על טראומה עיקשת

שפיות זמנית | 10/7/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

טראומה עיקשת - ד"ר אפי זיו

בגליון של כתב העת "מפתח" שהתפרסם זה מכבר הופיע מאמרה המרתק של ד"ר אפי זיו "טראומה עיקשת". במאמר מגדירה זיו את המושג של טראומה עיקשת: "בשונה מ'טראומות קיצון', כלומר טראומות שהתרחשו בזמן עבר והסתיימו (גילוי עריות, תאונות דרכים, אסונות טבע, התעללות פיזית), טראומה עיקשת היא תוצאה של תנאי דיכוי מתמשכים בזמן הווה (סקסיזם, גזענות, הומופוביה, לאומנות). שלא כמו טראומות שהגדרתן נסמכת על העובדה שהאירוע שחולל אותם הסתיים, עיקשותה של הטראומה העיקשת היא תוצר של מציאות חברתית טראומטית מתמשכת".

ההתעלמות מהאלמנטים של טראומה עיקשת וההקשר הפוליטי

במאמר, תחילה זיו מצביעה על סיבות שונות שבגינן התעלמו מן האלמנטים של הטראומה העיקשת בתוך השיח הרפואי-טיפולי, ומצהירה על המיקום הרעיוני שהיא מבקשת לו. בהמשך סוקרת את ההקשר הפוליטי בתוך התפתחות הפסיכואנליזה ומצביעה על המעבר מתיאוריית הפיתוי לתיאוריית המשאלה של פרויד כראשיתו. "ניתן לומר" כותבת זיו, "שהשיח על טראומה התאפיין מראשית ימיו בפיצול שבא לידי ביטוי בשתי מגמות תיאורטיות קוטביות, אשר תופסות את קדמת הבמה לסירוגין. האחת מציבה במרכז את הפנים-נפשי ונוטה לזנוח את הפוליטי או את החברתי (למשל, מודלים עכשוויים ששמים דגש בלעדי על דיסוציאציה); האחרת שמה במרכזה את הפוליטי אך נוטה לזנוח את הפנים-נפשי (למשל, השיח הפמיניסטי הרדיקלי על טראומה מינית). מטרת ההגדרה "טראומה עיקשת" היא לאחוז בחבל בשני קצותיו – גם במערך הפנים-נפשי וגם ב"פוליטי" – כדי לייצר מודל אינטגרטיבי יותר של טראומה."

מודל ריזומטי של טראומה עיקשת

בהמשך המאמר זיו שוטחת את המודל אותו היא מציעה בהתבסס על ספרות מחקר פסיכואנליטית, היסטורית ופמיניסטית ענפה, ומתייחסת למשמעויותיו הקליניות הרעיוניות.

הקריאה עשויה להיות מורכבת אך מתגמלת ביותר.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי