Winnicott, D. W. (1988). Human nature. New York: Schocken.
