המאמר בוחן ציוני דרך בהתפתחותן והתגבשותן של התפיסות האתיות בהגותם של סוקרטס, קוהוט ולוינס, תפיסות ששורשיהן נטועים בסיפור חייהם האישי, ובמפגש של שני האחרונים עם השואה, כאירוע מכונן. המאמר פורש את משנתה האתית של פסיכולוגית העצמי, תוך הדגשת עמדתה המהפכנית בהשוואה לפסיכואנליזה הקלאסית, כשבמרכזה הצבת האדם כשלם בהתהוות מתמדת, החזרת חזון הטוב ותפיסת האמפתיה כעמדה אתית, המוצאת את מימושה במטריצת הזולתעצמי.
ניתן כהרצאה ביום עיון למתמחים בנושא אתיקה. פורסם באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.
| 473 צפיות |
הוסף למועדפים