התגובה הראשונה להכרה כי מדובר באי-פריון, בדרך כלל, היא של תדהמה. בעקבותיה מופיעים רגשות מצוקה, חרדה, אשמה ודיכאון, ולעתים חוויה של אבדן. אבדן השגת ההורות המיוחלת, אבדן היכולת להביא לעולם תינוק בדרך טבעית ופרטית, והפקעתה לטובת תהליכים רפואיים, מנוכרים, נעדרי אינטימיות, שמשתלטים על החיים. אי-פריון הוא עניין משותף לבני הזוג, גם כאשר האבחנה מתייחסת למצבו הרפואי של אחד מהם. יחד עם זאת, השוני בהתמודדותכם יודגש במהלך הטיפולים עד כדי חיכוכים, חילוקי דעות, הבדלי משאלות, שידגישו את השוני בסגנון התמודדות. התקוה להצלחת טיפולי הפוריות מפיחה עידוד ושמחה, אך תחושות אלה עלולות להתחלף – במהירות - באכזבה מרה וייאוש, במידה שהטיפול נכשל, וצריך לקחת בחשבון שגם זה עלול לקרות ולסגל התנהגות והרגלים למקרה כזה.
הקושי ניכר במיוחד משום שבתקופה כה קשה, כשאתם כה זקוקים לעזרה, לתמיכה ולעידוד, בן או בת הזוג לא תמיד פנויים לתת אותה, בהיותו/ה פגוע/ה , חלש/ה , נאבק/ת. זוגות שלא הספיקו לפתח ולבנות דפוסים משותפים ויעילים להתמודדות, עלולים לחוש בקושי ביתר שאת.
זוגיות יציבה, לעומת זאת, עשויה להיות מקור תמיכה, כוח ונחמה.
.
האם זו בגידת הגוף או סיבות פסיכולוגיות?
.