מה לא לעשות ואיך לא להתנהג בתקופות משבר – לקחים ממגפת הקורונה ומהמלחמה האחרונה
ד"ר חנה דויד | 13/6/2021 | הרשמו כמנויים
בפוסט הקודם [https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5451] התרכזתי במספר נקודות שמהן נוכל להרכיב רשימה של מספר "מצוות עשה" שהן בבחינת לקחים ממגפת הקורונה וגם מהמלחמה האחרונה. נעמוד עתה על שתי נקוודת בלבד – בבחינת מצוות "לא תעשה" – שדיין לשפר במידה ניכרת את מצבם הנפשי של ילדים שנאלצים לבור חוויות גורל כמו מגפה ו/או מלחמה.
נצא מנקודת ההנחחה, שכל הורה "רק" רוצה ש"לילד יהיה טוב" – בגירסה הישראלית – "שלילד יהיה כיף" – והדרך לשם כרוכה במה שמכונה "להגן עליו". כמובן שרצון זה מתעצם בתקופה משבר, וה"הגנה" לה נזקק הילד כאשר בחוץ משתוללת מגפה ו/או מלחמה אינה קלה כלל הסיב לכך היא כמובן שברוב המקרים מדובר במצבים שלהורה אין כל שליטה עליהם, ולכן היכולת להגן מפניהם מסתכמת ביכולת לתווך אותם לילד בצורה אופטימלית ולעמוד לצידו כאשר עליו להתמודד עם העובדות. נסיונות אחרים עלולים לערער את האמונה של הילד בהוריו, להציג את ה"הגנה" ככלי ריק, ולפעמים אפילו לגרום לקרע בין הילד לבין ההורה.
להלן מספר דוגמאות של נסיונות "הסתרה לשם הגנה" עליהם שמעתי לאחרונה – חלקם בהקשר הקורונה, חלקם בהקשר המלחמה, חלקם בשניהם.
אמירת אמת ואי-הסתרת עובדות. המשפט "אין מה לדאוג, הכל יהיה בסדר" הוא שקר שאין להשתמש בו כאשר אין בטחון שאכן, הכל יהיה בסדר. כמוהו המשפט "שום דבר לא קרה" לאחר שמשהו קרה. ההבטחה "שום דבר לא יקרה לכם, אנחנו כאן כדי להגן עליכם" ריקה מתוכן במקרים של מחלה, בוודאי מגפה, או מלחמה. מאיינת את ההבנה שאליה מגיע הילד תוך שימוש בחושיו, ו"מלמדת" אותו לא לסמוך עליהם. לדוגמה: לאחר שהילד שמע במו-אזניו על אסונות, כמו אסון מירון, את החדשות בטלוויזיה בדבר ביטול הלימודים בשל "המצב", או את ההתלחשויות כאשר דודו אושפז בבית חולים, ההורים אומרים "אל תדאג". לאחר שהילד קרא ב-YNET או בעיתון מודפס, את הכתבה שמתארת את התפשטות הזן ההורי של נגיף הקורונה בבריטניה בשל העובדה שרק עתה היא סגרה את שעריה בפני טיסות מהודו, ההורים אומרים "זה ממש לא קשור אלינו".
- תת-סעיף מיוחד לכלל זה הוא לדבר אנגלית או כל שפה זרה אחרת בנוכחות הילדים. הורים רבים שרוצים שילדיהם לא יבינו את הנאמר ביניהם עוברים לדבר בשפה שאינה עברית – לפעמים הם עושים זאת רק במשפט אחד או אפילו במלה אחת. לא ניכנס כאן לשאלת הנזק הלשוני הנגרם לילד ששומע את הוריו מחליפים משפטים בשפה קלוקלת – בדרך כלל אנגלית שבורה – וכמעט תמיד במבטא שנע בין גרוע למזעזע. הנקודה החשובה היא, שהתנהגות כזאת אינה אפקטיבית, בוודאי לא לאורך זמן, שכן, במוקדם או במאוחר ילדים לומדים, בדרך כלל, את משמעות הנאמר גם אם הוא בלשון שאינה עברית. נסיון ההסתרה אינו עולה יפה, לפעמים הילד יוצא נשכר מהבנה של שפה זרה, אבל ברוב המקרים, היות מדובר באנגלית, הרווח המפוקפק של העשרת אוצר המתלים וצא בהפסד של אימוץ מבטא גרוע ו/או שגיאות וטעויות שקשה להיפטר מהן, עם "תוספת" של ערעור האמון בהורים.
- שמירה על החוקים. לכולנו יש השגות על תקנות וחוקים – בעיקר כאשר אין כל ודאות שהצעדים המשפטיים-בריאותיים-חוקתיים הננקטים הם "הנכונים ביותר" ולפעמים, בדיעבד, הם מתבררים כשגויים לחלוטין. מגפת הקורונה, שרמת אי-הודאות בכל הקשור אליה היתה – והיא עדיין – גבוהה, פילגה ופיצלה את הדעות בדבר הסגרים, הבידודים, הטיסות, גני השעשועים, העיסוק בספורט – למעשה כמעט כל היבט בחיינו.
- התנהגות אחראית. את המשפט "סבא שלי לא נכנס לממ"ד אלא עולה לגג לצלם" שמעתי מילד בן 5. ההקשר היה האזעקות שנשמעו בעירי, ראשון לציון, ששתיים מהן הסתיימו בבומים אדירים שהתבררו כנפילה בשכונה הגובלת בזו שאני מתגוררת בה, ובמתחם "איקיאה". כמובן ששמענו גם את ה"בום" של הפגיעה הישירה שהרגה את תושבת ראשון לציון ב-11 במאי, הלילה הראשון למלחמה. את המידע הזה אפשר כמובן לנסות ולהסתיר, אבל כל ילד פוגש, בסופו של דבר, ילדים נוספים, וגם מבין, ברמה זו או אחרת, מה שקורה סביבו. ילד שמספר על סבו ש"לא הולך לממ"ד אלא עולה לגג לצלם" אינו "נרגע" מכך, כפי שאולי סבור הסב. להיפך: כל אימת שהוא שומע אזעקה יחשוב של הסב שאולי, אולי, נפגע. ילד שהוריו הפרו את הבידוד עלול לדאוג הן בשל החשש מפני הוירוס והן מפני החוק. לפיכך, דווקא בעת חוסר ודאות קיצוני, כמו זה של ויקרוס חדש וקטלני או טילים שמגיעים לראשונה ממש עד הבית חשוב, שלילד יהיו עוגני חזקים בדמות חוקים שעליהם שומרים. אין כאן מקום לחופש, ליצירתיות או לפירוש אינדיבידואלי של החוק.
אין שוני מהותי בין ילדים אינטליגנטים יותר או פחות מבחינה זו; שקר והסתרה משפיעים על כל ילד לרעה. עם זאת, קיימים שני הבדלים עיקריים בין התגובה התדירה של ילדים מחוננים לנסיונות של הסתרה, הונאה ושקר מתוך רצון להגן, לבין זו של ילדים "רגילים". ההבדלים הם בעצמת התגובה ובגיל הילד בעת היחשפות של שקר והסתרה. בשל רגישות הילד המחונן פעמים רבות העצמה בה יגיב כאשר תתגלה לו האמת במערומיה תהיה לא אחת גדולה הרבה יותר מזו של הילד שאינו כה רגיש, ואם הילד קורא כבר בגיל הגן, בעל אוצר מלים גדול במיוחד ו/או יכולת הבנה של דבר מתוך דבר וביצוע קישורים משברי שיחות, יש לשער שכבר בגיל צעיר יבין שהמבוגרים החשובים בחייו שיקרו לו.
הבדל חשוב נוסף בין מחוננים ל"שאינם מחוננים" הוא בנגישות למידע. בעוד שאצל ילדים "רגילים" המידע שחושף בפניהם את נסיונות השקר וההסוואה של הוריהם בדרך כלל מוגבל, הרי ילד מחונן עשוי אפילו בגיל 9 לקרוא באופן קבוע את החדשות באתר של Times, לדוגמה. ילדים לא מעטים, בפרט נערות ונערים מחוננים, כבר יודעים לחפש באתר של "תיקון עולם" [ [Tikun Olamמידע שהצנזורה הישראלית אוסרת את פרסומו, כמו לדוגמה הפרסומים הראשונים של סיפור הקצין שנמצא מת בכלאו. אצל ילדים ובני נוער אלה, שנתקלים בסתירות בין ה"אמת", כפי שהיא מוצגת על ידי התקשורת הישראלית, ובין זו שניתן לקרוא ולהאזין לה ממקורות זרים, חשיבות היכולת לסמוך על הוריהם, גם אם לא על כל המבוגרים סביבם, רבה ביותר. היכולת לזאת תלויה באמירת אמת, ונפגמת, שלא לומר לפעמים אפילו נעלמת, עם החשיפה של השקר הראשון, וזאת בשל הנטייה החזקה של המחונן לראות ב"שחור או לבן" [ראו: מ"חשיבה בשחור לבן" ל"חשיבה באפור": על מטרה חשובה אך לפרקים נשכחת בטיפול במחוננים https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=5413].
ואסיים באנקדוטה חביבה:
עם "פרוץ" מגפת הקורונה בארץ, סיפרה לי ילדה בת 3 ש"ראש הממשלה אמר שיש וירוס וצריך לשטוף את הידיים טוב-טוב. הוא גם הראה בטלוויזיה איך שוטפים אותן", וכאן הפסיקה את הדיווח והדגימה איך בדיוק שוטפים במים, מוסיפים סבון, משפשפים את כף יד ימין בעזרת יד שמאל ולהיפך, שוטפים את הידיים מהסבון ומנגבים. ילדה זו, בניגוד למבוגרים לא מעטים הבינה, ברמה מסוימת, מהו וירוס, את דרכי ההתגוננות מפניו, ואת העובדה, שהמבוגרים אומרים לה את האמת, שהיתה נכונה לזמנה, ולכן היא יכלה לסמוך עליהם. לפיכך, לאחר שחודשים ארוכים נמנע ממנה לראות את שני זוגות הסבים שלה, לאחר שבמשך מספר חודשים לא יכלה לשחק בגן השעשועים – דבר שאהבה במיוחד ושהיה נחוץ מאוד לרווחתה, ואפילו לאחר שכל הגן שלה נכנס לבידוד פעמיים, לא חלה הידרדרות במצבה הרגשי. היא נותרה אותה ילדה פעלתנית, סקרנית ויצירתית כמקודם.
תיווך נכון של האמת בהתאם ליכולת ההבנה של הילד יכול הוא בחירה טובה לטווח ארוך גם כאשר רמת אי-הוודאות גבוהה והאסון העומד בפתח הוא מסוג אחר, כמו מחלה קשה או מוות. זו הכנה טובה לעתיד שבו כמעט שום דבר לא ורוד, אך ההורים מהווים בו סלע איתן שניתן לסמוך עליו.
